כשילד משחק בשכונה או ברחוב, בכל נגיעה בכדור הוא מדמיין את עצמו מול קהל אדיר ועשרות אלפי צופים שצועקים את שמו. הוא קורא לעצמו בשמות השחקנים האהובים עליו, ומנסה לחקות אותם. כשהוא מגיע הביתה, רגע לפני שהוא הולך לישון, הוא מדמיין וחולם בהקיץ שכשיגדל הוא יהפוך לשחקן הטוב ביותר בעולם, לשחקן הנבחרת של המדינה שבה הוא מתגורר, או לכוכב על באחת הקבוצות הטובות באירופה.

את חלומותיהם של נערים צעירים רבים באפריקה מנצלים בכל יום סוכני שחקנים שמייצרים רשת חדשה של סחר עבדים מודרני. יותר מ 15 אלף נערים אפריקאים צעירים מגיעים בכל שנה ליבשת אירופה עם תקוות שווא למצוא קבוצת כדורגל ולהפוך לכוכב הגדול הבא. משפחותיהם של אותם נערים צעירים שילמו סכומי עתק לסוכנים שהבטיחו להם לסדר לילדיהם עתיד טוב יותר, רק כדי להשאיר אותם לבד.

במהלך ראיון שקיימה השבוע רשת BBC עם מאמן נבחרת טוגו, קלוד לה רוי על המצב הקשה של הכדורגל ביבשת אפריקה, אמר לה רוי, בעל הניסיון באימון במהלך עשרים השנים האחרונות ביבשת אפריקה, כי הבעיה הגדולה ביותר של הכדורגל האפריקאי היא התופעה הנוראית של סחר נערים צעירים מאפריקה לרחבי שאר העולם. הוא סיפר שהוא עצמו נלחם בתופעה במשך 20 שנה.

"בהרבה מהמדינות אין תחרויות מסודרות בין הגילאים עד 17 או עד 19, רק אקדמיות קטנות בהם הסוכנים משמשים כסוחרי סחורות. המטרה היחידה שלהם היא למכור שחקן אחד, כדי לעשות קצת כסף. הם (הסוכנים) מוכרים חלום לשחקנים הצעירים האלה, אבל הם גם מרמים את ההורים, הסבים והסבתות, שלפעמים נותנים כסף למימון נסיעה לחו"ל. אנחנו צריכים להיות מאוד חזקים נגד התנהגות מסוג זה".

לפי הארגון 'Foot Solidaire', הנאבק בניצול בני נוער וצעירים מאפריקה, בכל שנה מגיעים 15 אלף בני נוער באופן לא חוקי מאפריקה לאירופה, בהבטחות שווא להפוך לשחקני כדורגל מקצוענים. הנערים מגיעים לחופי אירופה לאחר מסע מפרך במדבר סהרה, שנמשך בספינות פליטים לחופי מערב אירופה דרך הים התיכון. הצעירים ומשפחותיהם מקבלים הבטחות לחיים טובים ובטוחים יותר כשחקני כדורגל שיתקדמו וישחקו בקבוצות אירופאיות. היעד העיקרי הוא מדינות מרכז ומערב אירופה.

במקום לזכות בחוזה גדול ובתהילה, מרבית השחקנים הצעירים מוצאים את עצמם הופכים לפליטים בעל כורחם ומחפשים דרכים רק כדי לשרוד את הלילה. לפי 'Foot Solidaire' בצרפת בלבד נפתחו יותר מ-7,000 תיקים בין השנים 2014-2005. עוד על פי הארגון, סוחרי הנערים לוקחים בין 2,000 ל-6,500 פאונד על כל נער שהם מצליחים לשכנע להגיע למבחנים באירופה, כאשר בחלק גדול מהפעמים הכסף נלקח מהמשפחות וברגע שהנערים מגיעים לאירופה הסוכן נעלם עם הכסף, ועם הכרטיס החזרה והדרכון, ומשאיר את הנערים הצעירים לבדם ברחובות של מדינה זרה.

כדי להילחם בתופעה החליטו בהתאחדות הכדורגל העולמית פיפ"א לחוקק בשנת 2003 חוק האוסר על תנועת שחקנים מתחת לגיל 19 בין גבולות בינלאומיים. למרות זאת, כיום לפי פיפ"א כחצי מיליון שחקנים מתחת לגיל 19 נמכרים בין המועדונים, והחוק היבש אינו מיושם בפועל. חלק גדול מהבעיה היא העובדה שרב האקדמיות ששולחות את השחקנים למבחנים ונעלמות לאחר שהשחקנים לא עברו את המבנים, הן אקדמיות בלתי חוקיות שפועלות ללא אישור פיפ"א ברחבי כל היבשת. חוסר החוקיות שלהן מאפשר חוסר מעקב אחרי התנודות הכלכליות שלהן ומכירת השחקנים הלא חוקית לאירופה.  

משרדי פיפ״א העולמיים בציריך, שוויץ (צילום: Ugis Riba / Shutterstock, Inc).

ראש הארגון "Foot Solidaire" ז'אן קלוד מבואין, שחקן נבחרת קמרון בעבר, סיפר כי אנשי הרשת מציגים את עצמם כ"סקאוטים" (מגלי כשרונות) ומציעים למשפחות אפריקאיות לסדר חוזה גדול לנער המוכשר באחת הקבוצות באירופה, תמורת תשלום שיכול להגיע עד עשרת אלפים יורו.

בשיחות עם כתבים הסביר מבואין איך עובדת השיטה: "באפריקה כל אחד חולם להיות סמואל אטו, דידיה דרוגבה או יא יא טורה. ישנו חלום גדול והמשפחות לא מקבלות את המידע הדרוש. הם משלמים כסף, הם בטוחים שהילד יהיה טוב בכדורגל והם משאירים את הנערים עם אנשים שהם אינם מכירים".

"לפעמים בני הנוער לא חוזרים בגלל הבושה, בגלל שהמשפחה השקיעה בהם המון כסף, ובמקרים מסוימים אפילו מכרה את הבית כדי לשלם למתווך", אמר מבואין. המקום העיקרי שבו פועלים אותם "סקאוטים" וסוכנים מתחזים הוא באקדמיות בלתי רשמיות לכדורגל שפועלות ברחבי אפריקה, בהן מתאמנים, לפי הערכות, כמיליון וחצי ילדים ובני נוער. היעדר חוקים המגינים על בני הנוער במדינות בהן הם גדלים יוצר קרקע פוריה להמשך מסע הניצול בדרך אל החלום.