דוח מיוחד של ארגון ה-OECD שהתפרסם אתמול (שלישי), העוסק בקשר בין מערכת החינוך והניוד החברתי שהיא מאפשרת (או אינה מאפשרת), מגלה תמונת מצב קודרת במיוחד.
מנתוני הדוח ניתן להבחין בבירור בפער דורות בכל הקשור להישגים לימודיים בישראל. באחת מהטבלאות המרכזיות בו, בחנו המחברים את אחוז המשתתפים בחינוך על רמותיו השונות. כמות המבוגרים מרקע סוציו-אקונומי חלש שסיימו לימודים תיכוניים עומד על 30.9% בגילאים 35-26 (ממוצע ה-OECD לשכבת גיל זו עומד על 30%) וזאת לעומת 31.8% אצל בני 65-56 (מול ממוצע OECD של 17%).
עוד, על פי נתוני הדוח, רק 30% מבני 35-26 ציינו שרמת החינוך שלהם גבוהה משל הוריהם (לעומת 34.7% בממוצע ב-OECD),כ-40% מבני 36-45, 47% מבני 55-46 ו-51.7% בגילאי 65-56 (ממוצע ה-OECD עומד על 42.9%). מה שנתונים אלו משקפים בבירור הוא ירידה ברמת הניוד החברתי של הדורות הצעירים, מגמה שניתן לקשר עם ממדי אי-השוויון שתפחו בעשורים האחרונים.
עוד ציין הדוח שמשנת 2006 ועד 2015 חלה החמרה ביחס בין הישגי התלמידים במדעים ומצבם הסוציו-אקונומי, מגמה הפוכה לזו שבשאר מדינות ה-OECD, וחלה החמרה גם בציפייה של תלמידים מהעתיד התעסוקתי שלהם, שוב, ביחס למצבם הסוציו-אקונומי. במקביל לכך, חל שיפור משמעותי בהישגי התלמידים בקריאה ביחס למעמדם הסוציו-אקונומי וכך גם בהישגים שלהם במבחני המתמטיקה.
באופן כללי, מציין הדוח שרמת הניידות השלילית בישראל גובהה מעט יותר יותר ממוצע ה-OECD, ועומדת על 13% (מול 12%). רמת המוביליות החיובית עומדת בישראל על כ-40% , שיעור נמול ממוצע ה-OECD שעומד על 42%.
בנוסף לכך בדק הדוח מספר פרמטרים המשווים בין תוצאות מבחני הפיזה ומבחני המדעים בין התלמידים הכי חלשים בישראל לטובים ביותר. הדוח מציין שחל שיפור מסוים לאורך השנים בתוצאות של התלמידים הנמצאים בפער כלכלי אחד מהשני, אך עם זאת, למרות שישראל לא נמצאת בתחתית הטבלה, התוצאות הישראליות ממוקמות מתחת לממוצע ה-OECD.
"ילדים מבתים עשירים ימצאו הרבה דלתות פתוחות לחיים מוצלחים, אך לילדים למשפחות עניות יש לרוב רק הזדמנות אחת בחיים, והיא לבחור בית ספר טוב שייתן להם את ההזדמנות לפתח את הפוטנציאל שבהם", נכתב בדוח. לדברי המחברים, הנתונים מבססים קשר בל ינותק בין קיומם של בתי ספר שמספקים אפשרויות רבות לתלמידים, כבר מגיל צעיר לבין היכולת של התלמידים להצליח בהמשך החיים.
למרות שהמידע הזה ידוע לכל, על פי מחברי הדוח, המיקום של בית הספר הוא החזאי הטוב ביותר לאיכות החינוך שהתלמידים ירכשו בו, ובאופן כללי מעט מאוד נעשה בעולם כיום כדי לשנות את המגמה שלא מאפשרת לכל התלמידים להצליח באופן שווה.
עם זאת, מחברי הדוח טוענים שהרקע הסוציו-אקונומי של התלמידים לא בהכרח משליך על ההישגים הלימודיים שלהם. הדוח אף מביא לכך מביא מספר דוגמאות מהעולם, בהן תלמידים מארצות עניות השיגו תוצאות גבוהות יותר מתלמידים מאזורים עשירים בארצות מפותחות. השיעור הממוצע של תלמידים מרקע חלש שמתברגים ברבע העליון של ההישגים במדעים עוד במדינות ה-OECD על1 ל-10. באופן כללי, טוענים מחברי הדוח שעם השנים, כמגמה עולמית, יותר צעירים נכנסים לשערי הלימוד העל-יסודי ואף האוניברסיטאי ללא קשר למצב הכלכלי שלהם או של המדינה בה נולדו.
ההמלצות העיקריות של הדוח מבקשות מהמדינות לייצר מדיניות חינוך רחבה ואיכותית בדגש על הגיל הרך והיסודי. גילאים בהם נזקקים, בעיקר תלמידים מרקע חלש, לתשומת לב וליווי חינוכי ייחודי בדגש על יכולות קוגניטיביות, הבעה מילולית, פיתוח כלים רגשיים ועוד.
ברמת המאקרו ממליץ הדוח על הגברת התקצוב לבתי ספר באזורים מוחלשים יותר, ושיפור כוח האדם שם, ובמקביל לכך לייצר מנגנון פיקוח שיימנע ריכוז רב מדי של תלמידים מוחלשים בבית ספר אחד.
עוד ממליץ הדוח להשקיע בהכשרת מורים שידעו לזהות בזמן תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, שיוכלו ללמד בכיתות עם תלמידים מגוונים ולחזק את הקשר הערכי-חינוכי בין אנשי החינוך להורי התלמידים כאשר הדוח מציין שלשני הצדדים יש אחריות משותפת להצלחת התלמידים.
