זה כבר זמן מה, כך ניכר, שבבית הנשיא נזהרים עם המינון של אירועים תקשורתיים שעלולים לצבוע את רובי ריבלין באור שמאלני מדי, לא עלינו. הגידופים, הנאצות, ההסתה האלימה שהגיעו בכל פעם שיצאה ממנו איזו אמירה אנושית על סובלנות ודמוקרטיה, נתנו אותות אפילו במערך האבטחה. השליטה במינונים קלה יותר כשמדובר בבית הנשיא: זו לא הלשכה של נפתלי בנט – אף אחד לא מצייץ שם בטוויטר רגע לפני שהילדים הולכים לבית הספר ואין שום סיכוי שמישהו יאשים את "הסטודנט" באיזו אמירה בוטה או לא מוצלחת. המקום מנוהל בקפידה, כך גם כל רגע דל בסדר יומו של האזרח מספר 1.
כל זה עשוי ללמד עד כמה חריגה הייתה התגובה החריפה שיצאה אתמול (ד') מבית הנשיא, לפרסום ב"ישראל היום" שעסק בחשש של ראש הממשלה נתניהו מפני "ניסיון פוטש" שרקח לכאורה "בכיר בליכוד" (גדעון סער) תוך מעורבות כזו או אחרת מצד הנשיא ריבלין. "קראנו לעומק את הדברים אך התקשינו למצוא מידע של ממש מלבד תיאור מפורט של פרנויה שאינה נשענת על שום צעד מוחשי או אפילו מחשבה שהתרחשו במציאות", כך לשון התגובה. "כידוע", הוסיפו שם, "את הטיפול בתופעות שכאלה יש להשאיר בידי אנשי מקצוע שאינם דוברים". במילים אחרות, ריבלין, שהתרגל לכך שמלבישים עליו את בגדי השמאלן, הלביש את נתניהו בכותונת משוגעים.
נתניהו יותר פרנואיד כנראה מהאדם הממוצע, אבל מי שסבור כי זה מה שעומד מאחורי מהלכיו עושה לו חסד או עוול – תלוי את מי שואלים. נתניהו הוא הפוליטיקאי המשופשף והמתוחכם ביותר בזירה מזה שני עשורים, והנטייה של אחרים לייחס לו שיגעון נובעת הרבה פעמים מחוסר היכולת להעריך את העובדה שהוא פשוט צעד אחד לפני כולם. זה לא הופך אותו למנהיג טוב יותר, בטח לא ערכי יותר – אבל כן מסביר למה הוא בדרך לקדנציה חמישית. מה שחווינו אתמול לא היה פרנויה, אלא הסתייעות מכוונת ומתוכננת בעיתון הבית כדי להפיץ "פייק ניוז" שנועד להפיל שתי ציפורים במכה: ריבלין וסער.
ריבלין הוא מהשרידים האחרונים של הימין הממלכתי, הדמוקרטי והליברלי – תזכורת שכדאי להעלים ולהשכיח אם אתה מייצג בדיוק את ההיפך. אבל החזית מולו לא עד כדי כך פרסונלית כמו שמציירים, אלא חלק ממסע דה-לגיטימציה כנגד כל חוליה אפשרית במבנה הדמוקרטיה הישראלית שיש בה כדי לייצר איזון מול כוחו של השלטון – במקרה זה שלטון נתניהו. פעם זו האופוזיציה שכל מילת ביקורת מצידה שקולה לבגידה, פעם בג"ץ שמעז לפסול חוקים או החלטות ממשלה, פעם הרמטכ"ל כי זה נוח להפיל על מישהו את הרפיסות וחוסר המדיניות מול עזה ופעם זה הנשיא שאמון על הטלת מלאכת הרכבת הממשלה ובין לבין מתעקש על ממלכתיות והומניזם מול שיח של קיטוב ושנאה.
הסיבוב הנוכחי מול סער נועד להזכיר לו ולאנשי הליכוד שאת המלך מחליפים רק לאחר לכתו. האבסורד הוא שסער כבר הפנים את המסר וגזר על עצמו שתיקה כמעט מביכה בכל מה שקשור לנתניהו, הכל כדי שחלילה לא ייתפס כמי שמערער על השליט בעודו בחיים. ובכל זאת, נתניהו הנחית עליו מהלומה רק כדי שבטעות לא יתבלבל. גם כאן מדובר באסטרטגיה יותר מפרנויה: סער נתפס בקרב מתפקדי הליכוד כמי שיכל להיות ראש הממשלה הבא אחרי עידן נתניהו. הוא עוקף די בניחותא את השרים גלעד ארדן וישראל כ"ץ שמתיימרים גם הם להתמודד על ההנהגה, ואת זה יודע היטב נתניהו. ומי שנחשב ליורשך ביום מותך, לעולם ייתפס כאיום גם בחייך. אחד יאמר פרנואיד, שני יגיד ריאליסט חסר תקנה.
בסוף, יותר מכל הסיגרים והשמפניות, השחיתות החמורה ביותר שאיש לא יגיש בגינה כתב אישום היא זו שמכרסמת עוד ועוד ביסוד הדמוקרטיה, מכתימה את מוסדותיה, מקעקעת את הלגיטימציה שלה ומייצרת מבנה חדש של מלוכה מודרנית. ההמון בינתיים מריע, הסוף כמו בהיסטוריה ידוע.
