וּפִתְאוֹם שַׂמְתִּי לֵב
בְּעוֹדִי עוֹמֶדֶת בַּפַּנתֵּאוֹן שֶׁלִּי לְתִפְאֶרֶת
שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁלְּךָ שֶׁאֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת;

גּוּפִי מָלֵא
בְּכָל מִילָּה שֶׁנֶּאֱמָרָה
לַטּוֹב וְלָרַע
(וּבְאוֹרַח פֶּלֶא עוֹדוֹ עוֹמֵד אֵיתָן
גּוּפִי שֶׁלִּי
קְצָת כְּמוֹ גּוּף זָר
רָחוֹק מִכָּאן).

שִׁירִים אֵינְסְפוֹר
עַל כָּל רֶגַע שֶׁחָלַף
עַל כָּל רֶגֶשׁ שֶׁבִּיעָף
וּבְאוֹרַח פֶּלֶא גַּם אֲנִי מַאֲמִינָה
(כִּמְעַט)
שֶׁהַכּל אוֹטוֹבִּיוֹגְרַפִי וְשֶׁקֶר מוּחְלָט.

וּבְכָל מִילָּה, בְּכָל שִׁיר
אֲנִי מְסָרֶבֶת לְהַחְסִיר
אֶת הַכְּתִיב הַמָּלֵא לְצַד הַנִּיקּוּד
(אֲפִילּוּ שֶׁזֶּה לֹא בֶּאֱמֶת מוּתָּר)
אַתָּה וַאֲנִי
גַּם בַּשִּׁירִים
צְרִיכִים אֶת כָּל הָעֶזְרָה שֶׁאֶפְשָׁר.

רַק נְקוּדָּה אַחַת
חוֹמֶקֶת מֵעֵינַיי
מְעֲנָה אֶת נַפְשִׁי לִבְלִי רֶחֶם
הַנְּקוּדָּה הַהִיא
אֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתָהּ
אֵי שָׁם עַל הַגּוּף שֶׁלְּךָ
אֲבָל לֹא בֶּאֱמֶת מַצְלִיחָה לְמַקֵּם.