בזה אחר זה, חמישה בכל קבר, טמונים הארונות באדמה האדומה בפינה הזנוחה של בית קברות דרום אפריקאי. השרבוט על העץ הזול מעיד על אלמוניותם: "אלמוני זכר".

אנשים אלה ניסו להגר ממקומות שונים באפריקה, ולא היה להם שום קשר לעסקי הכלכלה התת-קרקעית המתפתחת במחוז גאוטנג ("ארץ זהב") בו הם קבורים כעת. במקום עבודה, מהגרים רבים מצאו את המוות. אף אחד לא תבע את גופותיהם. במחוז גאוטנג נקברו יותר מ-4,300 מהגרים אלמונים כאלה בין שנת 2014 ל-2017. חייהם הסתיימו בבית הקברות של אוליפנטסלי, בשתיקה, בין שלפי עשבים יבשים שצמחו על שלטים זעירים בהם רשום מספר הקבר ומספר החלקה. חלק מארונות הקבורה כל כך זעירים שברור שקבורים בהם ילדים.

בצל המלחמות, הרעב והמחסור בעבודות, ההגירה העולמית זינקה לשיאים חדשים, עם יותר מ-258 מיליון מהגרים ברחבי העולם בשנה שעברה. לפי האו"ם, זאת עלייה של 49% מאז תחילת המאה הנוכחית.  פחות בולט מכך היה המחיר של ההגירה המונית: עשרות אלפי הרוגים ונעדרים שנעלמו במהלך מסעותיהם לארץ בטוחה, ומאז לא נראו שוב. מספר גדל והולך של מהגרים טבעו, מתו במדבריות או נפלו כטרף לידי סוחרי עבדים. במקביל לכך, גופות של חללים אלמונים ממלאות בתי קברות ברחבי העולם, בדומה לזה שבגאוטנג שבדרום אפריקה. ברוב המקרים, אף אחד לא מודע לגורל המהגרים: אנשים שקופים בחייהם ובמותם – כאילו מעולם לא חיו.

לפחות 56,800 מהגרים מתו או נעלמו ברחבי העולם מאז 2014, כמעט כפול מהמספר הרשמי של ארגון ה-IOM (ארגון ההגירה הבינלאומי של האו"ם). כך עולה מתחקיר של סוכנות הידיעות אי-פי, שפורסם היום (חמישי). ממשלות רבות לא שומרות את רישומי הנעדרים, ובמדינות מסוימות ההגירה אינה חוקית או אינה מוכרת על ידי הממשלה, מאחר שהיא רואה בכך הודאה בכישלון – במקרים אלו ה-IOM התקשה להשיג את המידע המדויק אודות מספר המהגרים. בתחקיר החדש של אי-פי נכללו דיווחים על נעדרים שהתקבלו ממדינות שונות לאורך מסלולי ההגירה, מארגונים עצמאיים, וכן מידע ממקורות רשמיים ולא רשמיים – זאת על מנת לקבל מבט מקיף יותר מהמידע שסיפק ה-IOM.

בתחקיר עלה כי הרשויות השלטוניים המוניציפליים שמהן ההגירה היא הגדולה ביותר, לעתים קרובות לא קיימים האמצעים הבסיסיים שיסייעו לעקוב אחר גורלם של המהגרים. על פי כותבי התחקיר הנתונים החדשים שנחשפו נמוכים מהמצב האמתי. לטענתם גופות של מהגרים שוכבות בלב המדבר או בקרקעית הים, והמשפחות לא תמיד מדווחות על יקיריהן כנעדרים, מאחר שהם היגרו בצורה לא חוקית או מאחר שהם עזבו את ביתם מבלי לספר לאן הם הולכים.

לדוגמה, לאחר שיותר מ -800 מהגרים נספו כשהספינה עליה שטו טבעה מול חופי איטליה באפריל 2015, אסון הים הקטלני ביותר באירופה במאה הנוכחית, חוקרים איטלקים התחייבו לזהות אותם ולמצוא את משפחותיהם. יותר משלוש שנים מאוחר יותר, תחת ממשלת הימין הקיצוני החדשה, המימון לעבודה זו בוטל.

התחקיר החדש של אי-פי עקב אחר מספר הנעדרים מאז תחילת 2014, השנה בה פרץ משבר ההגירה במרחב הים התיכון. באותה שנה החלה תכנית "מהגרים נעדרים" של האו"ם שמטרתה להשיג את המידע אודות המהגרים שנעדרו או מתו במהלך מסע ההגירה. אלא שתכנית זו מיקדה את עיקר תקציביה במחקר סביב ההגירה בים התיכון. לפי נתוני ארגון ההגירה הבין-לאומי, בכל שנת 2014 טבעו למוות בים התיכון 3,224 מהגרים, בשנת 2015 טבעו 3,695 מהגרים, בשנת 2016 מספר הנספים הגיע לשיא נוראי, כאשר 5,079 מהגרים טבעו למוות לעומת 363,348 שחצו את הים התיכון בהצלחה, בשנת 2017 טבעו 2,844 לעומת 147,170 מהגרים שחצו את הים התיכון בהצלחה ועד כה בשנת 2018 טבעו למוות 1,987 מהגרים וקרוב ל-100,000 חצו את הים התיכון בהצלחה. נתונים אלו שסופקו על ידי ה-IOM נחשפים כעת כנתונים חלקיים של מספר מקרי המוות בים התיכון ובנוסף לכך התחקיר החדש של אי-פי שופך אור על מקרי מוות של מהגרים באזורים אחרים בעולם. מחקר שפורסם בשבועון הצרפתי לה-מונד דיפלומטיק לפני כמה שנים, העריך את מספר המהגרים שטבעו בין השנים 2000-2014 בכ-23,000. ממוצע של 1,643 הרוגים בשנה. הנתונים החדשים מהתחקיר של אי.פי מלמדים כי בארבעת השנים האחרונות נהרגו בממוצע 14,200 מהגרים בכל שנה – כמעט פי 9 מאשר ב-14 השנים הראשונות של המאה ה-21.

מעבר לאירופה ולים התיכון, המידע כמעט ולא קיים. מעט מאוד ידוע על ההגירה בדרום אמריקה, בה מתרחש בשנים האחרונות גל הגירה עצום מוונצואלה לשכנותיה. גם הנתונים על ההגירה באסיה, בה כמות המהגרים הגדולה ביותר בעולם חסרים. חוסר המידע הזמין מביא לכך שממשלות מעריכות במידה פחותה את מחיר ההגירה, נושא פוליטי מרכזי ברוב העולם כיום.

"לא משנה איפה אתה עומד בכל הוויכוח על ההגירה … מדובר בני אדם בתנועה", אמר לאי-פי בראם פרוס, ראש ארגון בשם Mixed Migration Centre, המבוסס בז'נבה, שערך ראיונות עם יותר מ -20,000 מהגרים בפרויקט 4Mi מאז 2014. "בין אם זה פליטים או אנשים שעוברים בין מדינות בשביל לחפש עבודה, הם בני אדם".

הם מותירים אחריהם משפחות הכלואות בין תקווה לאבל, כמו זו של סאפי אל-בהרי. בנה, מג'די ברהומי, עזב את עיר הולדתו בראס ג'בל שבתוניסיה, ב -7 במאי 2011, והפליג לאירופה בסירה קטנה עם תריסר מהגרים אחרים. הסירה טבעה ואל-בהרי לא שמע מאז על גורלו של בנה. בתקווה שהוא עדיין חי, בנו הוריו מכלאה של בעלי חיים ובה כמה פרות כמה תרנגולות וכלב, אותם הוא יקבל כשיחזור.

"אני רק מחכה לו. אני תמיד מדמיינת אותו מאחורי הבית, בשוק, בכל מקום", אמרה אל-בהרי. "כשאני שומעת קול בלילה, אני חושבת שהוא חזר. כשאני שומעת קול של אופנוע, אני מדמיינת שבני חזר".

ממשלת תוניסיה לא דיווחה על היעדרו של מג'די ברהומי, והסירה בה טבע לא הגיע מספיק קרוב לאירופה ועל כן לא דווח עליה גם שם. הוא והמהגרים שנהרגו יחד איתו מעולם לא נמנו בין המתים והנעדרים. סיפורים דומים ושונים לאלה מרכיבים את המספר המפלצתי הזה שפורסם היום לראשונה – 56,800 הרוגים ונעדרים.