בסקירה השבועית שפרסם היום (ראשון) התמקד הכלכלן הראשי באוצר במדידה חלופית להיקפי העוני בישראל. בישראל, נהוג למדוד את היקפי העוני על בסיס ההכנסה. המדידה על בסיס ההכנסה מאפשרת למקבלי החלטות להבין את ההשפעה על המדיניות אותה הם מובילים. לדוגמה: אחרי הקיצוץ הגדול של הקצבאות ב-2003 ראו עליה בהיקפי העוני. אבל באגף הכלכלן בחרו לבחון שיטה שבוחנת את היקפי העוני על בסיס הצריכה.

שיטה זו מתבססת על תאוריית ההכנסה הפרמננטית של מילטון פרידמן, מההוגים המרכזיים של הכלכלה הניאו ליברלית. לפי התאוריה, כדי לחשב הכנסה לאורך שנים יש להתייחס להוצאות של משקי הבית במקום להכנסות, וזאת מתוך ההנחה שמשקי הבית מחלקים את ההכנסה שלהם בצורה רציונלית לחלוטין, והוצאתם משקפת באופן מלא את רמת חייהם הנתונה והצפויה.

הטענה של אגף הכלכלן הראשי עליה מתבסס הרצון לאמוד באופן חלופי את היקפי העוני היא שהיכולת של משקי בית לשמור על רמת חיים טובה לא תלויה רק בהכנסה שוטפת אלא גם בהון המצטבר שלו וביכולת לקבל הלוואות. לטענתו התבססות על הכנסה בלבד היא לא מספיק טובה כדי להעריך בצורה מדויקת את היקפי העוני.

עם זאת, שיטה זו מעלה כמה בעיות. ראשית, ההנחה לפיה אנשים מחלקים את ההוצאה שלהם בצורה מדויקת ורציונלית בהתאם לצפי ההכנסות העתידי שלהם מוטלת בספק: מרכיבים רבים משפיעים על הוצאתם של אנשים, בין השאר ציפיות מוטעות, מצוקה שדוחפת אותם לצרוך מעבר ליכולתם ועוד.

אך הבעייתיות המרכזית במדידה על פי צריכה היא שפערים בהוצאה הם פחות גבוהים באופן משמעותי. בסופו של דבר, יש גבול לרמת הצריכה: גם אדם מהאלפיון העליון לא יקנה כל יום מטוס סילון. כולם צריכים לאכול ולהתלבש בסופו של דבר ורוב האנשים צורכים את אותם דברים, גם אם חלק יקרים יותר. מוצרי מזון יוקרתיים או בגדים, זה לא מה שמשתקף בפער גדול כמו פערי ההכנסה. צבירת הון, לצורך העניין, איננה משתקפת במדדי ההוצאה בצורה.

זו הסיבה שמדדי העוני המקובלים בעולם מתבססים על הכנסות ולא על הוצאות, מה שמקשה על להשוות מדד זה למדינות אחרות. בעוד יתכן שמדובר בכלי מחקר לגיטימי, קשה להגיד שזהו מדד עוני מקובל יותר מזה בו נעשה בדרך כלל.

שיעור העוני לפי הכנסה והוצאה ורמת האבטלה בשנים 2002 עד 2016 (מתוך סקירה שבועית הכלכלן הראשי)

על פי הנתונים שאגף הכלכלן מציג ניכר פער בהיקפי העוני בין הכנסות להוצאות. תרשים 1 מציג את תחולת העוני לפי מדד ההכנסה ולפי מדד ההוצאה ואת רמת האבטלה בשנים 2002 עד 2016 בישראל. מהתרשים עולה שתחולת העוני לפי מדד ההכנסה גבוהה באופן משמעותי ביחס לתחולת העוני לפי מדד ההוצאה לאורך כל השנים הנסקרות. תחולת העוני לפי מדד ההכנסה נמצאת בטווח של 18.1% – 20.6%, ואילו התחולה לפי מדד ההוצאה היא בטווח של 13.1% – 14.7%. עוד מתקבל מהתרשים שתחולת העוני, לפי מדד ההכנסה, נמצאת במגמת עלייה בין השנים 2002 עד 2005, והחל משנת 2005 עד 2016 היא במגמת ירידה, בעוד שלגבי התחולה לפי מדד ההוצאה לא קיימת מגמה ברורה. לפיכך, הפער הגדול ביותר בין המדדים היה בשנת 2005- 6.6 נקודות אחוז. הפער הנמוך ביותר בין המדדים היה בשנת 2016 – 3.9 נקודות אחוז. דוגמא להבדל בין שני המדדים ניתן למצוא בכך ששני המדדים לא בהכרח נעים באותו כיוון. לדוגמא, מדד ההכנסה ירד מ-19.1% בשנת 2015 ל-18.5% בשנת 2016. ואילו מדד ההוצאה עלה מ 13.7% ל 14.6% באותן שנים.

אחד הגורמים האפשריים לפערים בתחולת העוני בין המדדים הוא רמת האבטלה. כפי שעולה מתרשים 1, נראה שתחולת העוני לפי מדד ההכנסה קטנה כאשר ישנה פחות אבטלה. הסבר אפשרי לכך הוא שהיציאה מאבטלה זמנית הגדילה את הכנסתם השוטפת של חלק ממשקי הבית שהוגדרו כעניים. לעומת זאת, לא נראה קשר בין תחולת העוני לפי מדד ההוצאה לרמת האבטלה. הסבר לכך מתקבל מתיאורית ההכנסה הפרמננטית.

מבחינת השוואה בינלאומית, באיחוד האירופי קיימת אותה שיטה כמו בישראל למדידת עוני יחסי, עם הבדלים מסוימים. בדומה למדד ההכנסה, באיחוד האירופי קיים מדד בו תחולת העוני מוגדרת כשיעור האנשים החיים במשק בית בו ההכנסה לנפש סטנדרטית נמוכה מ-60% מההכנסה לנפש סטנדרטית החציונית באותה מדינה (מדד הכנסה אירופי). מדד העוני היחסי המבוסס על הוצאה נעשה באופן המקביל למדד העוני היחסי המבוסס על ההכנסה (מדד הוצאה אירופי). לפי שיטת המדידה הישראלית, תחולת העוני בישראל בשנת 2010 היא 19.8% לפי מדד ההכנסה ו-14.7% לפי מדד ההוצאה, כפי שתואר לעיל. ואילו לפי השיטה האירופית תחולת העוני היא 30.2% לפי מדד ההכנסה ו-22.9% לפי מדד ההוצאה. 

מהנתונים של אגף הכלכלן עולה שכמעט בכל הקבוצות שנבדקו מתקבל שתחולת העוני גבוהה יותר לפי מדד ההכנסה, ביחס למדידה לפי מדד ההוצאה. קבוצות האוכלוסייה חולקו לחמש קטגוריות על בסיס המאפיינים הבאים: ראש משק בית יהודי או ערבי, מספר ילדים במשק בית, מצב תעסוקתי של ראש משק הבית, קבוצות גיל של ראש משק הבית וקבוצות השכלה של ראש משק הבית.

נראה כי קיים פער משמעותי בין שני המדדים בתחולת העוני במגזר הערבי. בעוד 49.2% ממשקי הבית הערבים מוגדרים כעניים לפי מדד ההכנסה 25.3% בלבד מוגדרים כעניים לפי מדד ההוצאה. לעומת זאת אצל המגזר היהודי הפערים פחות משמעותיים. 13.1% ממשקי הבית היהודים מוגדרים כעניים לפי מדד ההכנסה ו-12.7% לפי מדד ההוצאה. הפערים המשמעותיים במגזר הערבי עשויים להיות משתי סיבות, ציפייה לגידול עתידי בהכנסה ו\או מדיווח פחות מדויק של רמת ההכנסה ביחס להוצאה.

בנוסף לפער במגזר הערבי, גם עבור משקי בית מרובי ילדים (עם 4 ילדים ויותר במשק בית) מתקבל פער משמעותי בין המדדים, כאשר 49.8% ממשקי הבית מרובי הילדים מוגדרים כעניים לפי מדד ההכנסה ואילו 35.4% בלבד לפי מדד ההוצאה. מעבר לכך, נראה שעבור משקי בית בהם ראש משק הבית לא עובד קיים ההבדל המשמעותי ביותר בין שני המדדים. על אף שבקבוצה זו 69.4% ממשקי הבית הם עניים לפי מדד ההכנסה, רק 32.8% ממשקי הבית הם עניים לפי מדד ההוצאה. תוצאה זו מתאימה לממצאים מתרשים 1, בכך שהפער בין שני המדדים מלמד שכנראה הרבה ממשקי בית אלה מוגדרים כעניים רק בשל תקופת אבטלה זמנית ולמעשה מצליחים לשמור על רמת חיים הגבוהה מרמה של עוני בתקופת אבטלה זו. גם אצל משקי הבית בהם ראש משק הבית הוא עצמאי נראה שתחולת העוני גבוהה יותר באופן משמעותי לפי מדד ההכנסה ביחס לתחולת העוני לפי מדד ההוצאה, 14.6% ו-7.8% בהתאמה. פער משמעותי זה נובע כנראה מכך שלהרבה עצמאים יש תנודות בהכנסה ולכן הם עשויים להיות מוגדרים כעניים בשל הכנסה נמוכה באופן זמני בלבד. כתלות במועד הסקירה, עשוי להתקיים המקרה ההפוך, שבו עצמאים עם הכנסה תנודתית מצפים שהכנסתם תקטן, לכן משקי בית אלה יצרכו פחות מהכנסתם. עם זאת, לפי התוצאות שהתקבלו, נראה שבישראל רוב העצמאים העניים מצפים שהכנסתם תגדל.

עוד מתקבל, כי תחולת העוני גבוהה באופן משמעותי יותר בין מדד ההכנסה לבין מדד ההוצאה אצל משקי הבית בהם ראש משק הבית הוא צעיר, ביחס למשקי הבית בהם הוא מבוגר יותר. לדוגמה במשקי הבית בהם ראש משק הבית בגילאי 30 עד 44 19.3% ממשקי הבית הם עניים לפי מדד ההכנסה ואילו 13.5% עניים לפי מדד ההוצאה. ואילו במשקי הבית בהם ראש משק הבית בגיל פנסיה (62 אצל נשים ו-67 אצל גברים) הפערים פחות משמעותיים 21.6% ו 20.6% בהתאמה. את הפערים אצל משקי הבית הצעירים יותר מסבירים באוצר על ידי ציפייה לגידול עתידי בהכנסות אצל משקי הבית הצעירים.