לילה, בסיס מודיעין אי שם בארץ. חייל וחיילת יושבים יחד מול המחשב ומעבירים משמרת משותפת במשימת איסוף. תוך כדי הם מדברים על החיים, על הצבא, המשפחה ומה לא. על אף שביחידות רבות בצבא סיטואציה כזו היא חלק אינטגרלי משגרת החיים, יש בצבא מאות ואלפי חיילות שעבורן היא מציפה קשיים רבים – החיילות הדתיות. "יש הרבה מאוד בוגרות אולפנה שמעולם לא ישבו עם גבר לבד", מסבירה שרון בריק-דשן, מנהלת תכנית 'משרתות באמונה' בארגון 'אלומה', "אז כשהיא יושבת עם מישהו שמשתף המון חוויות אישיות, בשיא התמימות, בלי שקרה שום דבר שאינו מקובל – היא יכולה להיות מאוד נבוכה מהלילה הארוך הזה שיושבים שניים לבד באותו חדר".

הסיפור הקטן הזה הוא אחד מני רבים שמגיעים לפתחה של 'אלומה' מחיילות דתיות המשרתות בזרועות צה"ל השונות, ומחפשות ייעוץ והכוונה בנקודת המפגש המורכבת שבין מסגרות החינוך הדתיות למסגרת הצבאית המעורבת. בעוד רבנים מובילים וארגונים שונים בציונות הדתית מציפים פעם אחר פעם את הקשיים במפגש בין הדת לצבא, ומנסים לשמר את הגישה המסורתית במגזר לפיה אין לבנות הדתיות מקום בצה"ל, בפועל קולט צה"ל מדי שנה כ-2,000-3,000 מהן – כרבע מכלל בוגרות בתי הספר הדתיים. לא מדובר רק במספר המתגייסות הדתיות, אלא גם במגוון היחידות והתפקידים בהן הן משרתות – החל מטייסות, מדריכות שריון, לוחמות חי"ר ותפקידי מודיעין רגישים. מוסדות החינוך, הקהילה והמשפחה לא הכינו אותן להתמודדות עם מצבים כאלה, וגם הצבא אינו בהכרח ערוך לתת להם מענה.

'אלומה', שנוסדה ע"י הקיבוץ הדתי וכיום פועלת כארגון עצמאי, מציינת השנה 35 שנים לפעילותה. "אנחנו מפעילים 12 תכניות שמטרתן לחזק את כוחן של אוכלוסיות פריפריה בחברה הישראלית שאינן מיוצגות במוקדי הכח וההשפעה המרכזיים, כמו ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה, נוער בסיכון, ונשים דתיות", מסבירה בריק-דשן, "אנחנו נותנים מידע הכוונה וליווי בשלושה צמתים מרכזיים – כניסה לשירות צבאי/לאומי, כניסה לעולם ההשכלה הגבוהה וכניסה למעגל התעסוקה. לפעמים אנחנו פוגשים את אותם צעירים בכל שלושת הצוותים ותקוותנו היא להקנות להם כלים שיצליחו להיכנס כמה שיותר טוב להשתלב במוקדי ההשפעה המובילים".

אלטרנטיבה לרבנים ולמערכת החינוך

בריק-דשן (49), ילידת ירושלים ובוגרת החינוך הממלכתי דתי, שירתה בצה"ל כמורה חיילת בבית ספר שדה כפר עציון. היא בעלת תואר ראשון בקרימינולוגיה ופסיכולוגיה ותואר שני בייעוץ ארגוני, ובחמש השנים האחרונות מנהלת את תכנית 'משרתות באמונה' בארגון 'אלומה'. היא אם לארבע בנות, הבכורה מביניהן חיילת והשנייה ב'שנת מדרשה' לפני גיוס. בתקופה שבה התקשורת נסערת מהתבטאויות חריפות של רבנים בכירים כנגד גיוס נשים, כגון אלו של הרב לוינשטיין ("הן נכנסות יהודיות, הן לא יהיו יהודיות בקצה"), ומסרטוני תעמולה המקצינים את הבעיות, בריק-דשן פועלת יום יום כדי ליצור את האלטרנטיבה – גב חברתי, הלכתי וצה"לי לדתיות המעוניינות להתגייס לשירות משמעותי.

חיילי וחיילות גדוד ברדלס (צילום ארכיון: הדס פרוש / פלאש 90).

"במדינת ישראל השירות בצה"ל הוא חובה, אבל עבור הבנות הדתיות זו זכות", פורשת בריק דשן את ה'אני מאמין' שלה, "במסגרת החוק הצעירות הדתיות יכולות להגיש תצהיר המעיד על אורח חייהן הדתי, על מנת לקבל פטור משירות צבאי. אם הן בוחרות לשרת בצה"ל הן צריכות להבין את המשמעות של זה ולהיות מוכנות ויכולות לאתגרים, שהם רבים. בשירות הצבאי הן יפגשו את עם ישראל במפגשים הכי משמעותיים, והשירות הצבאי ישפיע אחר כך על מה שהן ילמדו, איפה יעבדו ואולי גם מי יהיו בני הזוג שלהן. השאלה היא כיצד הן מגיעות, ולאן."

"לפני 16 שנים פנו אלינו קצינות דתיות בקבע שביקשו לחתום את הקבע הבא שלהן, ואמרו שקשה להן בצה"ל מבחינת האווירה", מספרת בריק-דשן, "צה"ל נותן מענה בסיסי של שבת וכשרות מאז ומתמיד, אבל להיות חיילת דתיה יחידה בבית ספר לשריון, כשאין עוד דתיות סביבה, זה היה מורכב מדי. ארגון 'אלומה' פועל היום בטווח הזה, שבין הצבא בין מערכת החינוך והקהילה הדתית".

"להנגיש כמה שיותר מידע, גם את מה שבין המילים"

כיום מרבית מוסדות החינוך הדתיים מכווינים את בנות המגזר לשירות לאומי בלבד. "מערכת החינוך מתבססת על פסיקה של הרבנות הראשית, שכל כמה שנים חוזרת ואומרת שאסור שהבנות יתגייסו לצה"ל והן צריכות ללכת לשירות לאומי. יש גם לא מעט רבנים שחושבים שאפילו לא צריך שירות לאומי", אומרת בריק-דשן, "אם בת כן רוצה להיכנס לתהליך הגיוס, אפילו במעגלים הכי קרובים לה, אין שם מספיק מידע זמין. לא במשפחה, לא בחבר'ה בשכונה, בשכבה מעל או אצל המורה. הוא גם לא זמין בתנועת הנוער, כי בראש 'בני עקיבא' עומד הרב דרוקמן שמתנגד לשירות הצבאי. אז המעגלים האלו לא יכולים לספק את האינפורמציה על הצבא, וחשוב מכך – את היכולת להבין ולהתמצא בתוכה."

ב'אלומה' מעוניינים קודם כל להנגיש את המידע על השירות הצבאי לנערה הדתייה. "אנחנו פוגשות את הבנות מכיתה י"א כאשר הן מקבלות את הזימון הראשון שלהן", היא מוסיפה, "אם יש מישהי שכן רוצה לשרת שירות צבאי, היא צריכה לדעת מה עושים עם המעטפה הזו שמגיעה אליה הביתה, כי בבית הספר אמרו לה: עזבי, המעטפה הזו היא לא רלוונטית. ברוב האולפנות, המיינסטרים של החינוך הדתי, שם נגמר הסיפור והיא תלך לשירות לאומי. חשוב להבין, גם בשירות הלאומי היא תורמת, חד וחלק. פשוט לא שם מצוי הקונפליקט."

"יש פער אדיר בין מי שעומד בראש האולפנה לרצון של הבנות להתגייס, וכאן מתגבר הצורך בליווי עוד כשהיא רק חושבת על האופציה הצבאית, עוד לפני הבחירה. גם להנגיש כמה שיותר מידע, וגם את כל מה שבין המילים. כל אחת מגיעה היום מעולם דתי אחר, והרצף של העולם הדתי הוא מאוד רחב. צריך להבין מאיזה מקום ומשפחה הנערה באה ומה הנתונים שלה – אלו דברים מאוד חשובים בתוך השיח. אבל יותר עמוק מזה – מה השיקולים הדתיים של אותה נערה, ולשם נכנסת אלומה."

שיעור המתגייסות עולה – ואיתו גם האתגרים

את התוצאות אפשר לראות בשטח. לפי חישוב שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שיעור הדתיות המתגייסות מכל שנתון נמצא בעלייה. בעוד שבקרב ילידות שנת 1993 21% מבוגרות החינוך הממלכתי דתי לא ביקשו פטור מגיוס מטעמי דת (לו הן זכאיות אוטומטית), בקרב ילידות שנת 1996 עמד שיעורן על 26% – עליה של כחמש נקודות האחוז. גם במספרים מוחלטים, מספר המתגייסות הדתיות לצה"ל נמצא בעליה: בשנתון הגיוס 2012 התגייסו 1,538 דתיות, ובשנתון הגיוס 2015 עמד מספרן על 2,260.

חיילות וחיילי גדוד קרקל במהלך מסע לסיום הקורס, ארכיון (צילום: הדס פרוש / פלאש 90).

לבריק דשן אין כל ספק שלפעילות של 'אלומה' יש חלק מרכזי בשינוי הזה. "יש לנו שני ערוצי פעילות שאוחזים בדבר הזה. הראשון הוא הפעילות הרבה שלנו בקהילה, באולפנות ומוסדות הלימוד. אנחנו שלוחה אזרחית שמדבררת את צה"ל בשם צה"ל בתוך מערכת החינוך הדתית. יש פה שיתוף פעולה עם הרשויות, חוגי בית, מפגשים פרטניים בקהילה, כנסים משותפים עם צה"ל וכו'. הערוץ השני הוא ערוץ הפוך שפועל בשיתוף פעולה מלא עם צה"ל ומיט"ב (היחידה האחראית על ביצוע הליכי המיון והשיבוץ של המיועדים לשירות ביטחון והחיילים בצה"ל), אליו הבנות מתקשרות ופונות בכל מיני ערוצים בשביל מענה אישי".

אך הדרך להשתלבות הבנות הדתיות בצה"ל אינה נעצרת בהגדלת שיעור המתגייסות ובגיוון התפקידים שהן ממלאות. למשל, פתרון קונפליקטים הלכתיים העולים מהגיוס. "יש שורה של אתגרים הלכתיים מאוד מורכבים, אך ברובם פתירים מאוד", אומרת בריק דשן, "יש רבנים, שצריך להגיד שהם אמיצים, שמתמודדים עם הסוגיות ההלכתיות האלו והם פתרו אותן עם השנים. גם רבנים באופן פרטי וגם כקבוצות. לפני שנים רבני בית הלל לקחו על עצמם משימה ללמוד ולכתוב חומרים שכל אחת יכולה להשתמש בהם כפתרון הלכתי."

השטח האפור

"מה שנשאר מורכב זה כל האזור האפור, והיא שאלת 'האווירה" מספרת בריק-דשן "פה יש הרבה דברים שאינם פתירים. אני אישית פוגשת מסה אדירה של חיילות מדי שנה שנחשפו לכל אירועי הקצה, שמתקבצים לעיסה אחת. אבל הסיפור שם מורכב מהרבה סיפורים. המבוכה הזו של חיילת שצריכה להיות לבד עם חייל בש"ג. זה עניין לא נורמאלי."

"אתן לך עוד דוגמא. יש מגמה בקרב בנות דתיות ללכת להוראה ופיקוד, נערי רפול של פעם, חוות השומר, מחווה אלון וכדומה. הן מגיעות לשם במאות כל שנה ומשרתות כמפקדות או כמורות של אוכלוסיות קצה. מבחינת קבוצת השווים שלהן הן בסדר גמור, כי הן למדו את הקורס ויכול להיות שלמדו ביחד במדרשה, והכל מצוין. אבל כשהיא באה בלילה לפקודים שלה והם יוצאים מולה בתחתונים – זה ממש, ממש עניין בשבילה וזו גם יכולה להיות טראומה. כי זה משהו שמעולם לא היה בעבר שלה והיא אומרת לעצמה: למה אני צריכה את זה? אלו הן דוגמאות שקורות הרבה מאוד, לא קורה בהם שום דבר נורא אבל צריך להיות מאוד מוכנים אליהן. ופה הבעיה, כי מערכת החינוך לא מכינה אותן לזה."

ב'אלומה' מנסים לתת לחיילות הדתיות כלים להתמודדויות האלה במהלך השירות עצמו. "יש צוות רכזות העומדות בראש צוותי הדרכה. הרכזות כולן בוגרות שרות צבאי משמעותי, אקדמאיות, רובן בוגרות מכינות וקצינות לשעבר. תחתן נמצא צוות הדרכה של בנות שגם הן בוגרות שירות וחינוך משמעותי. הן הבנות שפוגשות את הצעירות במפגשים קבוצתיים ופרטניים בתוך בתי הספר ומחוץ להן. יש צוות שעונה לייעוץ הקצר יותר בפייסבוק/אינטרנט/מייל. אלו מפגשי הייעוץ והליווי, וזה מה שנמצא בכמויות גדולות מאוד טרם השירות עצמו. במהלך השירות עצמו אנחנו עובדים בשותפות אדוקה עם הרבנות הצבאית בנושא הליווי והמענה במהלך השירות הצבאי. אנחנו עורכים ימי עיון שמוכרים ע"י צה"ל, וחיילת רשאית על פי פקודה לצאת אליהם אחת לחודש. יש מפגשים תדירים עם הרבנות הצבאית וביקורים ביחידות השונות."

ומה עם ההורים?

"אני חושבת שהבחירה הזו של שנתיים שירות צבאי או יותר היא בחירה מורכבת, עם מחירים אישיים שצריך לקחת מראש – אבל היא בחירה נהדרת. וצריך שההורים שלה יהיו שותפים ויתמכו בה. כי הנערה חוזרת הביתה בסופשי"ם ובסוף השירות ושלא יהיה מתח לא חיובי בבית. ההורים צריכים להבין ששירות נשים בצה"ל עבר כזה שינוי גדול בעשור האחרון, שהיום אימהות כמעט לא יכולות לתת מענה לבנות שהלן, וזה נכון לכלל הנשים, לא רק הנשים הדתיות. פעם לפני 20 שנה רוב הנשים היו מורות חיילות או שירות פקידותי, עברו הרבה שינויים מאז, נפתחו מסלולי נשים, כלומר פתיחת מקצועות ותפקידים ופתיחת מסלולי בנות מקבילים לבנים מבחינת אורך השירות ובאמת, יש לנו היום מאות מסלולים שפתוחים לפני נשים חוץ מלוחמי החוד. לכן אמא שרוצה לייעץ לבת שלה, אין לה על מה לייעץ לבת שלה. היום כל בת בי"ב מקבלת שאלון העדפות ממוחשב – שעות של עבודה מול המחשב. לכן גם היום הורים , אפילו אלו עם קריירה צבאית וקצונה – מאוד קשה להם לסייע לבנות שלהם, כי המערכת כל כך השתנתה תוך עשרים שנה"

משולש השיבוץ הצה"לי של החיילת הדתיה מורכב יותר

מעבר לאתגרים שגיוס הבנות מציב בפני החברה הדתית, בריק דשן מצביעה גם על אתגרים הניצבים לפתחו של צה"ל עצמו. "צהל מדבר הרבה על 'המשולש' – יכולות המלש"ב, הרצונות והצרכים שלו. במשולש הזה צריכה גם להתנהל כל בת דתית וזה בסדר גמור. המשולש הזה הוא מאוד עדין ולכן רק אם היא הנערה תגיע לשרת במקום שתואם את היכולות שלה, שהיא מרגישה בו משמעותית והוא מאפשר לה מבחינת האווירה – אז זה נהדר. אם משהו משתבש שם במשולש – אז כל האתגרים יקבלו עצימות אחרת צריך להיזהר כאן. ולצה"ל יש אחריות על כך.

"בשנה האחרונה פנינו לצה"ל לבנות ממש תוכנית לליווי החיילות. ראינו את הפיזור של הבנות והאתגרים שהן מתמודדות איתן והבנו שצריך לבנות מערכת צבאית שרואה אותם, רואה את הצרכים שלהם, ודואגת שהן יקבלו את המענה. היום הרבנות הצבאית קיבלה על עצמה ליישם ולהנהיג את התוכנית בצה"ל ואנחנו שותפים לה, אך מקומנו כארגון אזרחי, הוא בחוץ."

וכיצד את מסמנת את האתגר שלכן?

"האתגר שלנו הוא להימצא במקום הזה שבין המגזר הדתי לצה"ל בשתי ערוצים. בראשון, להמשיך ולפתוח את השירות הצבאי לכמה שיותר צעירות שנמצאות בצומת הזה. אם זה במפגש ואם זה בפייסבוק ואיפה שרוב הבנות נמצאות היום. לעשות הכל  כדי לפתוח את האפשרות לכמה שיותר בנות, ולהיות שם איתן במחשבות, בשיקול, בייעוץ.

"בערוץ השני אנחנו צריכות לאתגר את צה"ל בזהות של החיילת הדתית, בחשיבות לראות אותה ואת מורכבות השירות שלה כדי לאפשר לבנות להיכנס לצה"ל עם זהות דתית, ולצאת ממנו עם לפחות אותה זהות דתית."

בריק דשן מצביעה על כך שבניגוד לחשש המגזרי מפני אובדן הזהות הדתית של המתגייסות הדתיות, ועל אף הקשיים והאתגרים, השטח מראה מגמות הפוכות. "בחורף 2017 עשו בארגון אלומה מחקר הערכה שגילה תוצאות חיוביות מאוד. דגמנו  300 בוגרות שירות צבאי ו-300 בוגרות שירות לאומי. שאלנו אותן מספר שאלות בעיקר על הזהות הדתית שלהן בעקבות השירות. ראינו ש-89% מהבנות ששירתו שירות צבאי ציינו שהשירות הצבאי השאיר את הזהות הדתית שלהן ואפילו חיזק אותה. הרבה בנות ציינו שמכיוון שהן מיעוט נשי ומיעוט דתי – זה דרש מהם צורך רב לברר להבין ולהסביר. וכל התהליך הזה מתבטא בסופו של דבר כחיזוק הזהות הדתית."