ועדת חוקה חוק ומשפט דנה אתמול (שני) פעם נוספת בהצעת החוק המבקשת למנות יועצים משפטיים למשרדים באמצעות ועדת איתור הכוללת חמישה נציגים, שלשרים יהיה חלק במינוי שלושה מהם – במקום שיטת המכרזים הנהוגה כיום.

המשנה ליועמ"ש לממשלה עו"ד דינה זילבר הקריאה דברים בשם היועמ"ש לממשלה ואמרה כי הוא  ביקש להבהיר את התנגדותו הנחרצת להצעת החוק. לאחר מכן הוסיפה: "אנחנו במצב בו מבקשים מאתנו לבחור בין ממלכתיות לבין נאמנות. נאמנות בתקשורת, נאמנות בתרבות, ועכשיו נאמנות במשפט. יש פה מחלוקת אמיתית בין שתי תפיסות: של ממלכתיות שהקימה את חוק חינוך ממלכתי, שירות מדינה ממלכתי שעבר מסקטוריאליות לממלכתיות- של עובדי ציבור נייטראליים, שמחונכים לשרת כל ממשלה נבחרת בגבולות הדין – אל מול תפיסה של נאמנות למשטר ולא נאמנות למשפט ולערכי היסוד שלו אליהם אנו מחויבים. מעבר מתפיסת נאמנות למשפט וערכי המשפט שזה זכויות האדם, שלטון החוק, צדק חלוקתי, ממלכתיות".

"היועמ"שים המכהנים שירתו את כל הממשלות" הבהירה. "הם לא חסם למשילות אלא דלק בגלגלי המשילות. הם החותרים בבטן האנייה ומשיטים אותה בעמל עבודתם לכיוון המותווה על ידי הדרג המדיני: בכל רפורמה כלכלית גדולה, בשוויון בנטל (חוק הגיוס), בחוק המסתננים, בחוק המאבק בטרור, ברפורמת חדלות פירעון, בחוק הנאמנות לתרבות".

"מי שמקפיד על שלטון חוק ועל הממלכתיות הם לא היועמ"שים אלא הממלכה והשרים עצמם הם ייצוג נאות לממלכתיות" טען מנגד עו"ד גיל ברינגר, היועץ המשפטי של שרת המשפטים איילת שקד. "השאלה היא האם עדיין יש ממשלה בישראל והיועמ"שים לא מדלגים מעל הנבחרים והבוחרים אלא משרתים את העם בתיווך הדרג הפוליטי הממונה והנבחר".

עו"ד גור בליי, היועץ המשפטי לוועדה, הבהיר כי הצעת החוק כוללת הגברה משמעותית של מעורבות השרים במינוי היועצים המשפטיים. "חשוב להבהיר, השאלות הגדולות שמפלגות את הציבור הישראלי לגבי יהודה ושומרון, התנחלויות וכו', אינן נמצאות על שולחן היועמ"שים למשרדים ביומיום. ולכן כשאומרים על יועמ"ש שהוא 'נאמן לציבור', המשמעות היא שמעבר לחובה שלו לקידום השר ומשרדו, הוא מחויב לשמירה על החוק. הוא לא עו"ד פרטי כי ללקוח שלו, לממשלה, יש השפעה גדולה לאין שיעור מאשר לעו"ד פרטי מול לקוחו. אם אתה 'חייב' לשר קשה יותר לעמוד על מינהל תקין. כשמשנים את שיטת המינוי ומגבירים את השפעת השר הנטייה הטבעית תהיה לרצה אותו, כי אתה חייב לו את המינוי".

עוד הבהיר בליי כי העובדה שההצעה קוצבת את כהונת היועצים המשפטיים לשבע שנים, עשויה לגרום לכך שעם חילופי הממשלות יאלץ שר לעבוד עם יועץ משפטי הנתפס כמזוהה עם השר הקודם לו. "בניגוד לכך, במודל הקיים היועמ"ש לא מזוהה עם אף שר ולכן אין לשרים בעיה לעבוד איתם". שישה שרים כיהנו במשרד בממוצע של 2.5 שנים" אמר חבר הכנסת בני בגין (הליכוד). "המסקנה העולה מבדיקתי היא שבערך בשני שליש מהזמן ב-15 השנים האחרונות כיהנו שרים שאילו הצעת החוק הזו התקבלה לפני 20 שנה, היו מכהנים עם יועצים שלא רק שלא מינו אותם אלא שמישהו אחר מינה. מוטב שלא להתקדם בחקיקה ולהחזירה לממשלה. אנחנו לא רוצים להוציא תחת ידי הוועדה הצעת חוק עם סתירות פנימיות".

גם חבר הכנסת אמיר אוחנה (הליכוד), אשר הגיש הצעת חוק פרטית על פיה ימונו העוזרים המשפטיים באמצעות משרות אמון פוליטיות, בדומה למנכ"לי המשרדים, התייחס לכך וקרא לחזור להצעת החוק שהציג. עוד טען כי העובדה שהצעת החוק הממשלתית דורשת את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה למינוי מקבעת את המצב הקיים צפויה לעקר אותה מתוכנה. "הצעת החוק הממשלתית מעקרת את החוק מתוכן ולוקחת את חוק היועמ"שים שמאלה".

עו"ד יצי גורדון, יו"ר איגוד המשפטנים בהסתדרות, הבהיר כי הצעת החוק צפויה לפגוע באופן חד צדדי באופק הקידום של כלל המשפטנים בשירות המדינה, מה שעשוי לפגוע גם במוטיבציה של משפטנים איכותיים לעבוד בשירות הציבורי. כיום ממונים היועצים המשפטיים באמצעות מכרז פנימי המאפשר למשפטנים המכהנים בשירות המדינה להתמודד על התפקיד, ורק במידת הצורך מפורסם מכרז חיצוני. עוד הדגיש כי הצעת החוק אינה מתייחסת לזכויות היועצים המשפטיים לאחר שבע השנים הקצובות לכהונתם, וכן כי יש להגדיר מפורשות את הכפיפות ליועמ"ש לממשלה.