משלוש תצא אחת
השינוי הגדול והמרענן באזור המזרחי הוא שקליבלנד לא תהיה האלופה שלו. בסבירות גבוהה למדי היא גם לא תהיה בפלייאוף. קליבלנד בכל אופן איננה הסיפור השנה במזרח. הסיפור מתחיל במי תירש את מקומה כאלופת האזור והמועמדות העיקריות הן השלוש שחלקו עמה בשנה שעברה את מעמד חצי גמר המזרח.
מי שנראית החזקה והבשלה ביותר היא בוסטון. הסלטיקס לא ביצעו שום שינוי משמעותי בסגל ובעצם זה לא נדרש. בשנה שעברה הם היו כפסע מגמר ה- NBA, ממש צעד קטנטן, וזה היה בלי קיירי והייוורד. השנה שניהם חוזרים ובהנחה שכולם יישארו בריאים הם נראים ממש חזקים, אולי הכי חזקים מלבד הקבוצה ההיא מהמערב. אתם יודעים, זו ששולטת בליגה. העוצמה של בוסטון מגיעה בצורה מאוד מאוזנת. אם תביטו למשל בדרוג השחקנים של ESPN הרי שלא תמצאו שחקן של בוסטון עד שתגיעו למקום ה- 20, שם תפגשו בקיירי אירווינג. את הרשימה הזו צריך לקחת אמנם בערבון מוגבל ובמידה רבה היא עונה על צורך לייצר תוכן בתקופה שבה לא קורה כלום אבל בכל זאת היא נכתבה על ידי אנשים שמבינים דבר או שניים בכדורסל.
לפני שתגיעו לנציג הראשון של בוסטון תפגשו ברשימה ארבעה שחקנים של גולדן סטייט, שניים של פילדלפיה, שניים של יוסטון, שניים של אוקלהומה ועד שג'ימי באטלר החליט שהוא רוצה לעזוב היו שם אפילו שניים של מינסוטה. אחרי ההמתנה הארוכה לנציג הראשון היתר מצטרפים די מהר ועד המקום ה- 40 (הייוורד) תמצאו את כל החמישיה הירוקה. זה בדיוק העניין שלהם – אף אחד שם לא ייתן על בסיס קבוע הצגות כמו של לברון או קרי או יאניס ואף אחד לא ירשום סטטיסטיקות מטורפות כמו של ווסטברוק או הארדן. מצד שני הם כולם מצוינים.
קשה להגן על קבוצה שבה כל אחד יכול לקלוע מולך בכל כך הרבה דרכים. עוד שלושה יתרונות גדולים של בוסטון הם ההגנה המצויינת, הספסל (שעם רוז'ייר, סמארט, מוריס וביינס הוא לבטח אחד הטובים בליגה) והאיש על הקווים. סטיבנס הוא מזמן הרבה יותר מאשר מוח הכדורסל המבריק עם מחברת התרגילים הכי עבה בליגה. הוא כבר מאסטר ששולט בקבוצה שלו והשחקנים שלו מאמינים בו והולכים אחריו. לא סתם נחתם פרק הסיום של העונה הקודמת של Game of Zones בהעברת השרביט (או במקרה הזה לוח האימון) מפופוביץ' לסטיבנס.
חמש מאות קילומטרים בערך דרומה משם, גם פילדלפיה לא עשתה שינויים משמעותיים בסגל מלבד תזוזות קלות בספסל. איליאסובה ובלינלי עזבו ובמקומם הגיע מדנבר ווילסון צ'נדלר שהוא יופי של שחקן רוטציה וגם טבעוני (ולפיכך אחד מחביבי המדור) אבל אין כאן שינוי דרמטי. כמו בוסטון, גם פילדלפיה לא זקוקה לשינויים גדולים. היא רק צריכה שהילדים שלה ימשיכו לגדול, כפי שקורה באופן טבעי בדרך כלל. הציפייה היא שסימונס, אמביד ושאריץ', שהאיכויות שלו חומקות מתחת לרדאר בחסות שני הכוכבים שלצידו, ישתפרו ויצברו עוד ניסיון.
בנוסף היא צריכה שמרקל פולץ שחווה עונת רוקי מסוייטת משהו עם פציעה מוזרה וקליעה שהלכה לאיבוד יחזור לעצמו. לפי הדיווחים וסרטונים שפורסמו הוא מתלוצץ עם מאמניו ועושה רושם שהוא מצא את הקליעה שלו מחדש. אגב, אם דיברנו על החמישיה הגבוהה והמאוזנת של בוסטון אז בפילדלפיה זה מאוד דומה רק ביותר גבוה. למעט ג'יי ג'יי רדיק יתר שחקני החמישיה מתנשאים לגובה שבין 2.06 ל- 2.13, כולם ניידים וזריזים ואתלטים. אם הכוכבים שלה ימשיכו להשתפר ואם פולץ ישאיר את העונה החולפת מאחור ויפגין את היכולת שהפכה אותו לבחירה מס' 1 בדראפט הרי שלפילדפיה צפויה עונה טובה. כנראה שעדיין לא מספיק טובה כדי להגיע לגמר ה- NBA אבל היא בדרך לשם. תהליך, זוכרים?
Markelle Fultz goes for 10 PTS, 5 REB in the 1st half! #NBAPreseason pic.twitter.com/gmveVGSB93
— NBA (@NBA) October 2, 2018
צפונית לגבול, טורונטו ראפטורס, האחרונה בטריו הזה עשתה את השינוי הגדול מכולם. די חריג שקבוצה נפרדת מהכוכב הגדול שלה והמאמן שהצעיד אותה לשיאים חדשים (וזה עתה נבחר למאמן העונה) ואחרי כל זה נראית חזקה יותר. הראשון שעזב היה דוויין קייסי ששילם את מחיר הכישלון בחצי גמר המזרח. זה הפך לריטואל קבוע. קבוצה שנראית בעונה הרגילה כמו הדינוזאור הטורף שאת שמו היא נושאת ואז מגיע הפלייאוף והיא נראית פתאום כמו בארני או כמו דנבר הדינוזאור האחרון, בחרו את הדימוי החביב עליכם. אחרי שקייסי שוחרר טורונטו העבירה את דרוזן, הכוכב הגדול שלה, והפכה לטובה יותר. עד כמה שדרוזן מצוין – אחד הגארדים הטובים בליגה, אולסטאר קבוע, נבחר לחמישיה השניה של הליגה בשנה שעברה וכו' – קוואי לאונרד הוא רמה אחרת לגמרי. כשהוא בריא מבחינה פיזית ומבחינת שריר החשק שנפצע קשות בשנה שעברה, הוא אחד השחקנים הגדולים של הליגה.
כאשר משקללים גם הגנה, וכדורסל משוחק חצי מהזמן בהגנה למי ששכח, הוא אולי הטוב בליגה. לאונרד ודני גרין שהגיע עמו מסן אנטוניו מביאים מצרך שהיה חסר לקבוצה והוא הידע כיצד מנצחים משחקים בפלייאוף. האם זה מספיק? יש לטורונטו חמישיה חזקה, הגנה מצויינת וספסל שהוא גם אחד הטובים בליגה וגם אחד האנונימיים שבה. ועדיין, הרושם הוא שלבוסטון יש טיפ טיפה יותר בכל אחד מהפרמטרים האלו. ויש לה את סטיבנס לעומת טורונטו שמציגה את ניק נרס שקודם מעמדת עוזר המאמן לתפקיד המאמן הראשי. לנרס יש רקורד מצוין כמאמן ראשי בליגת הפיתוח ולפני כן באנגליה ובבלגיה אבל בשנתו הראשונה כמאמן בליגה קשה להאמין שהוא זה שייתן את הערך המוסף מול הסלטיקס.
קצת מאחוריהן…
טיפונת מאחור נמצאות מספר קבוצות: אינדיאנה שהיתה המרענן הרשמי של הליגה הוסיפה בעיקר את טייריק אוונס ודאג מקדרמוט. אוונס הוא כישרון ענק שאף קבוצה עדיין לא הצליחה לרתום את הפוטנציאל שלו למשהו קונסטרוקטיבי. אולי הפעם. דבר דומה אפשר לומר על דאג מקדרמוט שהגיע מדאלאס. למקדרמוט יש יכולת קליעה כמעט אבסולוטית, בודדים בליגה יכולים להתחרות איתו בקליעה משלוש. בארבע העונות שלו בליגה הוא בעיקר נודד בין קבוצות שאינן מצליחות לנצל את היד הפנטסטית שלו. גם במקרה שלו אולי באינדיאנה זה יקרה. מעבר לחיזוק שהגיע אינדיאנה תצטרך שאולדיפו ימשיך להפגין את היכולת מהשנה שעברה ושמיילס טרנר שחווה נסיגה מסויימת בשנה שעברה יהפוך את המגמה ויראה מדוע הוא נחשב לכישרון גדול.
וושינגטון שהתרגלה להיות בצמרת המזרח סבלה בשנה שעברה מפציעה של ג'ון וול ונכנסה לפלייאוף מן המקום האחרון. היא עשתה בקיץ כמה שינויים שלא זכו לתשומת לב רבה, כי כולם היו עסוקים בלברון, קוואי ודמרקוס קאזינס, אבל הם נראים כמו חיזוקים במקומות הנכונים. ג'ף גרין הגיע מקליבלנד אחרי עונה טובה וצפוי לחזק את הרוטציה. אוסטין ריברס עזב את אבא בשעה טובה ובא לספק גיבוי מצוין מהספסל לקו האחורי הנהדר של וול וביל. בעמדת הסנטר וושינגטון נפרדה מגורטאט והביאה את דווייט הווארד. בגיל 32, הווארד כבר איננו הסנטר הטוב בליגה כפי שהיה בשנותיו באורלנדו. מאז ימי אורלנדו העליזים הוא נדד בין קבוצות ובעיקר נהג לא להסתדר עם כוכבים אחרים דוגמת קובי בלייקרס והארדן ביוסטון. אם, וזה אם גדול, הוא יצליח להסתדר עם וול וביל (שבעצמם אינם דוגמא לכימיה מצויינת בין כוכבים), הוא יכול להוות תוספת חשובה מתחת לסלים.
12 DAYS UNTIL REGULAR SEASON BASKETBALL. ????#DCFamily pic.twitter.com/TpFHxhIRvv
— Washington Wizards (@WashWizards) October 6, 2018
מילווקי עשתה לעצמה הרגל להיכנס לפלייאוף מן המקום השישי או השביעי ולהפסיד בסיבוב הראשון. היא מתהדרת בחד קרן יווני שמדי שנה נהיה יותר דומיננטי ויותר בלתי עציר אבל היא לא הצליחה עדיין לבנות סביבו צוות מספיק טוב. הסיבוב הראשון הוא בהחלט לא תקרת הזכוכית של מילווקי. רק בשנה שעברה היא מתחה את בוסטון לסדרה של שבעה משחקים ולא היתה רחוקה מלעלות שלב. לרגע מסוים בקיץ נדמה היה שמילווקי עשתה חיזוק לא רע כאשר הוסיפה לקו הקדמי שלה את ברוק לופז ואיליאסובה. בהנחה שג'בארי פרקר, שסיפק רמזים לכישרון שלו בפלייאוף, היה נשאר בריא ובמילווקי היינו מדברים על התחזקות של הקבוצה. אלא שבינתיים פרקר עזב לשיקגו ונראה שרמת הכישרון דשדשה במקום. לא שמדובר בקבוצה שאיננה מוכשרת – מידלטון, ברוגדון, בלדסו ולופז הם שחקנים טובים מאוד – אבל לא נראה שזה מספיק כדי לעמוד מול הגדולות. יכול להיות שהחיזוק הגדול ביותר של הקבוצה השנה הוא בעמדת המאמן עם הגעתו של מייק בודנהולצר מאטלנטה. אולי הוא יידע להפיק יותר מסגל השחקנים של הקבוצה ולהעלות אותה בשעה טובה לסיבוב השני.
