ווינסטון צ'רצ'יל הסביר בשעתו שהטיעון הכי טוב נגד דמוקרטיה הוא שיחה בת חמש דקות עם המצביע הממוצע. בישראל זה עובד גם עם חברי כנסת. שיחה קצרה עם רבים מהם מספיקה כדי להטיל ספק בשיטה שמאפשרת לאנשים כאלו להגיע לעמדות השפעה ושלטון. כיוון שמדובר בשנת 2018 אפשר להמיר את השיחה הקצרה בקריאת פוסטים או ציוצים של אותם נבחרי ציבור. תמצאו שם בורות, ציניות, רוע, גזענות, שקרים והרבה פעמים סתם טיפשות. כך למשל תוכלו לגלות כיצד גלעד ארדן קורא לנטלי פורטמן שלא להיכנע לצד האפל כמו אנאקין סקייווקר (או סתם מכריז על כל מיני אירועים כאירועי טרור רק כדי לגלות אחר כך שהוא טועה). תוכלו גם להתרשם מאביגדור ליברמן מכריז שאם הוא יהיה שר הביטחון הוא יחסל את איסמעיל הניה תוך 48 שעות (שבמהלכן הוא הספיק מן הסתם להפציץ את סכר אסואן) או מהוגה הדעות יאיר לפיד מסביר שירושלים היא רעיון, ורעיון אי אפשר לחלק. לפעמים תוכלו למצוא את הכל – בורות, רוע, גזענות והרבה טיפשות – בציוץ בודד אחד. נניח זה שפרסם אורן חזן בשבוע שעבר בעקבות חתונתם של לוסי אהריש וצחי הלוי. חזן הסביר בין היתר שהוא "לא מאשים את לוסי אהריש שפיתתה נפש יהודי במטרה לפגוע במדינתנו ולמנוע מעוד צאצאים יהודים להמשיך את השושלת היהודית". מרשים שהוא מצליח במשפט אחד גם לא להאשים אותה וגם לייחס לה מזימה לפגוע במדינה. את ההיגיון נא לחפש במוחו של חזן. יכול להיות שפשוט נשאר לו קצת מהחומר שעל פי הדיווחים ולכאורה כמובן הוא נהג לצרוך בעצמו ולספק לאורחי הקזינו שניהל.
מלמדים אותנו שאסור להשוות אבל לפעמים הדמיון כל כך מצמרר שבאמת קשה לחמוק מזה. הציוץ של אורן חזן על הבחורה הערבייה שפיתתה נפש יהודי הוא כמעט העתק-הדבק לטקסטים נאצים על היהודי שחור השיער שזומם לפתות נערות גרמניות בהירות ולזהם את הגזע הארי. הציוץ הזה מראה לא רק מדוע מותר להשוות אלא גם למה זה חשוב. כשחבר כנסת אומר משפט שבשקט היה יכול לצאת ממשרדי התעמולה של גרמניה בשנות ה-30, כנראה שאנחנו במקום לא כל כך טוב. הציוץ הזה הוא תמצית מזוקקת של מהי לאומנות. הרובד הפרטי לחלוטין לא רלוונטי, הכל מתנקז למדינה ולעם (ויש שיאמרו שגם למנהיג). לוסי אהריש לא התאהבה במישהו ובחרה להקים איתו משפחה אלא פיתתה יהודי במטרה לפגוע במדינת ישראל ובשושלת היהודית. איזו עוד סיבה אפשרית יכולה הייתה להיות לה?
מטרידה לא פחות מהאמירה של חזן (ממנו אנחנו לא מצפים ליותר מדי אחרי הכל) היא העובדה שנשמע מעט מאוד גינוי במערכת הפוליטית וגם הוא כצפוי הגיע רק מצד שמאל. העניין הוא שגזענות כזו נתפסת היום כנורמטיבית לגמרי אצל חלקים רחבים מדי מן האוכלוסייה. ברכות לבנצי גופשטיין ולמורו הנערץ מאיר כהנא על ההישג המרשים. אפילו המונחים שאנשים קצת פחות גזענים משתמשים בהם מכוונים כדי לייצר קונוטציה שלילית. המלה "התבוללות" למשל או המונח "נישואי תערובת" כפי שהתייחס אליהם איש הרוח יאיר לפיד בראיון בגלי צה"ל. אפשר לחשוב שמדובר בלמור ובג'ירף ולא בשני בני אדם צעירים שההבדל המהותי שקיים לכאורה ביניהם מצוי רק בדמיון של אנשים. לפיד הסביר באותו ראיון ש"עוד לא החלמנו מהשואה… כרגע יש פחות יהודים משהיו לפני השואה ואנחנו מנסים לגדול". לא ברור מה יותר מדהים – עצם זה שהוא הצליח להכניס את נושא השואה לחתונה של לוסי אהריש וצחי הלוי, היכולת שלו לנפק סיסמאות חלולות בקצב של מכונה ירייה (מי שפספס בשעתו את ההשוואה בינו לבין קטלוג איקאה שיעשה לעצמו טובה גדולה ויחפש את זה ברשת) או העובדה שמאות אלפים הצביעו עבורו בבחירות הקודמות ומאות אלפים יצביעו לו גם בבחירות הקרובות שיתקיימו כאשר הקיסר ביבי ירגיש שזה בא לו טוב.
זו באמת תופעה מעניינת. מאות אלפים מצביעים לאדם שמתמחה באמירת כלום וכשהוא כבר אומר משהו היה עדיף שישתוק. כמות המצביעים של מפלגת יש עתיד מעידה פחות על איכויותיו של לפיד ויותר על החולשה של מפלגת העבודה. אם בראש העבודה היה עומד מנהיג אמיתי הרי שלפיד היה צונח בן לילה למספר מנדטים חד ספרתי. רוב המצביעים של לפיד הם ליברלים. כשהוא מדבר על "נישואי תערובת" הוא לא מייצג אותם אלא את הניסיון שלו לפזול (שוב) ימינה. עם כל ההבנה לכך שלמצביעי שמאל ומרכז אין יותר מדי אפשרויות כאשר הם באים לקלפי – לא עדיף לנצל את זכות ההצבעה עבור מישהי או מישהו שיש להם עמדות ממשיות ושלא ירוצו להצטרף לממשלה הבאה של ביבי ובנט?
