אנגווץ וואסה, אישה בת 36, נורתה אתמול למוות, בבית בו חיה עם שלושת ילדיה הקטנים בנתניה. לאחר הירי, התקשר בעלה השוטר למשטרה, ודיווח כי ירה באישתו. בנה הצעיר ביותר של אנגווץ, היה תינוק בן חודשיים בלבד.

אנגווץ' וואסה ז"ל (באדיבות מרכז האקדמי רופין)

חלק מהגברים אולי חשבו על פגיעה בנשותיהם תקופה ארוכה לפני, אבל עדיין הגיעו לרצח עצמו שלא מתוך תכנון מקדים ומחושב. במקרים כאלה, הימצאות כלי נשק זמינים במרחב הביתי, מגבירה את הסיכוי לרצח

אנגווץ הייתה סטודנטית מצטיינת במרכז האקדמי רופין, בו סיימה תואר ראשון במדעי ההתנהגות, ותואר שני בהגירה ושילוב חברתי. בשנת 2009 קיבלה אנגווץ את פרס המועצה להשכלה גבוהה על הצטיינות חברתית, ואף הובילה פרויקט לחשיפת האקדמיה בפני תלמידי תיכון מהקהילה האתיופית.

אנגווץ אינה האישה הראשונה להירצח השנה. למעשה, היא האישה ה-21 שנכנסת מתחילת השנה לרשימה העצובה של נשים שנרצחו ככל הנראה על רקע מגדרי. רוב הנשים ברשימה זו נרצחו על ידי בן זוג בעבר או בהווה. אחרות, על ידי קרוב משפחה. זהו אופיין של רציחות מגדריות – הן קורות כמעט תמיד על ידי אדם שהיה קרוב לנרצחת – גרוש שסירב לקבל את רצונה של האישה להיפרד, אבא או אח שלא קיבלו את ההחלטות שהחליטה על חייה.

שמונת הנשים שנורו למוות השנה על רקע מגדרי, כך על פי החשד (גרפיקה: אידאה)

אנו טרם יודעים מה הוביל את בן זוגה של אנגווץ לירות באישתו. אבל האירוע הקשה הזה צועק לשמיים, במיוחד בתקופה בה הדיון על נשיאת כלי ירי במרחב הציבורי חוזר לשיח הציבורי.

אנגווץ נורתה על ידי נשק חם. טרם התברר האם מדובר באקדח השירות של בעלה השוטר, אך זהו ככל הנראה המקרה. רק לפני שבועיים, נורתה למוות אישה בשנות ה-60 לחייה במודיעין. גם אז, אקדח נמצא בזירה. על פי החשד הוא היה שייך לבעלה המאבטח. מתוך 21 הנשים שנרצחו השנה ככל הנראה על רקע מגדרי, ידוע לנו על שמונה נשים שנורו למוות. קשה להגיד בשלב זה בכמה מהמקרים הירי בוצע על ידי אקדח ברישיון.

יבואו הציניקנים ויתהו – חייבים נשק חם כדי להרוג? הרי נשים אחרות נרצחו השנה על ידי סכין מטבח, אחרות נחנקו למוות. מי שיחליט לרצוח, ירצח גם אם לא יהיה לו אקדח ביד. זאת קביעה שאינה לחלוטין מוטעית, אך מתעלמת מכמה נקודות חשובות. ראשית, רבים ממי שרוצחים את נשותיהם לא בהכרח מתכננים את הרצח באופן קר מראש. במקרים רבים של רצח נשים על ידי בני זוג, בולטת התוודותם המהירה של הרוצחים לאחר המעשה. חלקם אולי חשבו על פגיעה בנשותיהם תקופה ארוכה לפני, אבל עדיין הגיעו לרצח עצמו שלא מתוך תכנון מקדים ומחושב. במקרים כאלה, הימצאות כלי נשק זמינים במרחב הביתי, מגבירה את הסיכוי לרצח.

שדולת הנשים בישראל, החברה בקואליציית "האקדח על שולחן המטבח", הגיעה למסקנות דומות. לדבריה, נמצא כי כלי ירייה המוחזק בתוך בית או בקרב משפחה קרובה, מסוכן במיוחד לנשים בנות הבית או המשפחה, ומעלה פי שלוש עד חמש את הסיכויים לרצח אישה באותו מרחב.

בנוסף, מציינת השדולה כי בשנת 2013, בעקבות ריבוי מקרי רצח של נשים באמצעות כלי נשק השייכים לחברות אבטחה, הורה השר לביטחון פנים דאז, יצחק אהרונוביץ', שכל מתקן המעסיק שומרים נושאי נשק יספק לשומרים מקום לאפסן בו את כלי הנשק בתום המשמרת, על מנת שלא יישאו אותו לביתם. בדצמבר 2015 ביטל השר לביטחון פנים גלעד ארדן את המגבלות שהטיל אהרונוביץ' על נשיאת נשק על ידי מאבטחים. בעשור שלפני שינוי התקנות נרצחו 33 בני אדם באמצעות נשק של מאבטחים מחוץ לשעות העבודה. רוב הקרבנות היו בנות משפחה של המאבטחים. בשלוש השנים שעברו מאז שינוי התקנה על ידי אהרונוביץ' לא נרצח איש בידי נשק של מאבטחים, אך לאחר ביטול התקנה על ידי ארדן אירעו כבר חמישה מקרים של ירי בנשק שהוחזק על ידי מאבטחים שלא בתפקיד, שניים מתוכם כללו גם התאבדות של היורה.

הפגנה נגד רצח נשים בת"א (צילום: יהל פרג')

אם כן – החזקת כלי נשק חם במרחב הביתי מגבירה את הסיכויים לפגיעה בביטחונן של נשים באותו מרחב. עדיין, הירצחה של אנגווץ אתמול הינו יוצא דופן – שכן מדובר בנשק שהחזיק בעלה השוטר. אין עוררין לגבי העובדה ששוטרים בישראל צריכים להחזיק את נשקם עמם גם כשהם לא בתפקיד. אנו חיים במדינה רוויית אלימות וטרור, ואם למישהו במרחב הציבורי צריך להיות נשק – מוטב שיהיו אלה שוטרי משטרת ישראל ולא אזרחים.

אך מה לגבי כל מחזיקי הנשק האחרים? מה לגבי מאבטחים שנושאים את נשקם הביתה? מה לגבי מתנדבי משטרה? מורי דרך וחקלאיים? ויותר מכל, מה לגבי השינוי המהותי ורחב ההיקף ביותר שחוקק ארדן – לפיו, כל יוצאי היחידות הקרביות שהינם בעלי הסמכה של רובאי 07 ומעלה, יהיו זכאים לבקש רישיון נשק.

ארדן התפאר בעובדה שעם התבחינים החדשים שאישר ממש לאחרונה, מאות אלפי ישראלים חדשים יוכלו להוציא רישיון נשק. לפי תבחינים אלה, מספיק לעבור טירונות 07 בצה"ל, להיות מתנדב באחד מארגוני ההצלה או במשטרה, להיות קצין או נגד בצה"ל, גם אם כבר אינך משרת במילואים – ותוכל לשאת נשק יום יום במרחב הציבורי.

עד היום נרצחו ב-2017 17 נשים בידי הקרובים להן (צילום: יהל פרג')

סיפור מותה הקשה של אנגווץ לימד אותנו כי גם שוטר המשרת במשטרה עלול להשתמש בנשקו על מנת לקחת חיים. למרות זאת, שוטרים צריכים להחזיק נשק. כאשר הסיכון הזה מתרחב לא רק אל שוטרים נושאי נשק, אלא אל מאות אלפי אזרחים נוספים נושאי נשק – אנו חייבים לשאול את עצמנו האם הרווח המשוער בצעד זה שווה את הסיכון.

תבחיני הנשק הורחבו על ידי ארדן על מנת שאותם אזרחים נושאי נשק יוכלו להילחם במפגעים, היה ואלו יקרו בדרכם. זהו הרווח המשוער מהצעד. הסיכון, הוא כי נראה יותר ויותר מקרים בהם אותם כלי נשק ברישיון ישמשו למקרי אלימות ורצח בכלל, ורצח נשים בפרט. שמונה נשים כבר נורו השנה למוות על רקע מגדרי. האם הרחבת כלי הנשק במרחב האזרחי תצמצם מספר זה?

רצח נשים, ואלימות מגדרית בכלל, אינן תופעות שנוצרו על ידי הכנסת נשק למרחב האזרחי. אבל הן תופעות בלתי נסבלות, שעולות לנו ביותר מדי דם. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו יום יום, היא איך אפשר להיאבק בהן. איך אפשר לא לפתוח עוד בוקר עם שמיעת חדשות אודות אישה צעירה, אם צעירה, שנורתה על ידי בעלה? איך אפשר לא לראות ילדים נוספים שמאבדים אמא ואבא ברגע אחד? איך אפשר לאפשר ליותר נשים לחיות בביטחון בבתיהן הפרטיים? הרחבת מספר כלי הנשק במרחב האזרחי – בוודאי אינה מסייעות למאמץ הזה.