לא משנה אם זה בקבוצה או בהדרכה פרטנית, שוב ושוב אני פוגשת הורים שמתקשים לדבר עם ילדיהם על כסף. כשאני שואלת אם זה נושא מדובר בבית, התגובות נעות בין "חס וחלילה. למה זה צריך לעניין את הילד שלי" ועד "מדברים, אבל לא ממש".

אני רוצה להבהיר למה אני מתכוונת בדיבור על כסף – אני לא מתכוונת שתכניסו את הילד לחשבון הבנק שלכם או שתספרו לקטנה על המינוס העצום. אני מדברת על הבנה בסיסית של – מה זה כסף? מה עושים כדי להרוויח אותו? מה נחשב מעט כסף ומה הרבה כסף, קצת צרכנות נבונה וכו'.

ובאמת שבנושא הזה לא צריך לעבוד קשה. החיים מזמנים לנו הזדמנויות יומיומיות בנושא:

אתם לוקחים את הילדים לסופרמרקט – ספרו להם למה אתם בוחרים במותג מסוים ולא באחר. זה יכול להיות המחיר, האיכות, הטריות, וכל סיבה אחרת. השיחה ביניכם תלמד את הילד צרכנות נבונה.

נותנים למתבגר את כרטיס התדלוק שלכם? הסבירו איך זה עובד. בחור בן 18 שפגשתי היה בטוח שהוא מתדלק את הרכב של הוריו "בחינם". אם אתם אינכם משלמים על הדלק זה עדיין לא "בחינם".

לפני כמה שנים הייתי עם בני בחנות למחשבים ולפנינו בתור קנה אבא לילדו בן ה-3 טאבלט של חברה יקרה מאוד. הבן שלי היה בן 10 ועדיין לא היה ברשותו טאבלט כזה. אני זוכרת את דאגתו לכך שהילד בן ה-3 (שהפיל מספר פעמים את הטלפון שהחזיק בזמן שחיכה לאביו) לא מבין איזה טאבלט יקר הוא מקבל. אז כן, אפשר בהחלט לומר לילד שלנו – "אני מוכן לקנות לך. אבל של חברה זולה עד שתגדל ותוכל להיות אחראי על מוצר יקר יותר", או לחילופין – לומר "אני מצטער חמוד שלי אבל אין לנו יכולת לקנות לך את ה… שאתה רוצה". אני רואה הורים בעלי הכנסה נמוכה קונים חפצים יקרים מאוד, רק בגלל הקושי לומר לילד את האמת.

כסף בא והולך. אם תפקידנו הוא להכין את ילדינו לחיים – מבחינתי, תפקידנו גם לעזור להם במערכת היחסים המורכבת (שתלווה את רוב חייהם הבוגרים) עם כסף. וגם פה, כמו בתחומים רבים אחרים, תפקידנו ללמדם על ידי היותנו דוגמה ועל ידי שיח.

כסף אינו שווה לאהבה. ילדים להורים בעלי הכנסה נמוכה אינם פחות אהובים, בדיוק כמו שילדים במשפחות עשירות אינם אהובים יותר או פחות. ילדינו זקוקים לידינו המנחות, לליבנו הקשוב, לעינינו הרואות, ושגם בנוגע לכסף נהיה איתם כנים, אמתיים וברורים.