ברגע ששמעתי את החדשות המתפרצות אתמול, התקשרתי מהר מהר לכל מי אני מכירה בפיטסבורג, במיוחד לאלו שאני יודעת שהולכים לבית הכנסת בבוקר שבת. האם הם בסדר, פיזית ורגשית? עם מה הם מתמודדים עכשיו? כשחיכיתי לתשובות, בכיתי. תפילה. גם הם התפללו. התפללו בשבת, היום הקדוש ביותר בשבוע. איזה שד נכנס באדם שעשה את זה?

כיהודיה קונסרבטיבית מפנסילבניה, זה פגע הפעם מאוד קרוב הביתה. יכולתי לשער באיזה חלק מהתפילה הם היו, יכולתי לשער מי היו המניינים בכל חלק של בית הכנסת.

התחלתי לקבל תשובות מחבריי. הם לא נפגעו פיזית, אבל הם היו בקרבת האירועים. כולם היו מאוד מזועזעים. כולנו ככה בעצם.

כששמעתי שהיורה צייץ, רגע לפני לכתו לבצע את הפיגוע, על שנאתו ל-HIAS, היה ברור שזה מעשה שמונע מאנטישמיות ומאמונה בעליונות הלבנה. HIAS, שנקרא בעבר החברה לסיוע למהגרים עבריים, הוא ארגון שבעברו עזר ליהודים אמריקאים למלט את קרוביהם מאירופה לאמריקה, ובהמשך החל לעזור לפליטים ברחבי העולם, יהודים ושאינם כאלו, שנאלצו להגר ממדינתם בשל רדיפה על רקע מגדרי, פוליטי ודתי. השינוי הזה חל בין היתר בגלל ההבנה שלאחר שאתה קיבלת עזרה, הגמול הכי טוב הוא לעזור למישהו אחר שזקוק לעזרה. הארגון עושה עבודה מופלאה בהעלאת המודעות ובעזרה לפליטים ומהגרים לבנות את חייהם מחדש. כדוברת ערבית, זכיתי ללמד אנגלית לילדי פליטים ולעזור להם לפתח ביטחון עצמי שיאפשר להם לתקשר עם חברי כיתתם בבית הספר. קצת לפני שעליתי לארץ, הצטרפתי לקבוצה של אנשים מבית הכנסת שלי בפילדלפיה, שתואמה דרך HIAS, ולקחה על עצמה לעזור למשפחת פליטים מסוריה. עזרנו להם ללמוד אנגלית ועזרנו להם בשלבי ההתארגנות הראשונים. היה לי קשה לעזוב אותם, וכשעליתי נתתי להם במתנה את המילון האנגלית-ערבית שלי.

אני יהודיה קונסרבטיבית שעבדה ב-HIAS ועזרה לפליטים מוסלמים להיקלט בפנסילבניה. אתמול, אדם המאמין בעליונות הגזע הלבן, אנטישמי, איסלמופוב, נכנס לבית כנסת קונסרבטיבי בפנסילבניה, וצרח "כל היהודים חייבים למות", כששנאתו מכוונת ל-HIAS. בכל שלב בדרכו היתה שנאה. שנאה שמולאה בעוד שנאה, שבוטאה בשנאה, בהרס ובמוות.

היורה, רוברט באוורס, הצהיר כי " היהודים המטונפים והרשעים מכניסים את המוסלמים המטונפים והרשעים למדינה". זו סתם עוד הצהרה אנטישמית מעוד ניאו נאצי מצוי. רק שהפעם, הניאו נאצי הזה רצח 11 בני אדם בעודם מתפללים. בקהילת עץ החיים יש חברים ניצולי שואה. באמריקה, כמה מאיתנו מרשים לעצמם להתבונן למציאות בעיניים – להבחין בעליית האנטישמיות ועליית האמונה בעליונות הלבנה? זה לא מוסתר, זה מאוד בוטה ונוכח בטוויטר, ברחוב ובעיתונים.

אני שבורת לב בשביל פיטסבורג ובשביל העם היהודי. אני חוששת למשפחתי ולקהילות היהודיות. אני שבורה, מרגישה חוסר אונים, והכי גרוע, אני לא מופתעת. השנאה הולכת וגואה. מוקדם יותר השבוע, גזען אחר ניסה להיכנס לכנסייה שחורה ולירות באנשים שהיו שם בזמן תפילה שהתקיימה במקום.

כשחיכיתי אתמול בלילה לתשובות מחברים, ולעוד פרטים מאתרי החדשות, עברה בי מחשבה קשה. חשבתי על ברוך גולדשטיין, "משלנו", שרצח מוסלמים באמצע תפילתם. חשבתי על האנשים שתומכים בו, ותהיתי מה הם חשבו כשהפעם הנרצחים הם יהודים.

אני לא יודעת מה לעשות כשאני כאן, רחוקה. אני כאן, במדינה יהודית שגם בה יש הרבה מדי שנאה. אני לא יודעת איך להגן על החברים שלי, על המשפחה שלי, על החניכים שלי שעדיין גרים בארצות הברית. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להמשיך לחיות על פי ערכינו, ולעזור לאחרים לעשות את אותו הדבר. אנחנו יכולים לתמוך ב-HIAS. אבל 11 בני אדם נרצחו בזמן תפילת השבת. שום מעשה לא מרגיש מספיק אל מול מימדי הרוע האלו.

___________________________________________________________

שרה זיבוביץ עלתה לארץ לאחרונה מפילדלפיה שבמדינת פנסילבניה. שימשה כמזכירה ארצית של תנועת הנוער הבונים דרור בצפון אמריקה. עבדה ב-HIAS.