עובדי מערכת הבריאות שחוקים יותר מעובדים אחרים במגזר הפרטי והציבורי, כך עולה מסקר מקיף שערך משרד הבריאות בקרב עובדי המערכת ומפורסם היום (חמישי). על ממצאי הסקר, ממוצע מדד השחיקה במערכת הבריאות בישראל עומד על  3.4 בסולם של 7-1, זאת לעומת ממוצע של 2.2 בסקר דומה של עובדים אחרים במגזר הפרטי והציבורי. עוד מצא הסקר כי 17% מהעובדים במערכת חשופים לאלימות מילולית בתדירות גבוהה.

משרד הבריאות, בשיתוף עם בתי החולים וקופות החולים, ערך לראשונה סקר מקיף בקרב כלל עובדי מערכת הבריאות שכלל מעל 40,000 עובדים, בנושא שחיקה בעבודה. מטרות הסקר, שנערך בליווי אקדמי של הפקולטה לניהול ע"ש קולר באוניברסיטת ת"א, הייתה לשקף תמונת מצב לאומית בנושא חוסן ושחיקת עובדים במערכת הבריאות הציבורית, תוך התייחסות לכל הארגונים המרכיבים אותה, לזהות את הגורמים המשפיעים על שחיקת עובדים במערכת הבריאות תוך מתן ביטוי לקבוצות עובדים שונות, מאפייני מקצוע, סוגי ארגונים ושירותים במערכת, לשמש בסיס לקידום תכניות התערבות ברמה לאומית וארגונית.

בתוך 143,880 עובדי מערכת הבריאות הציבורית בבתי החולים, בשירותי הקהילה של קופות החולים ובמשרד הבריאות שהוזמנו לענות על בסקר, השיבו 42,534 עובדים שהם כ- 30% מכלל המוזמנים.

רמת השחיקה הגבוהה ביותר – בקרב הרופאים המתמחים

על פי ההגדרות מבצעי הסקר, עובד שחוק הוא עובד שחווה תשישות רגשית (מתקשה לגלות אמפתיה לאחרים), תשישות פיזית (חש עייפות וחוסר אנרגיה) ותשישות קוגניטיבית (מתקשה להתרכז ולהתמקד).   מדד השחיקה שנבחן בסקר הוא ממוצע של תשעה פרמטרים המעידים על שחיקת העובד.

קיומם של גורמי הלחץ (נתונים: משרד הבריאות גרפיקה: אידאה).

מהסקר עלה כי ממוצע מדד השחיקה במערכת הבריאות בישראל עומד על  3.4 בסולם של 7-1. בסקר דומה שנערך בישראל בקרב 20,000 עובדים במגזר הפרטי והציבורי (שאינם במערכת הבריאות) נמצא כי ממוצע מדד השחיקה עמד על 2.2, נתון זה מלמד על רמת שחיקה גבוהה בקרב עובדי מערכת הבריאות.  ציון שחיקה גבוה מ-3.0  נחשב במחקרים במערכות בריאות בעולם כציון גבוה שיש לטפל בו מידית.

שחיקה גבוהה יותר נמצאה בקרב עובדי בתי החולים בהשוואה לעובדי קופות החולים ולעובדי משרד הבריאות. מבין בתי החולים, בבתי החולים הגריאטריים השחיקה גבוהה יותר, מעט פחות בבתי החולים הכלליים ושחיקה נמוכה יותר בבתי החולים הפסיכיאטריים. באופן כללי במערכת הבריאות השחיקה הגבוהה ביותר נמצאה בקרב סקטור הרפואה  והסיעוד (האחיות) בבתי החולים וכן בקרב הרוקחים  וטכנאי הרנטגן.

באופן צפוי עולה כי ככל שעובדים שעות רבות יותר, רמת השחיקה גבוהה יותר, כמו כן נמצאה רמת שחיקה גבוהה יותר בקרב העובדים במשמרות לילה לעומת אלו שאינם נוטלים חלק במשמרות אלו . השחיקה הגבוהה ביותר נמצאה דווקא בקרב העובדים הצעירים יותר בעלי ותק נמוך במערכת.

רמת השחיקה הגבוהה ביותר מתוך כלל עובדי מערכת הבריאות נמצאה בקרב רופאים מתמחים- ציון של 4.3. גם הסטאז'רים דיווחו על רמות שחיקה גבוהות וציונם הממוצע עמד על  3.9.

מבין עובדי קופות החולים, רמת השחיקה הגבוהה יותר נמצאה בקרב מי שעובדים במרפאות/ מרכזים רפואיים .

שיעוד גבוה של דיווח על עומס עבודה רב

בסקר, המבוסס על מחקרים בינלאומיים, נבחנו הגורמים המשפיעים על שחיקה. ביניהם שאלות הקשורות בקשיים המתלווים לעבודה, שנקראים גורמי לחץ, כגון:  קונפליקטים בין בעלי תפקידים, עומס פיזי, עומס עבודה ומטלות וקושי לשלב בין עבודה בבית. בנוסף נבדקו תחושת אפליה וחשיפה לאלימות מילולית ופיזית.

נבדקה גם השפעתם של משאבים ארגוניים, הכוונה לגורמים המגנים מפני שחיקה כגון: תנאים ושכר מיטיבים, גיוון בעבודה, טיפוח המקצוע, מחויבות הארגון לבריאות העובד וכדומה.

מהסקר עלה כי הגורמים המשמעותיים ביותר הקשורים לשחיקה במערכת הבריאות באופן כללי, מבין גורמי הלחץ (הקשיים) הם: הקושי לשלב בין בית ועבודה, עומס בעבודה, הסביבה הפיזית וקונפליקטים בין בעלי תפקידים.

גורמים המגינים מפני שחיקה (נתונים: משרד הבריאות גרפיקה: אידאה).

מהניתוח המשולב עולה חשיבות רבה לנושא הקושי לשלב בין בית ועבודה והעומס בעבודה, כקשורים לשחיקה, באופן כללי, במרבית הסקטורים ובתי החולים וארגוני הבריאות. לעומתם עולה חשיבות הגיוון בעבודה כגורם משמעותי המגן בפני שחיקה, ולצידו גם מחויבות הארגון לבריאות העובד, היכולת להשפיע וליזום ואווירת השיתוף והעזרה ההדדית.

נושא השכר ותנאים הוגנים  לוקה בחסר בעיני 83% מהמשיבים יחד עם זאת הוא לא נמצא כגורם משמעותי המשפיע על השחיקה.

רק 14% מהרופאים מרגישים שלמקום העבודה מחויבות לבריאות העובד

בהשוואה בין סוגי ארגונים וסקטורים קיימים מאפיינים ייחודיים, בבתי החולים הכלליים בולטת שכיחות גבוהה של הסובלים מעומס פיזי בעיקר בקרב עובדי הסיעוד, כאשר 63% מהעובדים ציינו שהם סובלים מעומס פיזי. עוד עולה בבתי החולים הכלליים, נושא סביבת העבודה הפיזית במסגרתה פועל העובד (24% השיבו כי קיים קושי בנושא זה) ושל  עומס המטלות אדמיניסטרטיביות המוטלות על  הסקטור הסיעודי (42% השיבו כי הם עוסקים בכך בתדירות גבוהה).

בבתי החולים הגריאטריים, בהם ישנה שחיקה גבוהה ובפרט בקרב סקטור הסיעוד,  עולה כי עומס פיזי מקשה על 65% מעובדי הסיעוד ועל כשליש מעובדי התפעול והאדמיניסטרציה ומקצועות הבריאות. בנוסף, נמצא כי סביבת העבודה הפיזית מקשה על כרבע מהעובדים בסקטור הסיעוד ועומס המטלות האדמיניסטרטיביות קיים בתדירות גבוהה בקרב 41% מהעובדים בסקטור זה. גורם זה, ריבוי מטלות אדמיניסטרטיביות, נמצא כבעל השפעה חזקה יחסית על שחיקת סקטור הסיעוד בבתי החולים הגריאטריים.

מדד השחיקה (נתונים: משרד הבריאות גרפיקה: אידאה).

השחיקה המדווחת של עובדי התפעול והאדמיניסטרציה במערכת הבריאות באופן כללי נמוכה יותר. בדומה לסקטורים אחרים הגיוון והעניין בעבודה קשורים באופן מובהק לתחושת השחיקה שלהם– משמע ככל שהם חשים שיש להם יותר עניין בעבודה כך שחיקתם נמוכה יותר. עם זאת,  רק 57% חשים גיוון ועניין בעבודתם לעומת 65% עד 75% בסקטורים האחרים (מקצועות הבריאות, הסיעוד והרפואה). יש לציין כי העומס עליו דיווחו הוא הנמוך יותר מבין הסקטורים (51% בסקטור זה לעומת 57%- 65% בסקטורים אחרים).

בסקטור הרפואה בכלל ובבתי החולים הכלליים בפרט (14% ו- 8% בהתאמה) רק מיעוט הרופאים חשים שיש לארגון מחויבות לבריאות העובד למרות הקשר החזק שיש למדד זה עם  מדד השחיקה.  בסקטור מקצועות בריאות קיימת תחושה שמערכת הבריאות לא מטפחת את המקצוע כאשר (14% בלבד  ציינו שהארגון מטפח את המקצוע שלהם).

חשיפה גבוהה לאלימות מילולית

סה"כ כ-17% מהעובדים במערכת הבריאות חשופים לאלימות מילולית בתדירות גבוהה וכ-70% ציינו כי הם חשופים בתדירות כלשהי (לעיתים רחוקות עד תמיד).

בשני מערכים נמצאו שיעורים גבוהים יותר החשופים לאלימות מילולית: 61% מהעובדים במחלקות לרפואה דחופה ציינו כי הם חשופים תמיד או לעיתים קרובות לאלימות מילולית. במערך הפסיכיאטרי33% דיווחו על חשיפה לאלימות מילולית (בעיקר בסקטורים הרפואה – 43% והסיעוד 62%. האחרונים חשופים גם לאלימות פיזית בתדירות גבוהה בשיעורים גבוהים  (29% ו- 52% בהתאמה).

בכלל המערכת, החשיפה בתדירות גבוהה לאלימות פיזית מועטה אך קיימת – 7% חשופים אליה בתדירות גבוהה ו-46% לעיתים רחוקות עד תמיד.