בסקירה שפרסם אתמול (ראשון) הכלכלן הראשי במשרד האוצר, הוא סוקר שני מחקרים שאמורים להביא אל אותה המסקנה – אם המדינה תתערב פחות, הכלכלה תפרח. אבל מאחורי תעמולת הדה רגולציה מסתתר גם הפרדוקס.

בסקירה הפעם מתמקד הכלכלן הראשי בחסמים הרגולטוריים לסחר בשירותים ומגדיר את ביטולם כאתגר אסטרטגי למשק בטווח הארוך. לא סתם בוחר הכלכלן הראשי להתמקד בתחום השירותים. מובילי התפיסה הניאוליברלית בישראל, רואים בהעברת המשק הישראלי למשק של שירותים על פני תעשיה, חקלאות וכו' כיעד מרכזי. אחד הדוברים הבולטים של התפיסה הזו הוא יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ומי ששמו הוזכר כמועמד לתפקיד נגיד בנק ישראל הפרופ' אבי שמחון. שמחון דוגל בניצול הייתרון היחסי של ישראל והעברת המשק הישראלי למשק הנשען על מגזר שירותים גדול ומוטה ייבוא ולא ייצוא.

על פי הנתונים שמציג הכלכלן הראשי ענפי השירותים מהווים כ-70% מהתוצר וכ-80% מכח העבודה במדינות ה-OECD. כבר בנתון זה, המופיע בתחילת הסקירה, ניתן להבין כי ענפי השירותים נחותים לעומת הממוצע המשקי בפריון. אם כך מדוע המסקנה אליה מגיע הכלכלן הראשי היא כי "הורדת חסמים רגולטוריים בפני ענפי שירותים כגון מסחר קמעונאי ושירותים מקצועיים, מסייעת ביצירת מקומות עבודה. תחרות חזקה יותר, בדגש על שירותים, צפויה להביא לידי ביטוי בעלייה משמעותית של הפריון הכולל, המאפשר העלאת השכר הריאלי והפחתת יוקר המחייה"?

במסגרת הסקירה מציג הכלכלן הראשי שני מחקרים הקושרים בין רגולציה גבוהה ומגבלות על סחר בינלאומי לפריון נמוך. אל המחקרים הנ"ל מוסיף הסקר גרפים של מספר מדדים בהם מדינת ישראל נמצאת בקצה הסקאלה כמדינה המגבילה כניסה של עסקים בתחומים שונים. אחד המדדים הללו (PMR) מגדיר אינדיקציות שונות להגבלות שהמדינה מטילה על תנועת העסקים ביניהן גם בעלות ציבורית על עסקים, פיקוח על מחירים, הגנות יינוקא ומכסים. מכך ניתן להסיק על ההטיה האידאולוגית של המדד שמצדיק מדיניות כלכלית ניאוליברלית.

מי צריך מהנדס מהונדורס?

בשורת ההמלצות של הכלכלן הראשי ניתן למצוא המלצה לכונן איזור סחר חופשי, עם האיום המוכר כי בלי הסכם סחר חופשי ישראל מסתכנת ביצירת "פוטנציאל להסטת סחר מישראל למדינות שלישיות הנהנות מהסכמי סחר חופשי". עוד ממליץ הכלכלן הראשי לאמץ "מדיניות להקלת דרישות הכניסה עבור ספקים זרים של שירותי משפט, אדריכלות, הנדסה ושירותי קמעונאות". מדוע דווקא ענפים אלו? מאחר והם מהווים צמתים חשובים ביצירת פעילות כלכלית.

למעשה ממליץ הכלכלן הראשי לפתוח את הכלכלה הישראלית להון בינלאומי, שיעשה שימוש במשק הישראלי ויתפוס עמדות מפתח בתוכו. משרד עורכי הדין המקומי יצטרך להיאבק בפירמות ענק מחו"ל. כך גם אדריכלים, מהנדסים ואנשי מכירות. בסופו של דבר הישראלים יעבדו בשירותם של בעלי הון מעבר לים, גם כעובדים וגם כצרכנים.

הפרדוקס בכל הסיפור הזה של העדפת ענפי שירותים ופתיחת השוק להון הגלובאלי הוא שדווקא ענפי השירותים, עם הפריון הנמוך הנהוג בהם, הם הענפים הכי פגיעים לתנועת ההון בעולם. מפעל תעשייתי או משק חקלאי הם נכסים המושרשים במקום וכוללים השקעה גדולה בנכסים וידע שקשה להעביר ממקום למקום. ענפי שירותים ובעיקר שירותים המבוססים על ידע הם ענפים נזילים מאוד. מי שרוצה לבסס משק עם פריון גבוה צריך להשקיע דווקא בענפי תעשיה ועדיף תעשיה עילית. באופן אבסורדי, דווקא המדיניות שמנהיג טראמפ מלמדת על החשיבות של ענפים כאלה לכלכלה ועל החשיבות שבהגנה ממשלתית על ענפי הייצור המקומיים מפני כוחות הסחר הבינלאומיים.