הישאם חושאן הוא בעל תואר ראשון בסוציולוגיה ותואר שני בגרונטולוגיה (לימודי זקנה), מורה בעברו שאף זכה לתואר "מורה מצטיין" לשנת 2015. כשהגיש מועמדות לעבודה כסוקר טלפוני בשתי חברות המבצעות סקרי דעת קהל, הוא נדחה כבר בשלב הראיון המקדים. הסיבה – חושאן עיוור מגיל 4, אז נפגע בתאונת טרקטור שגרמה לו לאבד את מאור עיניו.
על מנת שיוכל לעבוד, החברות היו צריכות להתקין במחשביהן תוכנה אשר תנגיש לו את הכתוב על גבי הצג. שתי החברות סירבו לבחון בכלל את התקנת התוכנה, שחושאן הציע לספק בעצמו, בטענה ל"חשש שהתוכנה אינה מאובטחת",על אף שהתוכנה משמשת משרדי ממשלה וחברות גדולות שונות.
בחודש מרץ השנה פסקה השופטת עידית איציקוביץ' בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת כי החברות הפלו את חושאן על רקע מוגבלותו. בפסק דינה, חייבה את חברת מדגם ייעוץ ומחקר בע"מ בתשלום 20 אלף ש"ח ואת חברת שילוב ישראל אולניק בע"מ בתשלום 15 אלף ש"ח פיצויים, וכן הוצאות משפט של חמשת אלפים ש"ח כל אחת.
פסק הדין התקדימי זה קובע כי החברות הפרו את חובתן לבצע התאמות, כפי שהן נדרשות בחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, על מנת לאפשר את קליטתם של דורשי עבודה ולא רק עבור עובדים עם מוגבלויות אשר כבר עובדים בחברה.
בית הדין דחה את טענת החברות שהתקנת התוכנה היתה מטילה עליהן "נטל כבד מדי" מבחינה כספית, וכן טענות באשר לשיקולים של אבטחת מידע וסודיות.
עורכות הדין דנה ברכפלד ודנה גינוסר מהקליניקה לזכויות אנשים עם מוגבלות באוניברסיטה העברית, אשר הגישה את התביעה, ציינו כי: "פסק הדין נושא בשורה לא רק לציבור האנשים עם מוגבלות אלא גם למעסיקים, החוששים להעסיק אדם עם מוגבלות או תוהים האם וכיצד הדבר אפשרי. למעשה, כיום אנשים עם עיוורון ולקויות ראייה מסוגלים לבצע בהצלחה כמעט כל תפקיד, ודאי תפקידים הכרוכים בשימושי מחשב. על כן, בית הדין מסיר בקול צלול וברור את מחסומי הבורות והדעה הקדומה וקובע כי אין להניח מראש כי אדם עם מוגבלות אינו כשיר לבצע תפקיד זה או אחר". עורכת הדין אביבית ברקאי-אהרונוף מארגון "בזכות – המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות", שהשתתף בתביעה הדגישה כי חובת המעסיקים לשלב אנשים עם מוגבלויות אינה תיאורטית – "במקום שהמעסיק יסביר למה לא עליו לחשוב איך כן."
