מינויו של פרופסור אמיר ירון לנגיד בנק ישראל משאיר הרבה מאוד שאלות פתוחות. בחוגים האקדמיים נחשב פרופ' ירון לחוקר מבריק ובעל מעמד. העובדה שהוא מגיע מבי"ס וורטון לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון, מעניקה לו את היוקרה האקדמית שנתניהו חיפש. מצד שני, מעבר לפירסומיו האקדמיים בנושאי מאקרו מימון, מעט מאוד ידוע עליו, על תפיסותיו הכלכליות ועל יכולותיו הביצועיות. התקשורת הישראלית הייתה רוצה לכתוב טורים בעד או נגד המינוי, אבל קשה לתמוך או להתנגד למי שקולו טרם נשמע בציבור. בכל זאת, חמש נקודות על הבחירה בפרופ' אמיר ירון לתפקיד נגיד בנק ישראל.

הנעלם

פרופ' ירון מגיע לעמדת נגיד בנק ישראל אחרי קריירה אקדמית מרשימה. עבודותיו בתחום המאקרו, מימון והמודלים שבנה, נחשבים לחדשניים. מצד שני, מעט מאוד ידוע עליו, על עמדותיו הכלכליות ועל הקו איתו הוא מגיע לאחת העמדות החשובות במשק הישראלי. מנכ"ל חברת חיסונים פיננסיים, ד"ר אדם רויטר, המספק שירותי יעוץ וניהול סיכונים פיננסים לחברות, שבין לקוחותיו יצואנים ישראלים רבים, אמר ל'דבר ראשון': "הלקוחות שלי רוצים להבין מה ההשלכות של המינוי הזה. התקשר אלי לקוח גדול ששאל אותי מה המינוי הזה אומר? לאן הוא ייקח את מדיניות בנק ישראל? האמת היא שאין לי מושג. אנחנו לא יודעים מי זה. אנחנו תוהים על קנקנו ומנסים לברר מה הוא יעשה. אבל הנגיד הזה מבחינת הסקטור הישראלי הוא נעלם. בכל זאת אני אגיד שמירב הסיכויים שהוא ימשיך את באותם המתווים. בנק ישראל הוא מוסד שמרני מאוד. אנחנו לא בעידן של נגידים שעושים שינויים מרחיקי לכת".

נתניהו כמדריך צניחה

אם בכל זאת ננסה לאפיין את המינוי של פרופ' ירון, אפשר לומר שהוא המשך של שיטת נתניהו להביא אנשים מבחוץ. כמו המינוי של אלשיך מהשב"כ לתפקיד מפכ"ל המשטרה, כך גם המינוי של ירון נתפס בתוך המערכת של בנק ישראל ובצמרת הכלכלנים הישראלים – מינוי מבחוץ. כשנתניהו מינה את סטנלי פישר לתפקיד הנגיד ב-2005, הוא הביא 'סופר סטאר' ברמה העולמית. ירון הוא פרופ' מוערך, אבל לא באותה הליגה של פישר. העובדה ששוב ושוב נתניהו מחפש למנות אנשים מבחוץ משדרת מסר בעייתי ביותר, הישראלים שצמחו פה לא מספיק טובים. האקדמיה הישראלית לא מספיק טובה. אם אתה כלכלן ישראלי צעיר באמצע הקריירה בשירות הציבורי, אתה לא יכול לשאוף להגיע לראש הפירמידה. המסר הזה כמובן לא נכון אבל הוא מחלחל.

אקדמאי ללא רקע ביצועי

בהודעה שפרסמו, תיארו כחלון ונתניהו בעיקר את הישגיו האקדמאיים המרשימים של ירון. נתניהו ציין כי בעברו שירת ירון כקצין באגף היועץ הכלכלי לרמטכ"ל, כעדות לניסיונו של ירון כמי שעסק "Hands on" בהזזת כסף. עד שירותו הצבאי כקצין צעיר היה צריך נתניהו להרחיק כדי למצוא תפקיד ביצועי בעברו של ירון. "אני עבדתי 8 שנים בבנק ישראל ו-27 שנה במגזר הפרטי", אומר רויטר. "אם הייתי ממשיך בבנק ישראל הייתי נשאר בעולם של מודלים ונוסחאות. אני חושב שיו"ר רשות ניירות ערך הטוב ביותר שהיה בישראל הוא משה טרי, שהגיע מהשטח. הוא הכיר את המציאות בשוק ועשה עבודה יותר טובה מכל אלה שקדמו לו. אני הייתי שמח לראות מישהו שמגיע מהשטח עם ניסיון ביצועי".

מנגד יש מי שלא רואים בהיעדר הניסיון הביצועי של ירון כמכשלה. פרופ' אביה ספיבק מאוניברסיטת בן גוריון מבקש מאיתנו לתת לירון צ'אנס: "קח לדוגמה את אחד מראשי הפד' המוצלחים ביותר בתולדות ארצות הברית, בן ברננקי… הוא בשתי ידיו הרים את המשק האמריקאי מהשפל. כל הניסוין הניהולי שהיה לו מתמצה בהיותו ראש מחלקה בפרינסטון. הוא לא הגיע מהעולם הביצועי. יש ערך לניסיון ניהולי אבל השכל הישר, היכולת לעמוד בלחצים והאישיות של אדם יותר חשובה בעייני".

בסופו של דבר עצמאי

בדבריו של כחלון עם הודעת המינוי ניסה כחלון להחמיא לנגידה היוצאת, "אני רוצה להודות לד"ר קרנית פלוג על התקופה המשותפת שהיו בה עליות וירידות". הרבה דובר בשנים האחרונות על מערכת היחסים הקשה בין שר האוצר לנגידה. למעשה פלוג ייצגה מעין אופוזיציה כלכלית לממשלת נתניהו-כחלון. בתקשורת טענו כי כחלון ונתניהו מחפשים נגיד נוח אחד שלא יאתגר את המדיניות שלהם, האמת היא שבעניין הזה אין תעודות ביטוח. אם לחזור לדוגמא של אלשייך, נתניהו מינה אותו בתקווה שהוא שם אדם שלו בתפקיד הרגיש של מפכ"ל המשטרה. אחרי המינוי קיבל אלשייך סמכויות ואיתן גם כנפיים, והאכיל את נתניהו מרורים.

נתניהו וכחלון אומנם בחרו בירון לתפקיד הנגיד, אבל למעשה הם רק ממליצים עליו לנשיא שממנה אותו. הנשיא הוא גם היחיד שיכול לפטר אותו ומעולם לא פיטר נשיא ישראלי את נגיד בנק ישראל. למעשה מרגע שיתמנה ירון לפקיד הוא לא חייב לנתניהו או לכחלון כלום. נגיד בנק ישראל הוא אחד התפקידים היותר עצמאיים וחופשיים מלחצים פוליטיים שיש בישראל. למעשה גם תקציב בנק ישראל אינו חלק מתקציב המדינה. כחלון ונתניהו יכולים רק לקוות שהנגיד שמינו לא יעשה להם בעיות. מרגע שפרופ' ירון יכנס לתפקיד הוא לא תלוי בהם ולא חייב להם דבר. סביר להניח שפרופ' מוערך בפרינסטון לא הגיע לישראל בשביל לשמש בובה. מרגע שיקבל את סמכויות הנגיד לידיו הוא ירצה להשאיר חותם, גם אם בדרך הוא יצטרך להתעמת עם מי שמינה אותו.

הריבית

כשמדובר בנגיד בנק ישראל כולם תוהים מה יהיה על הריבית. החלטת הריבית היא הסמכות המרכזית הנתונה בידיו של נגיד בנק ישראל, יחד עם חברי המועצה המוניטרית של הבנק. "צריך להיות אדם מאוד קיצוני כדי לשנות את מדיניות הריבית השמרנית של בנק ישראל", אומר רויטר. "פעם היו אלה רק היצואנים, היום גם שוק המשכנתאות מרסן את העלאת הריבית. כל צמצום בפער הריביות מול ארה"ב יחזק את השקל וזה לא טוב לכלכלה הישראלית ועליית ריבית תלחץ את שוק המשכנתאות וזה גם לא טוב. אומרים שחייבים להעלות ריבית, אם האינפלציה תתמקם מעל לרף התחתון של 1% אז יעלו את הריבית אבל אני מעריך שרק אחרי תקופה של התבססות של הריבית בתוך היעד הועדה המוניטרית של בנק ישראל תחליט על העלאת ריבית. אני בכלל לא בטוח שזה יקרה. אני אוסיף לזה את ההערכה שלי שככל שהעלאת הריבית תתעכב אז ייתכן והעלאת הריבית בארצות הברית תגיע למיצוי כי הכלכלה האמריקאית לא תמשיך לצמוח בקצב הסביר שקיים היום. אני לא רואה סיבה למהר להעלות את הריבית בישראל".

הקול

מלבד סמכויותיו של נגיד בנק ישראל בניהול המדיניות המוניטרית, משמש הנגיד גם כיועץ הכלכלי של הממשלה. האמת היא שלא ממש מדובר ביועץ במובן הקלאסי של המילה. לא נתניהו ולא כחלון מחפשים עצות. שניהם מגיעים עם ראיית עולם כלכלית ברורה ועם יכולת ניתוח של המציאות. עם זאת לקול של נגיד בנק ישראל יש השפעה משמעותית. התחזיות של הבנק, ניירות העמדה של מחלקת המחקר שלו והצהרותיו הפומביות נשמעות למרחוק. במקרים מסוימים נראה שנגיד בנק ישראל משמש כנביא למלך. הצהרותיו נתפסות כבעלות משקל ואמינות והשווקים מחכים למוצא פיו ולתחזיותיו. לעיתים הנגיד יגבה את מהלכי הממשלה ולעיתים ישלח חיצי ביקורת מרומזים. במקרה של פלוג היא לעיתים שימשה אופוזיציה כלכלית לנתניהו וכחלון בהיעדרה של אופוזיציה פוליטית.

בעדויות חיילי מלחמת יום כיפור, מספרים רבים מהם על תחושת הביטחון שקיבלו כששמעו את קולו הבוטח של האלוף שרון בקשר. גם הסנטימנט של המשקיעים, המנכ"לים ובעלי העסקים בישראל עובד באותו האופן, כשהציבור רואה שידיו של הנגיד יציבות וקולו בוטח הוא משרה גם על המשק ביטחון. אם ייתפס הנגיד כשסדק או היסוס קל בקולו, אם ייפול פגם באמינותו או באמונו בכלכלה הישראלית, יגיבו השווקים לבטח. בקרוב נשמע גם את קולו ואת עמדותיו של פרופ' אמיר ירון.