הלילה (חמישי) פתח ג'ימי באטלר את העונה ה-8 שלו בליגה הטובה בעולם. באטלר נמצא בנקודת שפל חסרת תקדים מבחינתו, את העונה הוא פותח במדי קבוצת מינסוטה טימברוולבס, איתה הוא מסוכסך וממנה הוא מבקש לעבור למועדון אחר. באטלר עבר למינסוטה רק לפני העונה, והספיק כבר להסתכסך עם שני כוכבי הקבוצה קארל-אנתוני טאונס ואנדרו וויגינס.

באטלר בן ה-29, קלע בעונה הקודמת בממוצע 22.2 נק' באחוזים הטובים בקריירה שלו. הוא נחוש לעזוב את הקבוצה כדי להתקדם למועדון שבו הוא יהיה הכוכב היחיד, בדרך הוא ממשיך לעורר סערות עם אמירות פוגעניות ופרובוקטיביות כלפי השחקנים והמועדון ונראה כמי שאיבד את דרכו ונמצא באמצע סחרור אגו טריפ בלתי ניתן לעצירה. למרות הפה הגדול והתנהלות שמשדרת עודף ביטחון עצמי, הוא נמצא כרגע במצוקה קשה. את הכוחות להמשיך ולהתגבר על המשבר באטלר ימצא בעזרת משפחת לאמברט, שאימצה אותו מהרחוב והפכה אותו למה שהוא היום.

ג'ימי באטלר גדל בעיירה הקטנה טומבל בטקסס, שנמצאת כ-40 ק"מ מהעיר יוסטון. הוא גדל בעיירה הקטנה עם אימו, לאחר שאביו יצא מהתמונה בגיל צעיר מאוד. כילד הוא שיחק פוטבול ובייסבול, הכדורסל היה רק במקום השלישי מבחינת סדר העדיפויות שלו. בכיתה ו' באטלר עשה קפיצת צמיחה משמעותית והפך מילד נמוך יחסית לילד גבוהה. בעקבות השינוי באטלר החל להקדיש יותר מזמנו לכדורסל והחל להצטיין בו.

בגיל בלבד 13,  באטלר נזרק מהבית. המשפט האחרון שאמו הביולוגית אמרה לו נחקק עמוקות בנער הצעיר, שברגע אחד איבד הכל: "אני לא אוהבת איך שאתה נראה – אתה חייב ללכת". לנער הבודד לא הייתה משפחה ללכת אליה או לפנות אליה, בגיל כל כך צעיר באטלר הפך לחסר בית והחל לעבור מבית לבית כדי לחפש מחסה וקורת גג לישון בה. באטלר הצליח למצוא כל פעם חבר אחר שיארח אותו על הספה המשפחתי ובכך המשיך לעבור מבית לבית מספה לספה, להישאר כל פעם מספר שבועות ולהמשיך את מלחמת ההישרדות שלו כנער צעיר.

בדרך לא דרך, באטלר הצליח לשרוד עד שהגיע לשנה האחרונה שלו בלימודים בתיכון. למרות היותו השחקן הטוב בתיכון, העיסוק התמידי בחיי הישרדות לא נתן לו מנוחה והעסיק אותו ללא הפסקה.  תשומת הלב שהקדיש כדי להצליח לעבור את הלילה, למצוא מחסה ומקום לאכול בו ארוחה חמה, לקחו יותר מדי אנרגיות והקשו עליו להתעסק רק בחיים הספורטיביים, כדי להרשים מספיק את הסקאוטים של המכללות השונות.

באותו קיץ הכל השתנה.. בסוף משחק בליגת הקיץ המקומית ניגש נער בשם ג'ורדון לסלי אל באטלר וניסה לאתגר אותו בתחרות של זריקות ל-3 נקודות. באטלר נדהם מן החוצפה של הילד, אבל הוא הסכים לתחרות. לסלי היה כוכב הפוטבול של התיכון ושיחק בעונה הקודמת בליגת ה-NFL במדי קבוצת קליבלנד בראונס כרסיבר. אחרי המשחק, השניים הפכו לחברים. לסלי החל להזמין את באטלר לביתו כדי לשחק במשחקי וידאו ולהישאר בלילה. מאותו רגע חייו של באטלר לעולם לא יהיו כפי שהיו.

בהתחלה, אמו של לסלי, מישל למברט, לא הסכימה לארח את באטלר הצעיר. היו לה כבר ארבעה ילדים משלה מבעלה הראשון, שנפטר ובעלה החדש הביא עמו עוד שלושה ילדים משלו. בבית המשפחה הגדולה והמאוחדת היה קושי כלכלי ולא היה להם רצון לקחת אחריות על נער צעיר שאינם מכירים והשמועות סביבו בעיר שהוא נוטה להסתבך בצרות.

למזלו של באטלר, ילדי המשפחה כל-כך אהבו אותו, שהם הצליחו לשכנע את ההורים לאפשר לו להישאר כל פעם לילה או שניים בכל פעם. אבל בכל לילה שבו באטלר נשאר, ילד אחר ביקש שהלילה הוא ישן איתו בחדר.  אחרי כמה חודשים, הלמברטים נכנעו, ומישל אמרה לו שהוא יכול להישאר לתמיד.

במהלך כתבה של 'ESPN' מספרת מישל למברט על הימים הראשונים של באטלר בביתם: "הוא היה מתחבא מאיתנו. הוא היה נשאר למעלה ולא היה מוכן לרדת במדרגות. ג'ורדן היה יורד למטה, כדי להביא לו אוכל. אני משערת שהוא הרגיש שאם אף אחד לא יראה אותו, אנחנו לא נרגיש שהוא שם". באטלר מסביר עם חיוך קצת מובך: "הרגשתי שאם אף אחד לא ידע שאני שמה, הם לא יתעייפו ממני".

ברגע אחד קסום של אמפתיה אנושית אדירה, הצליחה מישל למברט לשנות את חייו של נער צעיר שננטש ע"י העולם. באטלר שלמד כבר בגילו הצעיר שאסור לסמוך על אף אחד בעולם המבוגרים קיבל לראשונה בחייו הזדמנות חד פעמית להיות נאהב והוא היה מוכן לעשות הכל כדי לא לפספס את ההזדמנות הזאת "הם קיבלו אותי למשפחה שלהם. וזה לא היה בגלל כדורסל. היא פשוט היתה מאוד אוהבת, היא פשוט עשתה דברים כאלה, לא יכולתי להאמין".

כדי לקבל אותו כחבר במשפחה הגדולה, למברט הציבה מספר חוקים משמעותיים לנער הצעיר. חוקים נועדו להכניס אותו למסגרת ולפנות אותו מרעשי הרקע שמפריעים לו להתקדם מבחינה ספורטיבית ולימודית. בפעם הראשונה בחייו היה לו עוצר. הוא היה צריך ללמוד בכיתה ולשפר את הביצועים האקדמיים שלו. היו לו מטלות בבית והכי חשוב, אמרה לו מישל, הוא היה צריך להיות מודל לחיקוי.

"אמרתי לו שהילדים שלי רואים בו כמודל לחיקוי" אמרה למברט, "הוא היה צריך להישאר מחוץ לצרות, לעבוד קשה בבית הספר, הוא היה צריך להראות דוגמה, ואתה יודע מה? ג'ימי עשה את זה, כל מה שביקשתי ממנו לעשות, הוא עשה את זה בלי לשאול שאלות".

בזכות המהפך האדיר בחייו האישיים, הצליח באטלר להגיע לשיאים חדשים בקריירת התיכונים שלו. בשנתו האחרונה בתיכון 'טומבל' הוא הפך לקפטן הקבוצה ורשם ממוצעים של 19.9 נקודות ו -8.7 ריבאונדים למשחק. בעקבות קפיצת המדרגה שביצע הוא זכה להתעניינות מצד קולג' קטן יחסית בשם טיילר ג 'וניור הסמוך לביתו.

למרות שהוא ציפה לקבל הזדמנות במכללה גדולה יותר, באטלר החליט לקחת גם את ההזדמנות הקטנה שקיבל ולהוציא את המיטב ממנה. בעונתו הראשונה בקבוצה הוא הפך למלך הסלים שלה והרשים בכמה משחקים של 30 ו-40 נק'.  בסיום העונה הוא זכה להצעות מכמה מהמכללות הגדולות בארה"ב מרקט, קנטקי, קלמסון, מיסיסיפי סטייט ואיווה סטייט.

למברט מספרת את הסיבות בבחירה של מכללת 'מרקט' מכל ההצעות שקיבל: "היו לו הרבה הצעות, אבל התרשמתי מ'מרקט' מסיבות אקדמיות. זאת מכללה אקדמית גדולה, אמרתי לו שהוא צריך ללכת לשם כי כדורסל לא יכול לעבוד לטווח ארוך, הוא צריך השכלה טובה ותואר".

באטלר הקשיב והצטרף בעונתו השנייה במכללות  למרקט. שם הוא פגש לראשונה בחייו מאמן קשוח בשם באז וויליאמס שלא היה מוכן לקבל אותו כמו שהוא, אלא דרש ממנו להשתפר כל הזמן. באטלר שהיה רגיל להיות הכוכב התקשה לראשונה בחייו והיה מתקשר הביתה ללמברט ומבקש ממנה לחזור הביתה ולוותר על חלום הכדורסל המקצועי. היא שכנעה אותו כל פעם מחדש להישאר ולהמשיך לעבוד קשה ולא לוותר לעצמו ולעצמו. "באז היה קשה, אף פעם לא היה לו גבר אומר לו לא, אני עשיתי את זה כל הזמן, אבל לעתים קרובות המאמנים שלו רק אפשרו לו, זה היה עוד הזדמנות בשבילו להתבגר".

וויליאמס מספר על מה הוא ראה בשחקנו ואיך הוא הפך אותו לשחקן טוב יותר  "אף פעם לא הייתי קשוח יותר עם שחקן מאשר עם ג'ימי. הייתי חסר רחמים עליו, כי הוא לא ידע כמה טוב הוא יכול להיות, אמרו לו שכל חייו הוא לא מספיק טוב, מה שראיתי היה בחור שיכול להשפיע על הצוות שלנו בכל כך הרבה דרכים ".

האמונה והאהבה האימהית שהיא העניקה לו, גרמה לו להאמין בעצמו ולא לוותר, לראשונה בחייו היה לו גב אמיתי ותומך להישען עליו בעת מצוקה. בעונה הראשונה במכללה באטלר היה עולה מהספסל וקלע רק 5.6 נקודות ב -19.6 דקות למשחק. בעונה השלישית הוא החל לקחת על עצמו יותר והפך למנהיג של הקבוצה שלו, המשחק שלו הפך לרב גווני יותר. הוא השתפר בהגנה ובהתקפה ונהיה שחקן שלם יותר. ממוצע הנקודות עלו וכך גם העניין שיצר ב-NBA.

הרגע המרגש של באטלר היה בסיומו של המשחק האחרון שלו במדי מרקט, למברט שצפתה במשחק סיפרה "הלילה ההוא היה טשטוש מוחלט. הוא בכה כל הזמן, הוא השיג כל כך הרבה, ואני שמחתי בשבילו והייתי גאה בו. כולם לא האמינו בו, המאמן שלו ומנהל בית הספר התיכון אמרו שהוא לעולם לא יגיע לשום דבר, והנה הוא נמצא מול קהל מריע לו". .

באטלר: "אני נותן לה את הקרדיט על כך שהיא עוזרת לי להיות מי שאני, אני אוהב אותה, אתה חושב שהיא ילדה אותי, אני מדברת איתה כל בוקר, היא מאוד אוהבת. המשפחה שלי, זאת מישל למברט, היא אמא שלי. זאת המשפחה שלי. אנשים אומרים זה לא קשר דם, אני מרגיש שהמשפחה היא מי שאתה אוהב, את מי אתה רוצה בסביבתך. מי נמצא שם בשבילך בימים הקשים שלך. מי שם בשבילך במשחק הראשון שלך. אם תשאל את כל השאלות האלו? אתה תגלה שהם אלו שהיו שם תמיד".