ירדן הבהירה בשבוע שעבר כי החלטתה שלא לחדש את שתי המובלעות הישראליות בתחומה לא תפגע בהסכם השלום. הסיוע שביקשה מישראל לאתר את הנפקדים באסון השיטפון באזור ים המלח בתחומה גם הוא מבורך, כי עיקר הסכנה בהחלטה הירדנית היה נעוץ בכך שמשפה של שכנות טובה, ויחסי שלום בין שכנים, נעבור לשפה חדשה של "זכותי", ו"מגיע לי", שהיא השפה המאפיינת את השיח שלנו עם הפלסטינים, ועד מהרה היינו גולשים ביחסינו עם ירדן לטיב היחסים הגרועים שלנו עם הפלסטינים.
גם פתיחת תיק הגבול הארוך עם ירדן טומן בחובו סכנה של "התעוררות" הגבול השקט הזה שהוא נכס לשתי המדינות לאורך שנים. כזכור, הגבול הזה היה "גבול המרדפים" של צה"ל אחרי מחבלי אשף, אשר בסופו של דבר סיכן את ירדן, וגרר אותה לגירוש אשף מתחומה ב"ספטמבר השחור", 1970.
מדוע נקט המלך עבדאללה בצעד הזה, שהיה בו כדי לערער את יחסי שתי המדינות על שטחים שירדן כבר הסכימה בעבר להחכיר לישראל, כמחווה של שכנות טובה?
שתי סיבות עיקריות: כעס אמיתי על ישראל על מה שנתפס בירדן כהפקרתה בירושלים. ירדן מגדירה את עצמה כשומרת מסגדי אל-אקסא, ובהסכמי השלום עמדה על כך שיישמר מעמדה הזה גם בהסדרי הקבע, והנה גורמים בממשלה דרשו לשנות את הסטטוס קוו הזה לטובת מעמד דתי יהודי בהר הבית, ומצד שני, ישראל הרשתה לתורכיה לחדור חדירה עמוקה למזרח ירושלים ולרחבת המסגדים.
אבל גם יש סיבות פנים ירדניות. מזה זמן רב יש תסיסה בקרב שבטי הבדווים בפרפריה ומעמדה של השושלת ההאשמית שם אינו מובן מאליו. הפלסטינים חוששים מאוד מן הבדווים, ונוצרה ברית בלתי כתובה בינם לבין בית המלוכה. הפלסטינים מבינים כי קיומה של השושלת ההאשמית מגן עליהם מכעס הבדווים, אם חלילה המשטר יקרוס.
הבדווים הם חוט השדרה של האדמיניסטרציה הירדנית וכוחות הביטחון של הממלכה. הם רואים כיצד הפלסטינים מצליחים בכלכלה, והם למעשה המעמד הבינוני והגבוה בירדן, ועיניהם כלות.
גלי ההגירה הגדולים לירדן מעיראק ומסוריה השמיטו מן הפלסטינים את מעמדם כרוב בירדן. אפשר להעריך את משקלם כחצי מן האוכלוסייה. כלומר: הם המרכיב המשמעותי ביותר, אבל לא רב. אבל, ברבת עמון הבירה הם רב, והם מעניקים לירדן את הרושם של רב פלסטיני, והיותם שקטים מול הפריפריה הבלתי שקטה, מעניקה לירדן את תדמית היציבות.
אבל באחרונה התחילו גם הפלסטינים בבירה להראות סימני אי שקט, אבל לא בנושאים הכלכליים המעניינים את הבדווים, אלא בעניין הסכסוך עם ישראל, ושאלת חידוש החכרת השטחים בגבול עמדה במוקד ההפגנות הפלסטיניות. המלך לא רצה שרבת עמון תצטרף למעגל אי השקט, והלך לקראת הפלסטינים.
אז מה עושים? ישראל חייבת להבין כי הגבול הארוך השקט תלוי ועומד ביציבות הירדנית. המשך המשטר ההאשמי הוא אינטרס ישראלי מן המעלה הראשונה.
ישראל יכולה לסייע ליציבות הירדנית בהבטחת מעמדה של ירדן על הר הבית, אבל גם לדאוג לאזורי תעשייה בפריפריה הבדווית בירדן, כמו בגדה המערבית. זה לא חייב להיות בוטה וגלוי, אלא ישראל יכולה למשוך בחוטים לפתח אזורי תעשייה כאלה בשקט. יש כבר אזורים כאלה במעורבות ישראלית עמוקה, אבל דווקא באזורים "פלסטיניים" ולא בפריפריה הבדווית, היכן שיש לישראל אינטרס מובהק.
**
