העיסוק בייצוג נשי הוא אחד הנושאים המרכזיים בבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו בסוף החודש, ולא סתם: מתוך 257 רשויות מקומיות בישראל, רק ב-6 עומדת אישה בראש הרשות. במערכת הבחירות הנוכחית קידמו עמותות, קרנות ושדולות פרוייקטים וקמפיינים שעודדו נשים להתמודד. ואכן במערכת הבחירות הנוכחית יש מספר שיא של מועמדות לראשות רשויות – מבדיקה שערכה עמותת כ"ן (כוח נשי) עולה כי בבחירות הקרובות יתמודדו 71 נשים על ראשות העיר או המועצה שלהן. אך האם זה מספיק שיש נשים רבות שמתמודדות? ומה צריך לקרות כדי שהן גם תיבחרנה?

'תת-ייצוג' היא הגדרה עדינה למצבן של הנשים בפוליטיקה המקומית בישראל של היום. על פי דוח מרכז המחקר של הכנסת ממרץ 2018, השיעור הממוצע של נשים בקרב כלל חברי מליאת המועצה ברשויות המקומיות בישראל (ערים ומועצות מקומיות) הוא כ-13.5% – שיעור זה נמוך כמעט פי 4 משיעורן באוכלוסייה ואף נמוך בהשוואה לייצוגן בשלטון המרכזי, שעמד בעת כתיבת המסמך על 28% (34 חברות כנסת). בדיקה שערכה עמותת כ"ן (כוח נשי) במרץ 2017 גילתה מציאות דומה גם בקרב המועצות האזוריות – מתוך כלל חברי מליאות המועצות האזוריות, רק 13% היו נשים.

על פי הנתונים שנמסרו למרכז המחקר והמידע של הכנסת על ידי משרד הפנים, בבחירות 2013 התמודדו 17,673 איש ואישה לראשות הרשויות ולחברות במועצות שלהן, מהם כ-20% היו נשים – 3,557 מתמודדות ו-14,116 מתמודדים. מבין 3,557 הנשים שהתמודדו לראשות מועצות או לחברות בהן, 327 נשים נבחרו: 324 כחברות מועצה, ועוד שלוש נשים כראשות רשות – כלומר רק 9% מהמתמודדות לחברות במועצות של הרשויות המקומיות זכו בכהונה. לשם השוואה, בקרב הגברים התמודדו כאמור 14,116 מועמדים, מהם 2,093 מהמתמודדים, 14.8% נכנסו כחברים ברשויות (גם נתונים אלו אינם כוללים את המועצות האזוריות).

תת-ייצוג בולט במיוחד התגלה ברשויות הערביות והחרדיות, בהן רק כ-4% מכלל המתמודדים למועצת הרשות  גם ברשויות הערביות וגם  בחרדיות היו נשים. העיר נצרת היא הרשות המקומית הערבית היחידה בה התמודדה אישה על ראשות הרשות. בקרב הרשויות החרדיות לא נבחרה אף אישה כחברת מועצה; ברשויות הערביות נבחרו בסה"כ 6 נשים – פחות מאחוז מכלל חברי המועצה.

בהיסטוריה של ישראלית כוללת מספר זעום ביותר של ראשות עיר או מועצה. הראשונה מבינהן היתה חנה לוין, שנבחרה ב-1956 לראשות עיריית ראשון לציון. לוין, שעלתה לארץ בשנת 1922, החלה את פעילותה הציבורית בארגון ויצ"ו המקומי, ובהמשך נשאה תפקידים גם בהנהגה המקומית והעולמית של הארגון. היא עסקה רבות בקליטת עלייה בעירה. ב-1942 היתה ממאות הנשים ביישוב שהתגייסו לחיל העזר הבריטי ושירתה בארץ ישראל ובמצרים. במהלך שירותה היא טיפלה בצרכים וקשיים שונים של חיילות עבריות, וזכתה לכינוי 'אם החיילות הארצישראליות'. עם הקמת המדינה היא גויסה לחיל הנשים בו מילאה תפקידים מגוונים. כראשת העיר היא טיפלה רבות בנושא החינוך ואף יזמה מפעל הזנה לילדי העיר.

חנה לוין ראשת העיר הראשונה בישראל (משה פרידן / לע״מ)

מאז שלוין סיימה את כהונתה כראשת העיר ב-1960, חלפו כשלושים שנה בהן ראשות ערים בישראל שבה להיות טריטוריה גברית לחלוטין. רק ב-1989 נבחרה זיוה בן דרור לראשות מועצת אבן יהודה, וסימנה התעוררות מסוימת בשנות תשעים, עם ראשות מועצה נוספות – מרשה כספי (סביון), דניאלה וייס (קדומים), יעל שאלתיאלי (בקעת בית שאן) ויעל גרמן (הרצליה). בסך הכל, בישראל כיהנו ומכהנות כיום בסך הכל 16 נשים בראש רשות מקומית.

כשבוחנים את מספר המתמודדות על ראשות הערים מגלים כי בבחירות הקודמות התמודדו 41 נשים לראשות עירייה או מועצה מקומית (לפי דוח הכנסת) ולפי בדיקת דבר ראשון, בבחירות למועצות האזוריות (שנערכו בשני סבבים ב-2012 וב-2013) התמודדו בסך הכל 10 נשים לראשות מועצה – כלומר, בסך הכל 51 מועמדות. מתוכן – רק 6 נבחרו. בבחירות הקרובות, לפי בדיקת עמותת כ"ן, יתמודדו 71 נשים (יש לציין כי נכון לכתיבת שורות אלו, רשימות המועמדים טרם אושרו רשמית ע"י ועדת הבחירות המרכזית).

כדי לשנות את המציאות הזו הוקמה קואליציית "מקומיות 2018" ביוזמת עמותת כ"ן (כוח נשים) בשיתוף קרנות "פרידריך אברט" ו"דפנה". הקואליצייה מונה 28 ארגוני נשים  מכל הקשת הפוליטית. הקמפיין כלל כנסי התעוררות והשראה עם מנהיגות מהשלטון המקומי והארצי, הקמת מדרשות להכשרה פוליטית למתמודדות למועצה ולראשות ע"י עמותת כ"ן והחתמת ראשי רשימות על אמנה לשוויון מגדרי. בנוסף, הופצו סרטונים ברשת החברתית על החשיבות והערך המוסף של נשים סביב שולחן קבלת ההחלטות בהשתתפות חברות מועצה וראשי רשויות. "אנחנו ממש קרובות לרגע האמת ומאמינות שמהפכת אוקטובר  תתרחש השנה ומספר הנשים במועצות יכפיל את עצמו", אמרה ד"ר מזל שאול, מנכ"לית עמותת כ"ן (ומתמודדת לראשות המועצה המקומית אזור), "היעד שהקואליציה הציבה לעצמה 28%, ואנחנו גם מקוות שמספר ראשי הרשויות יגדל באופן משמעותי. ב30.10 יערכו הבחירות ואנחנו  קוראות לציבור ללכת ולהצביע, כי בסופו של יום לרשות המקומית השפעה משמעותית על סדר היום שלנו".

"הרבה יותר נעים שבשולחן מקבלי ההחלטות יש גם גברים וגם נשים"

ליזי דלריצ'ה, ראשת מועצת גני תקווה, היא אחת מאותן שש נשים העומדות כיום בראש רשות מקומית בישראל – יחד עם סיגל מורן במועצה האזורית בני שמעון, מרים פיירברג-איכר בנתניה, ליאת שוחט באור יהודה, יעלה מקליס ביהוד ומטי הרכבי במועצה האזורית יואב. בפתח השיחה בלשכתה היא מביעה אכזבה מעוד ראיון על הזוית המגדרית של הבחירות המקומיות. לצערה, הרוב המוחלט של הסיקור התקשורתי שלה עוסק במגדר שלה, והיא הייתה שמחה אם היו מדברים איתה על העשייה שלה כראשת המועצה.

דלריצ'ה בת 52, אם לשתי בנות, הייתה מנהלת  כספים בחברות הייטק. היא מציינת שתמיד במקביל התנדבה פעם בוועדי הורים ואז כחברת מועצה. הייתה 15 שנים חברת מועצה בהתנדבות, 5 שנים מתוכם כסגנית בהתנדבות. לאחר שנבחרה לראשות המועצה, היא גם עמדה בראשות ועדה שמינה שר הפנים לבחון דרכים להגברת ייצוג הנשים ברשויות המקומיות.

ראש מועצת גני תקווה ליזי דלריצ'ה (במרכז) בחנוכת קריית החינוך (צילום: עמית אחאבן).

ראש מועצת גני תקווה ליזי דלריצ'ה (במרכז) בחנוכת קריית החינוך (צילום: עמית אחאבן).

פוליטיקה היה דבר שרצית?
"זה הגיע תוך כדי העשייה והמעורבות החברתית, הדאגה לחינוך, הדאגה לבנות שלי. איך שהוא נרקם הכל יחד עד שהתחלתי לקבל תחושת שייכות מאוד גדולה. כשראש המועצה הקודם הודיע שהוא לא מתמודד הרגשתי שאני צריכה לקחת את זה על עצמי. אז עזבתי את ההייטק המאוד מתגמל ברמה הכספית והלכתי למקום שמאוד מתגמל ברמה הרוחנית, העשייה החברתית."

מה הבנת על פוליטיקה מקומית בכהונה?
"70 אחוז הנאה מרובה משמעות, זה באמת לבנות מדינה, לבנות עיר. זה תפקיד מאוד ביצועי, המון קבלת החלטות, המון תעדופים, המן עשיה. לצד החלק הפחות נעים של הפוליטיקה שזה משחק מאוד מלוכלך שכמעט ברור לכולם שאם אני פה אני צריכה להיות כמו שהפוליטיקה מצטיירת. זה דבר שמאוד קשה לקבל. בהייטק אף אחד לא ערער על היושרה שלי על ההגינות והמוסר שלי. פתאום זה שאלות שעולות על הפרק ונשאלות וגם בתפקיד ציבורי או כ לתפקיד בכיר אתה עובד ואתה רץ קדימה. יש בורד, יש הנהלה שאתה נותן לו דין וחשבון אבל אם אתה טוב אתה ממשיך קדימה. פה, אם מישהו מחליט ממניעים כלשהם שהוא לא רוצה שאתה תמשיך להיות פה, יכול להיות שהוא לא קיבל משרה, או קיבל קנס או כל דבר הוא יכול לשבת ברשתות החברתיות ולהכפיש ולדרדר את השיח ותוקף."

מה קידמת כראשת מועצה?
"בניתי בית ספר תיכון שלא היה בישוב, לפני זה תלמידי התיכון היו נוסעים לקריית אונו וליהוד. יש תיכון כבר 3 שנים. בניתי 2 בתי ספר יסודיים, בניתי חטיבה חדשה, 16 גני ילדים, שיפצתי את מרכז הבמה, טיפלתי בבעיות הניקוז שהיו פה שנים רבות, אינספור דברים. הקמתי ספריה של 3 קומות. היום זה יום חגיגי שאנחנו פותחים את הקרית חינוך 30 דונם עם ספריה אולם ספורט סגור מגרש ספורט פתוח, חטיבה, ותיכון ובי"ס יסודי".

מבחינת תהליכי עומק, איך את רואה את העתיד של המקום?
"זה ישוב שסופחו אליו שטחים חקלאיים בפתח תקווה, האתגר הגדול הוא לבנות והאתגר של הישוב הוא לשמור על הצביון של הישוב, על הקהילתיות שלו, זה עבודה של איזון בין הבניה, הנושא של הכלכלה של איזון כלכלי , ריאות ירוקות."

גני תקווה הוא ישוב מבוסס, הממוקם בעשירון השמיני מבחינה חברתית-כלכליתל. לשאלהאם השכונות הפחות חזקות כלכלית של הישוב גם מרגישות את הצמיחה הגדולה אומרת ליזי, "דווקא הוותיקים יודעים להעריך את המתקנים, כולם נהנים. עוד יותר גאים".

האם נתקלת ביחס אחר אליך כי את אישה?
"יכול להיות שברמה הסמויה, כי אני לא עושה פסיכולוגיה של הבנאדם, למה הוא מסביר לי לאט או למה הוא אומר שהוא יכול לעזור לי. אבל יש נטייה לחשוב שגברים אולי מבינים יותר בתשתיות ובצנרת וביוב ואולי נשים ברווחה וחינוך. יש הבניה מושרשת. זה לא אחד על חשבון השני. כמו שבחינוך אני לא אעשה דברים בלי איש מקצוע אותו דבר בתשתיות. להבין זה הבנה מה הצעדים שאתה צריך לעשות, מה השאלות שצריך לשאול, איזה החלטות לקבל. זה לא קשור לאיזה צילינידר צריך להחליף. אני לא נתקלת במשהו מובהק בהקשר המגדרי, נתקלתי פה ושם בהערות אבל קשה לי להגיד באופן מוחלט שזה ענין מגדרי ולא אישיותי."

יש 6 ראשות רשויות, האם במפגשים לדוגמא של ראשי רשויות זה מורגש והאם את מרגישה שאת והן מביאות משהו אחר?
"יש פורום ראשי רשויות שרובו המוחלט גברים ואני מרגישה שאני מביאה משהו אחר. הרבה יותר נעים שאתה נכנס לחדר והוא מאוזן. ששולחן מקבלי ההחלטות יש בו גם גברים וגם נשים. ואז מרגישה שעולם התוכן והדברים שמעניינים הם הטרוגניים ולא רק גברי או רק נשי. בכלל אני חושבת שניהול משותף זה מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו. יש לי בעלי מקצוע גברים מצוינים, ויש לי בעלות מקצוע נשים מצוינות, אנחנו עובדים במשותף. נושא המגדר הוא בכלל לא על השולחן במועצה."

ליזי דלריצ'ה, ראשת מועצת גני תקווה (במרכז) עם עובדות המועצה (צילום: איתן אלחדז).

לצידה מינתה דלרי'צה מנכ"לית וגזברית שהן נשים, אך מבחינתה הדבר החשוב במינוי אינו השאלה 'גבר או אישה' אלא מודעות מגדרית. "ברגע שנבחר גבר או אישה מודע מגדר זה לא משנה. את יכולה להיכנס לבית ספר פה בגני תקווה ולשאול ילדה בכיתה א כמה נשים ראשי רשויות יש והיא תגיד 90 חצי חצי. יש פה תכניות מגדר מהגן, הם לא בשוק שאני ראש מועצה. זה ברור להן. המודל האישי יורד למטה. לכן אצלנו זה ברור מאליו שהמנכלית אישה ומנהל אגף חינוך הוא גבר, זאת בכלל לא שאלה אצלנו. נשים או גברים מודעי מגדר, מדברים על זה. אם אני בלב נקי נכנסת למכרז ומקבלת מועמדים שונים ואין לי הבניה ואני בוחרת את הטוב ביותר, זה יכול לצאת אישה וזה גם יכול לצאת גבר."

דלריצ'ה מוסיפה שהיא לקחה על עצמה לשנות את האיזון בין גברים לנשים והיא מלווה כמה נשים שרצות בבחירות. יש לה קבוצת ווטסאפ בה המתמודדות מתלבטות יחד ונעזרות בה ואחת בשניה. לדבריה, "הרבה נשים רוצות ומהססות. ואני אומרת בכל הכנות יש נשים הגיעו לפה אולי 30 נשים, לכמה מהן אמרתי זה שאת אישה לא הופך אותך אוטומטית למועמדת מתאימה, בעיני, דרך הפרמטרים שאני התרשמתי אבל יש כאלה שהרגשתי שהן צריכות את הפוש הזה הראשוני, היום הן לביאות, רצות כמו משוגעות. הרבה לבטים עד שזה הבשיל אז הייתי שם עד שראיתי שהן נכנסו לזה".

"פה זה ההארד קור, ההשפעה על כל אדם היא עצומה"

אחת מהנשים שהחליטו להסתער על הרשויות המקומיות היא עו"ד ד"ר גלית שאול, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום זכויות האישה באוניברסיטת בר אילן, המתמודדת לראשות מועצת עמק חפר. שאול מגיעה מהשירות הציבורי, הובלת ושינוי מדיניות וחקיקה.

"אני מציעה להתקדם קדימה", היא אומרת כשאני שואלת מה היא מציעה לתושבי המועצה, "המצב לא רע אבל אני מציעה שיהיה יותר טוב. אנשים שאני פוגשת אומרים שאצלנו בינוני ויכול להיות יותר טוב. החינוך אצלנו לא טוב. לקחתי סגן שהוא איש חינוך, הקים את סביבה וטבע, ביס במעברות חדש, מנהל ביס קהילתי בגסי כהן. חצי מהיישוב שלי רוצים ללמוד בבית הספר הדמוקרטי בחדרה. ברור לכולם שזה לא חייב להיות ככה.

עו"ד ד"ר גלית שאול, מנכ"לית מרכז רקמן לקידום מעמד האישה באוניברסיטת בר אילן, מתמודדות לראשות המועצה האזורית עמק חפר (צילום: שלומי אמסלם)

אני רוצה להחזיר את המועצה לאנשים. שכחו שצריך לשרת את האנשים. נגיד תחום ההסעות מעסיק את כולם. אצלנו לא מעניין אותם. אני מתכננת אפליקציה של נסיעות שיתופיות. לייצר מצב שבו ההתלכדות של הצרכים של האנשים תייצר נסיעה. לשם העולם הולך".

שאול היא המתמודדת היחידה בארץ שמועמד גבר פרש מהתמודדות והצטרף אליה כסגן, "צריך מישהו עם אנרגיות שיקח את המועצה קדימה וזה מה שאני הולכת לעשות. הרבה אנשים אמרו לי שזה קטן למידותי אבל לדעתי ראש מועצה היום בישראל יש לו המון כוח לעשות שינוי ולהשפיע. נגיד יש את האסיפה הבוחרת של הרבנות בדיוק יש עכשיו עתירה של רקמן, בתוך המועצה יש מקום משורין לראשי ערים גדולות ראשי מועצות גדולות וכו, כולם גברים! זרקו את העתירה שלנו ובדיוק רותי הלפרין אמרה לי שכשאני אבחר אני אשב במועצה שבוחרת את הרבנים הראשיים. זה תפקיד עם הרבה עוצמה.

את עושה דברים מאוד משמעותיים מבחינת מדיניות ציבורית חקיקת חוקים למה ללכת לפולטיקה המקומית?
"פה מתעסקים הכי הכי בחיים שלך בבית ומשפיעים. זה ההארד קור. ברמה הארצית יש היקף גדול של אנשים שמשפיעים עליהם, אבל פה ההשפעה על כל אדם הכי עצומה.

"אמרו לי, גלית את כבר ברמה הלאומית, למה ללכת לשלטון המקומי, בדרך כלל זה עובד הפוך וזאת לדעתי הבעיה. שאנשים שנמצאים בשלטון המקומי הסטנדרטים נמוכים, ואני רוצה שזה ישתנה. יש לי קרובת משפחת שגרה המועצה אזורית גזר, אז אמרתי לה תבחרי ברותם ידלין, אז היא אמרה לי אישה מאוד רצינית. אז היא אמרה לי כן היא נראית אישה מאוד רצינית אבל מה היא כבר עשתה? אז אמרתי לה את יודעת מה ראש המועצה שלך עשה לפני? הוא כבר 20 שנה ראש המועצה. אני ניהלתי מקומות יש לי ניסיון ברמה הלאומית ומה המתמודד מולי אומר? איך היא תנהל מועצה? אני אעשה את זה מעולה".

שלט תעמולה לסיעת 'לביאות'למועצת העיר אשדוד (צילום: שי ניב).

"צריך לחנך את הציבור להצביע לנשים"

לשאול יש ביקורת על כך שנושא ייצוג הנשים בשלטון המקומי מתמקד בעידוד התמודדות ולא מחנך את הציבור להצביע לנשים, "הווייב מתמקד בנשים שהם יתמודדו אבל צריך להתמקד בזה שצריך להצביע לנשים. החינוך צריך להיות להצביע למתמודדות. 68 מתמודדות עכשיו השאלה היא כמה יבחרו. צריך להבין, ההון לא נמצא בידיים שלנו, אנחנו משעבדות את החיים שלנו, שנה שלמה לא עובדות ובסוף לא יבחרו אותנו אז בפעם הבאה אני אגיד לעצמי מה אני אעשה את זה שוב? זה נורא קשה למשפחה, אז אם נשים לא יבחרו ומתוך ה68 האלה יבחרו 6, 8. תעשו קמפיין שיעודד לבחור בנשים.

"המחקרים היום מראים שנשים הולכות על תפקידים רק אם יש להם 100 אחוז מהדרישות, שבטוח יש להם סיכוי. גבר הולך אם יש לו 30% מהדרישות, זה ההבדל. שאלו אותי בראיון למה כל המתמודדות תמיד הן גם עם תואר מתקדם, גם יפות בטח יש לך ארבעה ילדים, אז עניתי שנכון יש לי ארבעה ילדים ואנחנו צריכות שיהיו לנו מספיק ויים, צריכות לדעת שהצלחנו באקדמיה ויש לנו קריירה משמעותית וילדים כדי להרגיש שאנחנו מסוגלות להתמודד על תפקדים כאלה. הדרך שבה זה ישתנה אם יהיו הרבה נשים בתפקידים האלה. השלטון המקומי אם לא יכנסו אליו נשים הוא לא ישתנה לא תעלה הרמה שלו".

אפשר להגיד את זה גם על הכנסת וזה לא שהרמה שם עלתה עם מספר הנשים.
"בכנסת קשה מאוד לנשים להשפיע, זאת אחת הבעיות הקשות. ראינו את זה בהצבעה על חזקת הגיל הרך, שכל אחת יצאה רגע לשירותים. במועצה או רשות את מחליטה.

"תשומת הלב לא צריכה להיות למתמודדות, הן מצוינות. הבעיה היא החינוך של הציבור להצביע למועמדת אישה. זה חינוך מגדרי. מגיל אפס זה המקום לחנך בנות להאמין בעצמן".

"נכפיל את מספר הנשים שייבחרו"

ביום שלישי השבוע התקיים אירוע "מקדמות יחד" של פורום דב לאוטמן והאוניברסיטה הפתוחה שהפגיש מתמודדות לרשויות מכל הארץ לדון בייצוג נשים בשלטון המקומי, ולבחון את סוגיות החינוך והדמוקרטיה בהקשר של הבחירות המקומיות הקרובות. בנוסף לפאנל שהנחתה העיתונאית רינה מצליח, למארגני האירוע היה חשוב שהעיתונאים שהגיעו יפגשו אישית כמה שיותר מתמודדות, והם יצרו 'ספיד דייטינג' ביניהם כדי למקסם את החשיפה.

מפגש מתמודדות בבחירות לרשויות המקומיות 2018 בחסות פורום דב לאוטמן, 9 באוקטובר 2018. עומדות בשורה הקדמית, מימין לשמאל: סמירה רדא עמראן (מתמודדת לראשות המועצה המקומית עין קיניה ברמת הגולן), מירית שקד-ברק (מתמודדת לראשות עיריית כפר סבא), מעייין בודנשטיין (מתמודדת למועצת העיר ת"א ברשימת 'הנשים של תל אביב'), זינב אבו סויד (מתמודדת למועצה בישוב הבדואי כעביה-טבאש-חג'אג'רה שבגליל התחתון), מיטל להבי (סגנית ראש עיריית ת"א ומתמודדת לראשות העיר), מאיה כץ (מתמודדת לראשות העיר הרצליה), קרן גרין (מתמודדת לראשות מועצת קדימה צורן(, רותם ידלין (מתמודדת לראשות מועצה אזורית גזר), שולמית סהלו (סגנית ראש עיריית קרית גת, מתמודדת למועצת העיר), יעל נאמן (מנכ"לית קרן דב לאוטמן), העיתונאית רינה מצליח, ד"ר הילה דויד (מתמודדת לראשות מועצת שוהם), טל אלכסנדרוביץ' (מבעלי משרד היח"צ בן חורין-אלכסנדרוביץ') |
עומדות בשורה האחורית, מימין לשמאל: אסתי רידר אינדורסקי (פעילה בעמותת 'נבחרות' לייצוג נשים חרדיות בפוליטיקה), שלי הראל (מתמודדת למועצת העיר ת"א ברשימת 'הנשים של תל אביב'), עו"ד ד"ר גלית שאול (מתמודדת לראשות המועצה האזורית עמק חפר), יערה ישורון (מתמודדת למועצת מזכרת בתיה) | יושבות מימין לשמאל: לני מילוא (מנהלת פורום דב לאוטמן), ברווין עזב מחאמיד (מתמודדת לראשות מועצת כפר קרע) | צילום: מיה רודיך.

"תשתית המחקרים של פורום דב לאוטמן בשנתיים האחרונות הצביעה על הזירה של השלטון המקומי ועל כוחן של נשים להוביל שיח ערכי משמעותי ונוקב על סוגיות מרכזיות שנוגעות לתחום של חינוך לדמוקרטיה ולחיים משותפים", אמרה לני מילוא, מנהלת פורום דב לאוטמן, "השנה – 2018, שנת הנשים במובנים רבים,  מצאנו הזדמנות ייחודית במקום שבו חינוך ודמוקרטיה נפגשו בזירת הבחירות של השלטון המקומי. שנה שבה הגענו כבר למספר שיא של מתמודדות לרשויות המקומיות וההערכה כי כמות הנשים שתבחרנה, תכפיל את עצמה."

"באירוע פגשנו מַנְהִיגוֹת אחרות. נשים מכל קצוות הארץ ומכל המגזרים של החברה בישראל. נשים חזקות, אמיצות, רגישות לנושאים חברתיים, קשובות לצורכי השטח, מאמינות בעבודה משתפת שמחברת ולא מפלגת את הקהילות והקבוצות השונות ברשויות שלהן", הוסיפה מילוא, "אחת המטרות של הפורום היא לעורר שיח ערני בנושאים של חינוך לערכים וחיים משותפים, ליזום מהלכים  ולהגיב לנושאים בוערים בציבוריות הישראלית. פורום דב לאוטמן מייחל כי נשים אלו יצליחו במשימתן לשבור את תקרת הזכוכית,  למען חברה יותר שוויונית ויותר דמוקרטית."

אחת המתמודדות שהגיעו לאירוע היא סמירה רדא עמראן מתמודדת לראשות כפר עין קניה שנמצא ברמת הגולן. לראשונה יערכו בחירות לרשויות בכפרים הדרוזים בגולן בעקבות עתירה לבג"צ, וכחלק מהאוירה ההיסטורית יש גם מתמודדת אישה. רדע בת 46 בעלת תואר שני אומרת על הבחירה להתמודד, "הבחירה להתמודד היא גם המסר שלי: שוויון ושינוי. זאת פעם ראשונה שיש בחירות בכפרים הדרוזים בגולן. מצאתי בזה הזדמנות להביא נשים שישבו בשולחן קבלת ההחלטות. היום אצלנו בכפר בגולן, כמו בחברה הישראלית, בשלושה עשורים האחרונים יש ספייס לאישה ללצאת ללמוד באקדמיה, נוסעות לחול ללמוד או פה בישראל, חזרו רופאות, מהנדסות ועוד מקצועות. נשים עובדות בספרה הפרטית בכל מקום, אבל בספרה הציבורית לא נמצאות. יש חברת מועצה אחת שהתמנתה. תקרות הזכוכית עומדות בעינן, לפעמים יש פתח כדי לטשטש את המוגבלות שיש לאישה הדרוזית".

מבחינת האג'נדה שלה ביחס לישוב עצמו, שהוא ישוב קטן עם 2,300 תושבים שנמצא בגולן אומרת רדע, "אני רוצה לקדם את האדם, לקדם את החינוך. רק דרך החינוך אפשר לבנות חברה בריאה וזה נמצא בעיקר בחינוך הבלתי פורמלי". מבחינת תגובות רדע אומרת שהמצב מורכב בכלל בלי קשר לכך שהיא מועמדת אישה. לדבריה, "יש התנגדות בכלל לבחירות בגלל הפן הלאומני בגלל המורכבות עם סוריה. ההנהגה המסורתית הדתית רואה בזה הקש האחרון בתהליך הנורמליזציה, אני צופה אחוזי הצבעה נמוכים".

מתמודדת נוספת היא רותם ידלין, שמתמודדת במועצה אזורית גזר. היא נושאת 'ייחוס' מכובד של פעילות ציבורית – סבה, אהרן ידלין, היה שר החינוך בממשלת ישראל. לדבריה, "בגזר יש 25 שנה אותו ראש מועצה. המועצה היא מקום שלישי מהסוף בתקציב לתושב. אני מתחייבת לשתי קדנציות. אני רוצה לקדם את המועצה בשלושה תחומים: כלכלה – אין בגזר אזור תעשיה ואין לנו כלכלה מקומית אמיתית, הדבר המרכזי הוא החינוך. החינוך במועצה נשען על תפיסות מיושנות והדבר השלישי הוא קהילה – משם נובע הכל, צריך לחזק אצלנו את הקהילות. גזר היא מועצה מגוונת ומענין אותי השילוב. יש לנו אחריות איך תראה החברה הישראלית בעוד דור. החברה הישראלית לא נפגשת רק קצת בצבא. דתיים וחילונים לא נפגשים שזה דבר שיש אצלנו במועצה. אני רוצה שנחשוב איך מחברים חגים והכל כמובן צריך להיעשות בשום שכל. כל קהילה תגדיר את הגבולות, המרכז הוא הכרות ולא השפעה. אני הולכת לנצח כי אני מחברת בין אנשים. בגזר יש 25 שנה הפרד ומשול ואני רוצה להפגיש".

רותם ידלין, מתמודדת לראשות המועצה האזורית גזר (צילום: יח"צ)

ידלין קצת כמו שאול מדגישה שהיא הייתה יכולה ללכת לפוליטיקה הארצית אבל היא חושבת ששינוי משמעותי יכול לבוא מהשלטון המקומי, "הדבר המשמעותי שרצות אלי ילדות בנו 8 ואומרות לי את ראש המועצה שלנו. אני דור חמישי למשרתי ציבורי בישראל, סבא שלי היה שר חינוך. זה המקום שהכי משפיע עלינו היום. הילדים, ההורים שלנו, הסביבה ואנחנו ויתרנו על זה. הגיע הזמן להצעיר את ההנהגה של הרשויות".