השעה 9:00. יום הבחירות רק החל מחוץ לקלפי בבית הספר לאמנויות במרכז תל אביב, ולא מעט משפחות צעירות עם עגלות וכלבלבים נכנסות בשעריו לממש את זכותן ולהצביע. ליד השער התגודדו כמה פעילים לצד הדוכנים, בעיקר אנשי אסף זמיר, סגן ראש העיר בעשור האחרון, רון חולדאי, ראש העיר המכהן, וגם אנשי מרצ, יש עתיד וש"ס.

לפחות לפי הקולות שנשמעו שם בבוקר, זמיר הוא המועמד המועדף – דבר הגיוני לנוכח המיקוד שלו בדיוק בפלח האוכלוסייה הזה בקדנציה האחרונה. בשונה מהקדנציה הראשונה בה השמיע את קולותיהם של אנשי הלילה והצעירים, בקדנציה שזה עתה מסתיימת העדיף זמיר להתמקד בחינוך ובגיל הרך. יש הטוענים כי התבגר יחד עם מצביעיו שאם בעבר עניינו אותם ברים וחיי לילה, כעת מעניינים אותם צהרונים ושלל מסגרות לטף. הורה נכנס עם בתו להצביע, ורגע לפני שנעלמו מבעד לפרגוד, הקטנה סיפרה לאחת מנציגות הקלפי כי בגן שלה, גם הילדים הצביעו, ולא שכחה לציין למי – כן, בדיוק למי שחשבתם. לזמיר.

אך למרות שמדובר במרכז העיר השבע, החילוני והבורגני, שנכנס בשעריו של הקמפוס על שם אריסון בבית הספר, חיה בתל אביב גם קהילה דתית גדולה המיוצגת מחוץ לקלפי על ידי אנשי ש"ס וסיעת "מאמינים" – איחוד של כוחות דתיים ובהם "הבית היהודי" ו"יהדות התורה". כך נוצרות אנומליות דוגמת פעילים מ"יש עתיד" עם חולצות שעליהן כתוב "עצרו את הכפייה הדתית", לצד פעילים מהסיעות הדתיות. כולם חיים בשלווה ובהרמוניה מחוץ לקלפי, ובעיקר צוחקים על משחק הניגודים הפוליטי והמפלג, חלקם אף מניחים תפילין.

ברחבה הסמוכה לשער הקמפוס, עבד במרץ פועל ניקיון. בשלב מסוים ניגש אליו עובד עירייה, ככל הנראה ממחלקת התברואה, וציין בפניו שחולדאי אולי יגיע בקרוב. הוא שאל את עובד הניקיון אם אולי ירצה תגבור, ושבכל מקרה ישתדל לצחצח את המקום כמו שצריך. עובד הניקיון הפטיר בפניו כי הוא מסתדר, והבחור הממונה עשה דרכו ליעד הבא, אולי כדי לחזור על אותה המנטרה בפני עובד ניקיון אחר. במרחק כמה צעדים ספורים משם, בית הקפה "התחתית" (מעוז הברנז'ה התל-אביבית) גדוש באורחים, חלקם כבר הצביעו ואחרים אולי יצביעו בהמשך, אחרי הקפה. אולי.

תושבי יפו מחפשים אלטרנטיבה אמתית

התחנה הבאה היא הקלפי מחוץ לבית הספר 'אלזהרה' ביפו, סמוך לצומת שבין שדרות ירושלים לרחוב ארליך. גם כאן העניינים התנהלו על מי מנוחות, אך הנוכחות היחידה מצד הפעילים היא של אנשי אסף הראל וסיעת "אנחנו העיר", שכלל לא נצפו בתחנה הראשונה במרכז העיר. כאן, הם מקווים, ילכו התושבים המקומיים אתם ויוסיפו להם כוח. הבוחרים כאן הם שילוב בין תושבי יפו ותיקים המזדהים עם המסרים של הראל ואנשיו, לצד תושבים חדשים שכלל לא בטוח שמזדהים אף הם עם אותם מסרים. "אני בעדכם אבל אצביע לזמיר", אמר אחד מהם לפעילי הראל, ואולי גילם בכך את אחת הדילמות הגדולות ביותר שניצבו בפני המצביעים במערכה הנוכחית – האם להצביע בעד זמיר, לו סיכויים גדולים יותר, אך ישב עם חולדאי באותה קואליציה, או להראל שסיכוייו קטנים והצבעה לו עלולה להמליך שוב את חולדאי.

למרות התחזיות הללו, נועה, פעילה ממחנה הראל, שמרה על אופטימיות. "מרגישים שתל אביב-יפו מתעוררת, שאנשים מחפשים אלטרנטיבה אמתית ולא מעוניינים רק בקיסר או בבן של הקיסר", אמרה. "בעיר, ובעיקר פה ביפו, צריכים את השינוי הזה".

מחוץ לקלפי בבית הדמוקרטי ביפו (ספי קרופסקי)

משם המשכנו לתחנה הבאה, בית הספר הדמוקרטי ביפו, שם החגיגה הדמוקרטית מעט יותר רוויה. דוכנים של פעילי זמיר, אנשי מרצ, וגם ייצוג למפלגות הדתיות ועוד. מי שיוצג שם באופן סולידי הוא דווקא ראש העיר המכהן, חולדאי, שמעוזו נמצא בכלל בצפון העיר. זוג שהגיע ביחד עם בתם הקטנה היווה דוגמה לפילוג האופוזיציוני – הוא הצביע לזמיר, היא להראל.

הבחירות בשפירא: מיקרוקוסמוס של השסע בין תושבי השכונה

אך בעוד שהמערכה התנהלה בעצלתיים במרכז העיר וביפו, אפילו באדישות מסוימת, סמי העימות האמתי התרחש בשכונת שפירא, בה מתגוררים תושבים ותיקים, צעירים שעברו אליה ממרכז העיר משיקולים כלכליים ומהגרים זרים – בעיקר מאפריקה. השסע בשכונה כלל לא חדש, אך אין כמו מערכת בחירות טובה על מנת להציף זאת שוב, וכך אכן קרה, אך בממדים צנועים.

בקלפי מחוץ למתנ"ס ברחוב ישראל מסלנט נצפו פעילי הראל לצד פעילי ש"ס ורשימת "דרום העיר" של סוזי צמח כהן, הנתמכת גם על ידי הפעילה המוכרת שפי פז. מטרתם ברורה: להזיז מפה את המהגרים הזרים. כשבוחר מתלבט הזדהה כתושב השכונה, פעיל של ש"ס נצמד אליו בניסיון לשכנע אותו להצביע לסיעה ולעומד בראשה, נתן אלנתן: "הוא מסייע למי שאין לו", אמר הפעיל, "דע לך שחולדאי מתייעץ אתו על כל דבר, הוא נותן בלי סוף".

הקלפי בית ספר בית יעקב אור ישראל בשכונת שפירא, תל אביב (צילום: ספי קרופסקי)

ממש לצד הדוכן של ש"ס, פעילי הראל תיארו חיכוך לא נעים. לדבריהם, נרשמו חילופי דברים, על סף האלימים, ביניהם ובין פעילי השכונות בקלפי אחרת הסמוכה למקום, בבית הספר בית יעקב, ולכן הם עברו למקום רגוע יותר. לדבריהם, המשטרה נאלצה להתערב בנעשה. בתחנה הבאה, אותה קלפי במורד הרחוב, הורגש שקט. פעילי השכונות ענו לשאלותינו, כי בניגוד לתיאורים של אנשי הראל – הכל היה רגוע פה וכי לא נרשמו תקריות מיוחדות. כשבוחר מתלבט עבר לצדם כדי לשמוע ולהתעניין, הם הבטיחו לו כי "רק סוזי תעיף את כל הזרים מפה".

ענת, תושבת השכונה, אמרה לנו כי היא לא הרגישה שינוי משמעותי באווירה בשכונה במערכת הבחירות הזו. "ראיתי יותר פוסטרים של ש"ס ושל מועמדים שונאי פליטים וזה לא הפתיע אותי, רק הוכיח את מה שגם ככה קיים. אני מצביעה בדרום העיר כבר כמעט עשר שנים, בתקופת דב חנין הרגשתי יותר רוחות של תקווה ושינוי, עכשיו מרגיש כמו מערכת בחירות עייפה ועצלה. הצבעתי בעיקר כדי למזער נוכחות דתית בעירייה ולהכניס פעילים פוליטיים מהרשימה של אנחנו העיר". באשר להעדפותיה, אמרה: "התלבטתי ממש למי להצביע, בסוף הצבעתי לאסף זמיר".

הסיור נחתם בבית הספר רוגוזין ליד סלמה, זה שהתפרסם בזכות הרכב התלמידים הקוסמופוליטי שלו, אלה שכהן ופז מעוניינים לגרש. גם שם הורגש דפוס דומה לקלפי שמחוץ לדמוקרטי ביפו – ככל שמדובר בתחנה גדולה יותר המורכבת מנציגים מכלל המפלגות – יותר שקט. גם שם אין כל כך על מה לדווח – זה מצביע להוא, ההיא מצביעה לזה, וחוזר חלילה. הפעילים נהנים מסנדוויצ'ים מתועשים ומבקבוקי מים מינרליים.

אך לצד כל זאת, ניכר שמערכת הבחירות הזו הוכרעה הרחק מכאן, בשכונות הצפוניות והעשירות של העיר. האם ראש העיר הוותיק, רון חולדאי, ישכיל לזכור, גם את המקומות שבהם עברנו, את הדרום ותושביו?