פרס נובל לשלום יוענק השנה לדניס מקווגי ונאדיה מוראד על "מאמציהם להביא לסיום השימוש באלימות מינית כנשק במלחמה ועימות מזוין", כך הודיעה הבוקר (שישי) ועדת הפרס הנורווגית.

דניס מקווגי הוא גינקולוג קונגולזי, מומחה בטיפול בנשים שנפלו קורבן לאונס. מקווגי החל לטפל בנשים קונגולזיות שנאנסו על ידי חיילים ואנשי מיליציה ב-1996. באזור בו מקווגי חי, מזרח קונגו, פועלות עשרות מיליציות אכזריות הנוהגות לאנוס את קרבנותיהן ולגרום להן פציעות מכוונות באיבר מינן. מלבד המיליציות האלה, גם צבא קונגו ואפילו כוחות השלום של האו"ם הואשמו באונס שיטתי של נשים באזור.

זוכה פרס נובל ד"ר דניס מקווגי. (AP Photo/Christian Lutz, File)

ב-1996 היה מקווגי ממייסדי בית החולים פאנזי בבוקאבו שבמזרח קונגו. בית חולים זה נהרס במלחמה וב-1998 נאלץ להקימו מחדש. דניס עבר בין מאות כפרים בקונגו והביא רבבות נשים לטיפול רפואי. על פי סוכנות הידיעות רויטרס, דניס וצוותו טיפלו ב-46,000 נשים וילדות שנאנסו בקונגו. בספטמבר 2012 נשא נאום בפני העצרת הכללית של האו"ם ובו קרא להתערבות מידית של העולם לעצירת הפשעים נגד האנושות שנעשים במזרח קונגו. כחודש לאחר נאומו ניסו להתנקש בחייו. חמושים השתלטו על ביתו בבוקאבו ואיימו על ילדיו בשעה ששהה מחוץ לבית. כשחזר לביתו הוא הותקף ושומר הראש שלו נרצח. בעקבות המקרה נמלט מקווגי עם משפחתו לשבדיה ומשם לבלגיה ובינואר 2013 חזר לקונגו.

עד קיץ 2014 הייתה נאדיה מוראד סטודנטית יזידית בעיירה קוצ'ו הסמוכה לסינג'אר שבצופן מערב עיראק, אלא שאז הנורא מכל התרחש: דאעש כבשו את העיירה ולאחר כמה ימים הפרידו את הגברים והנשים שחיו בה. ב-15 באוגוסט טבחו דאעש בכ-700 גברים וכ-80 נשים מבוגרות בעיירה, ביניהם אמה של נדיה וששת אחיה. נדיה נחטפה יחד עם עוד כ-1,200 נערות, נשים צעירות וילדות. החטופות נלקחו לשווקים בעיר מוסול ונמכרו שם כשפחות ועבדים. נדיה נכלאה כשפחה במוסול, נאנסה, הוכתה ועברה התעללות.

זוכת פרס נובל לשלום לשנת 2018, נאדיה מורד. (צילום: AP Photo/Ronald Zak)

לאחר כשלושה חודשים הצליחה לברוח מהעיר ולהגיע למחנה פליטים בכורדיסטאן העירקית. לאחר כשנה במחנה הפליטים היא היגרה לגרמניה, שם החלה לפעול למען שחרור אלפי יזידיות שעדיין מוחזקות בשבי. נדיה סיפרה את סיפורה לעשרות כלי תקשורת, העידה בפני מועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק ובוועדת האו"ם לזכויות אדם בז'נבה, ונפגשה עם נשיאים וראשי ממשלות. כל זאת בניסיון לשכנעם להציל את הנשים והילדות היזידיות שעדיין בשבי. היא התמודדה בגבורה עם הקשיים הנפשיים הכרוכים בזיכרונותיה וזאת כדי שאף אחת לא תמשיך לסבול כפי שהיא סבלה. "אני כבר התייתמתי, הייתי בלי אבא, כל מה שהיה לי במלחמה זו אימי." אמרה מוראד, "אבל כשלקחו אותי למוסול ואנסו אותי, שכחתי מאמי ומאחי. כי מה שהם עושים לנשים הוא קשה יותר ממוות. בנות מגיל תשע נאנסות בכל יום באופן סדיר ללא רחמים. הם רוצחים, אונסים, עוקרים אנשים מבתיהם בכוח בשם האיסלאם. אנשים רבים עשויים לחשוב שהסיפור שלי הוא קשה, אבל יש סיפורים הרבה יותר קשים משלי. הם הרגו את ששת אחי, אבל יש משפחות שאיבדו גם 10 אחים." לפי אתר המדיה היזידי Yezidipress כ-1,300 מהנשים והילדים היזידים עדיין בשבי. זכייתה של מוראד בפרס נובל לשלום עשויה לעזור להביא נשים אלה לתודעה הציבורית ולסייע במאמצים לשחררן.

ועדת הפרס הנורווגית קיבלה השנה רשימת מועמדים של 216 בני אדם ו-115 ארגונים.  עם זאת, שמותיהם של רק עשרות ספורים מהם גלויים לציבור, שכן על פי נוהלי הפרס הוועדה שומרת על רשימת המועמדים בסוד במשך 50 שנה, אלא אם מי שהציע את המועמדות מפרסם את השם.