מודיעין, תל אביב וחיפה הן שלושת הערים "החופשיות" ביותר בישראל, בכל הנוגע לחופש הדת והחופש מדת, כך על פי "מדד החופש העירוני" שפרסמה הבוקר (חמישי) תנועת "ישראל חופשית". המדד, שנערך לראשונה, דירג את ערי ישראל על פי פרמטרים של חופש ופלורליזם במרחב הציבורי, כמו גם את מידת האכיפה או אי האכיפה של חופש זה ברמה המוניציפלית. את הרשימה נועלות דימונה, בית שמש ולא במפתיע – בני ברק.

המדד שנערך בקרב 24 הערים הגדולות בישראל – 20 הערים הגדולות יחד עם שתי הערים הגדולות בצפון ושתי הערים הגדולות בדרום  – בחן, בין היתר, סוגיות של מסחר ותחבורה ציבורית בעיר בשבת, שיעור תקציבי הדת ביחס לתקציב הכללי, יחס העירייה לקהילת הלהט"ב, הפרדה מגדרית במרחב הציבורי וכן סוגיות צרכניות בהקשר זה, פלורליזם יהודי, פעילותה של הרבנות והמועצות הדתיות בעיר כולל שלילת תעודות כשרות מבעלי עסקים ואופציות של קבורה אזרחית לתושבים ועוד.

יש לציין כי למרות שהמדד פורסם לקראת הבחירות המוניציפליות, שייערכו בסוף החודש, חלק מהמשתנים שנבחנו – כמו תחבורה ציבורית ואספקטים מסוימים של פעילות המועצה הדתית – לא נמצאים כלל בסמכות הרשות המקומית.

"מי שחשב שהכוח להכריע בשאלות דת ומדינה נמצא רק בממשלה מבין אחרי שקרא את המדד שהוא טעה בענק" אמר מנכ"ל תנועת "ישראל חופשית" אורי קידר, "ראשי ערים וחברי המועצות משפיעים בצורה דרמטית על חיי התושבים שלהם, וגם מידת החופש בעיר נקבעת על ידיהם במידה רבה. ראשי ערים אמיצים שמובילים ערים חופשיות הם מגדלור של הנהגה שמחוברת לציבור, לצרכיו ולאמונותיו, ואנו קוראים לציבור לדרוש שינוי בקלפי בכל מקום שזה נדרש".

נתונים כלליים אודות הערים (כמו מספר תושבים יהודים והרכב מועצת העיר) נאספו
מאתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומאתרים ממשלתיים כמו אתר משרד הפנים. בישראל חופשית ציינו כי "מכיוון שאופי הנתונים עליהם מתבסס מדד החופש מגוון מאוד, הנתונים נאספו ממגוון מקורות ובדרכים שונות", וכי המדד התבסס על נתונים רשמיים וגלויים, שאת חלקם העיריות חייבות לפרסם.

בכל אחד מהקריטריונים הערים קיבלו ניקוד שמשקף את מצבן בתחום המדובר. כל אחד מהתחומים זכה למשקל שונה, בהתאם למידת חשיבותם לחופש בעיר: מסחר בשבת ותחבורה ציבורית זכו למשקל הכבד ביותר, וניתן היה לקבל בהן ציון של עד 10נקודות. תקציבי דת, יחס ללהט"בים והפרדה מגדרית במרחב הציבורי זכו כל אחד למשקל בינוני, וכל אחד מהם זיכה עיר במקסימום של 6 נקודות. פלורליזם יהודי וקבורה אזרחית זכו למשקל נמוך יותר, בו יכלו ערים לקבל עד 3 נקודות. על הקריטריון שבחן האם מועצות דתיות מנהלות פיקוח על שלילת תעודות כשרות מעסקים ניתנו עד 2 נקודות. כל עיר הייתה יכולה לצבור עד 46 נקודות סה"כ. כלומר, 46 נקודות הן ציון ה-100%.

עניין של הכנסה, לא של גאוגרפיה

בין הממצאים הבולטים העולים מן הסקר, נמצא כי ישנו מתאם בין הדירוג הסוציו-אקונומי של הערים, לבין מידת החופש בהן, כך שככל שהעיר עשירה יותר כך מידת החופש בה גבוהה יותר. לעומת זאת, לא נמצא מתאם בין מיקומה הגאוגרפי של העיר לבין מידת החופש בה.

בנושא של מסחר בשבת, נבחנו מה הן הוראות חוק העזר עירוני בעניין פתיחת עסקים בימי המנוחה וכן מה קורה הלכה למעשה בעיר באשר לפתיחת מסעדות, מוסדות תרבות, מרכולים וכד'. בהקשר זה תל אביב מדורגת במקום הראשון היות והיא העיר היחידה במדד שבה חוק העזר העירוני מאפשר מסחר בשבת. חדרה לעומתה נושקת לבני ברק בתחתית הדירוג. מסקנה מעניינת שעולה מהמדד בהקשר זה, היא יכולת השפעתה של העירייה בנושא המסחר ברמה המקומית.

עוד באותו הקשר, עולה כי קיים מתאם בין שיעור המושבים במועצת העיר אשר מייצגים את המפלגות הדתיות לבין החופש בערים במסחר בשבת. כל עלייה של 10% בשיעור המושבים של המפלגות הדתיות מתואמת עם ירידה של 0.9 בציון חופש המסחר בשבת. ניתן לראות עד כמה העירייה משפיעה בנושא המסחר בשבת בכמה דוגמאות. כך למשל, בנתניה קיים חוק האוסר על מסחר בשבת, אך בשנת 2008 שינתה מועצת העיר את החוק, כך שלא יחול עונש על עבירה על החוק. בחדרה, על אף שהחוק מאפשר פתיחת בתי עינוגים, מרכזי ספורט, מסעדות ובתי קפה, הוא מקנה לראש העיר את הסמכות לאסור את כל אלו כאשר הוא מחליט כי זו טובת הציבור.

הפרדה מגדרית מוזלת

נושא ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי כולל במדד סוגיות של תמיכת העירייה באירועים בהפרדה מגדרית ואף עורכת אירועים כאלה מטעמה, וכן בחינת תעריף הכניסה לבריכות העירוניות בין שעות הרחצה הכלליות לבין שעות הרחצה המפרידות בין נשים וגברים.

מנתוני המדד עולה כי בעשרים ערים קיימת הנחה משמעותית במחיר הכניסה לבריכה בשעות הרחצה הנפרדת העומד בממוצע על 25% הנחה. הערים המפלות ביותר בהקשר זה הן תל אביב, עם הנחה בשיעור של 43%, ראשון לציון עם הנחה בשיעור של 50%, הרצליה עם הנחה בשיעור של 55%, בת ים עם הנחה של 57% ונהריה עם 60% הנחה. לעומתן בירושלים לא נרשמה אפליה במחירי הכניסה בהקשר זה.

באשר לאופציית הקבורה האזרחית בערים, ניתן לראות כי במחצית הערים קיימת האופציה להיקבר באופן אזרחי בבית עלמין המשרת את העיר, ובמחציתן האחר לא קיימת אופציה זו כלל.

לתושבי תל אביב, רמת גן ופתח תקווה למשל, שאינם רשאים על פי הרבנות להיקבר בקבורה יהודית אורתודוקסית או שהם אנשים חילוניים שמעוניינים בקבורה אזרחית, מנועים מהאופציה הזו שכן מאז שנת 2003 פורסם כי בתוך שנה יתאפשר לקיים קבורה אזרחית בבית העלמין ירקון ועד היום אין כל התקדמות בנושא. עם זאת, בפתחה של העירייה קיימת אפשרות להתקשר עם בית עלמין אחר או להקצות שטח חלופי לנושא, אולם אין היא עושה זאת.

ביחסה של כל עירייה לקהילת הלהט"ב, בחן המדד ראשית את מידת התמיכה של כל עירייה באירועי גאווה בעיר, הן בארגון והן בתקצוב. שנית, האם העירייה מקצה גורם מטעמה שירכז את נושא הלהט"ב בעיר ויהווה כתובת לחבריה, וכן תמיכה בארגוני נוער גאה הפועלים בעיר. בהקשר זה נמצא כי ב-19 מבין 24 הערים הגדולות בישראל התקיימו אירועי גאווה, אולם רק בתשע ערים הייתה תמיכה עירונית באירועים אלה. כמו כן, למעלה ממחצית הערים לא מספקות מענה או תמיכה מטעמם לקהילה הגאה ונציגיה תושבי העיר. מפתיעה במיוחד במדד היא העיר אילת שקיבלה ציון זהה לזה של בית שמש, זמן שנהנית מתיירות ענפה של חברי הקהילה באופן מיוחד.

בסעיף הפלורליזם היהודי במדד, נמצא כי מכוח החוק, הזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי ביהדות אינם מוכרים כזרמי דת, ומכאן שגם מוסדותיהם אינם מוכרים כמוסדות דת בערים השונות. מתוך כך, קיימת אפליה תקציבית מובנית בחוק. העיריות שכן תומכות בקהילות אלה מתקצבות אותן מתקציב התרבות אולם אין לכך כל הכרח. בחדרה למשל, העירייה נמצאת במאבקים מול קבוצת רפורמים בעיר הדורשים הקצאת מבנה שישמש כבית כנסת רפורמי אולם מסורבים פעם אחר פעם ומשכך הקהילה איננה פעילה בעיר.

לקריאת הנתונים המלאים, לחצו כאן.