"לפסק הדין הזה אין כל השלכות", ניסתה להתגונן עורכת הדין הצעירה, רגע אחרי שבית הדין האזורי לעבודה קבע כי הקלדניות שהועסקו בבתי המשפט צריכות להיות מעתה והלאה עובדות מדינה, ולא עובדות של חברת כוח האדם או.אר.אס. השנה הייתה 2001, לשופטת קראו ורדה וירט ליבנה (היום נשיאת ביה"ד הארצי), לעורך דין שייצג את הקלדניות קראו אבי ניסנקורן (היום יו"ר ההסתדרות) ולעורכת הדין הצעירה קראו אורנית אגסי. כן, אותה אגסי שחתמה השבוע על "דוח בדיקה" שקבע כי לא היו כל הטרדות מיניות בחברת האופנה "פוקס", זאת בלי שפגשה בכלל את הנשים שהעידו על ההטרדות לכאורה בפני תכנית התחקירים "המקור".

תשע שנים שימשה אגסי כיועצת המשפטית של או.אר.אס (1990-1999) ומספר שנים נוספות ליוותה את החברה כעצמאית, עד שמונתה לשופטת בביה"ד האזורי לעבודה בשנת 2002. היו אלה שנות הפריחה של חברות כח האדם, שהפכו מצינור להעסקת עובדים זמניים לתאגידי ענק שמעסיקים עשרות אלפי עובדים לתקופות ממושכות עד כדי שנים ארוכות – פעמים רבות רק כדי למנוע פיקטיבית יחסי עובד-מעביד. או.אר.אס, שהיא גלגול של "מנכור" שצמחה במפעלי ים המלח, הייתה הראשונה לשכלל את השיטה.

"משפטנית דגולה היא לא", מספרים על אגסי גם אלה שמרעיפים עליה היום מחמאות. ביה"ד הארצי הפך לא פעם את ההחלטות שלה, ולעיתים לא חסך בעקיצות. זכורה במיוחד הפסיקה שלה בעניין התאגדות עובדי "פלאפון" בשנת 2012. אגסי מתחה ביקורת על כך שהעובדים "פעלו בהיחבא" כשהחתימו את חבריהם על טפסי הצטרפות להסתדרות, במקום "לתאם זאת עם ההנהלה". היא גם קבעה כי יש לאזן בין חופש ההתאגדות של העובדים לבין חופש הביטוי של המעסיק – דבר שהוביל את ביה"ד הארצי לקבוע: "החלטת ביה"ד האזורי המושתת על הנחת שוויון יחס בין זכות ההתארגנות לחופש הביטוי של המעסיק ראויה להתבטל".

בצד של המעסיקים

אגסי נחשבה באופן די מובהק לשופטת שמזוהה עם המעסיקים. את זה אומרים לא רק מי שעמדו מן הצד השני, אלא גם עורכי דין שייצגו מעסיקים ונהנו מהנטייה הזו. בשנת 2013 היא קבעה כי מסעדות ובתי קפה לא חייבות לשלם למלצרים מעבר לטיפים שהם מקבלים מהלקוחות, והאשימה את ארבעת המלצרים שהגישו תביעה בסך למעלה מחצי מיליון שקל ב"חוסר תום לב וניצול ציני של הדין שעלול למוטט את העסק". למעשה, אגסי חייבה את הצעירים לשלם לבעלת בית הקפה הוצאות משפט בסך 10,000 שקל, לא פחות.

"היא חריפה מאוד, קולטת מהר, אומרת מה שהיא חושבת, ובמקרה אחד זה כלל גם להגיד לעובדים שהם מתנהגים כמו 'נוער הגבעות'", מספר אחד מעורכי הדין שעימם שוחחתי. לדבריו, למרות נטייתה לטובת המעסיקים, היא ידעה לבקר גם אותם ואפילו לפרגן מדי פעם לעובדים ולמי שייצגו אותם. "הבעיה היא שגם במקרים שבהם הביקורת על המעסיקים הייתה חריפה מאוד, כשצריך היה לפסוק פיצויים לטובת העובדים, הסכומים היו לפתע נמוכים מאוד", הוא מספר.

על דבר אחד מסכימים כל הגורמים ששוחחנו איתם: לאורנית אגסי יחסי אנוש מצוינים ויכולת מוצלחת מאוד בתפקיד שאימצה לעצמה בשנים האחרונות – מגשרת. "הגעתי אליה אחרי סכסוך עקוב מדם שלא האמנתי שייפתר, כזה שכלל עשרות תביעות הדדיות בין העובדים להנהלה, ובסוף היא היחידה שהצליחה להביא את הצדדים להסכם חתום", מספר גורם אחר. "בתי הדין לעבודה מפנים אליה הרבה מאוד תיקים לגישור, כי היא מוכנה להיכנס למקרים שכמה מהמגשרים המפורסמים שקיימים כאן היו מעדיפים לא להיכנס אליהם", הוא מוסיף.

השותפה. השופטת בדימוס הילה גרסטל (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

השותפה של גרסטל

בתחילת החודש (אוקטובר) עזבה אגסי את "המשכן לבוררות" יחד עם השופטות בדימוס אסתר דודקביץ' והילה גרסטל, והשלוש הפכו לשותפות. שמו של העסק החדש: "אביב – הבית לגישורים ובוררויות". אגסי מביאה איתה אל השותפות בין היתר את הניסיון שצברה בשנים האחרונות כמי שמתמחה ב"בדיקות חיצוניות" לסוגיות של הטרדה מינית בעבודה. רוב המקרים נשארים הרחק מעינה הבוחנת של התקשורת, אבל זכור במיוחד המקרה של סטפן בורגס, מנכ"ל כיל לשעבר. אגסי מונתה על ידי החברה כבודקת חיצונית בעקבות תלונה של עובדת לשעבר על הטרדה מינית לכאורה מצד בורגס, וזו קבעה בדוח שחיברה כי התנהגותו של בורגס לא הייתה הולמת והיוותה למעשה הטרדה מינית ברף הנמוך. בתום מו"מ שילמה החברה למתלוננת לא פחות מ-1.5 מיליון שקל.

יוסי מזרחי, כתב חברת החדשות (לשעבר ערוץ 2), חשף לפני כשנה כי מספר נשים שהתלוננו על הטרדה מינית מצד בכיר בבית הזיקוק בחיפה (בז"ן), זכו לכאורה לכתף קרה במיוחד מצד "הבודקת החיצונית" אגסי. לטענתן, אגסי סירבה להגיע "עד חיפה" כדי לשמוע את העדויות שלהן.

בכלל, ההגדרה "בודקת חיצונית" עשויה להטעות. את הבודקת ממנה הנהלת החברה והיא זו שמשלמת את שכרה, שלפי הערכות מגיע לכדי למעלה מאלף שקל לשעת עבודה – תעריף שיכל להביא את הסכום הכולל ביום הנפקת הדוח המיוחל לכדי סכומי עתק. במקרה של פוקס, מי שהואשם בהטרדה, הראל ויזל, הוא לא רק מנכ"ל החברה – אלא גם הבעלים. את זה מבינה היטב הבודקת החיצונית, אפשר רק לנחש. "במינויים כאלה של שופטים בדימוס כללי המשחק ברורים לכל והם משרתים דבר אחד לרוב: את הקומבינה", טוען אחד מעורכי הדין שעימם שוחחתי. "אם אתה יוצא מגבולות הקומבינה, כבר לא אוהבים אותך", הוא מוסיף.

השבוע עסקו כולם בניחוש נוסף: מה הביא את אורנית אגסי לקבוע מסמרות באופן כל כך חד משמעי, ולחתום על כך שלא היו כל הטרדות מיניות מצד מנכ"ל החברה. מדוע היא מיהרה לגבש את הדוח מבלי שפגשה את המתלוננות? לא נקבע מסמרות בעצמנו, אבל כן נספר שהשבוע התכנסה אסיפת בעלי המניות של "פוקס" כדי לאשר את המשך כהונתו של ויזל כדירקטור בחברה. הדוח של אגסי, איך נאמר בעדינות, לא הזיק.

אורנית אגסי בחרה שלא להגיב.

הראל ויזל, מנכ"ל קבוצת 'פוקס' (משה שי פלאש90)