אמירה נפוצה בשיח הישראלי היא "ישראל אחת המדינות המאושרות בעולם". שלטון הימין משתמש בנתון הזה, על מנת להראות שהישראלים מרוצים מחייהם, וכהוכחה לכך שהמדיניות החברתית-כלכלית רצויה בעיניהם. ומי שמבקר ומציע חלופה? "חמוץ".

האמירה הזו מתבססת על פרסומי דו״ח האושר הבינלאומי, הנערך מדי שנה על ידי האו״ם. למעשה, המיתוס מבוסס על מדד אחד בלבד שנקרא: "סולם האושר", אחד מתוך סט של כ-7 מדדים המתארים את איכות החיים הסובייקטיבית במדינות הנסקרות. קביעת מסקנות גורפות לגבי שביעות הרצון מהחיים בישראל על סמך מדד זה בלבד, דומה לתיאור של פיל על סמך האוזן, האף או אחת מרגליו בלבד. זו דוגמא מצוינת איך אנחנו, הישראלים "הלא פראיירים", בולעים קביעה כה בעייתית, ממש ללא בדיקה.

כשבודקים..

המשיבים לשאלון 'סולם האושר', מתבקשים להעריך היכן הם נמצאים בסולם, כשהשלב העליון בו מסמן את החיים הטובים ביותר האפשריים בשבילם. בשאלה זו ישראל היא אכן אחת המדינות המובילות בעולם, ומוקמה בשנת 2017 במקום ה-11 והמכובד מאוד כאשר המדינות המקדימות אותה הן: פינלנד, דנמרק, נורבגיה, איסלנד, שוויץ והולנד – זכרו את המדינות, עוד נשוב אליהן.

על פניו, ניתן היה לחשוב נראה שישראל היא אכן אחת המדינות המאושרות בעולם. אבל איך עובדה זו מתיישבת עם שיעורי העוני הגבוהים, הפערים החברתיים, ההשקעה החברתית הנמוכה בתקציב המדינה, השכר החציוני הנמוך, שעות העבודה הרבות, והלחץ והמתח שהם נחלתם של רבים?

האמת היא שקריאת הדו"ח השלם מראה שישראל, באופן חד משמעי, איננה אחת מהמדינות המאושרות בעולם. אושר הוא מושג מופשט ורב מימדי, שלא ניתן לבטא באמצעות מדד פשטני. עורכי דו"ח האושר מודעים למורכבות של בדיקת האושר ולכן הם כוללים בדו"ח 7 מדדים עיקריים, המשקפים את מידת האושר ואיכות החיים במדינה: תמיכה חברתית, חופש בחירה בחיים, חוויות של רגשות חיוביים ושליליים ומידת האמון במוסדות השלטון.

בשניים מתוך שבעת המדדים, 'סולם האושר' המפורסם (מקום 7) ותמיכה חברתית (מקום 23) ישראל אכן מדורגת בצמרת העולמית. לעומת זאת במדדים של חופש בחירה בחיים (מקום 80), תפיסת השחיתות במדינה (מקום 69), חוויות חיוביות (מקום 84), חוויות שליליות (מקום 67), ואמון בממשל (מקום 87), מצבה של ישראל הרבה פחות מזהיר. במדד משוקלל, הנותן משקל שווה לכל אחד משבעת המדדים, ישראל מדורגת במקום ה-47 מתוך 126 מדינות.

מדינות שיוויוניות יותר מאושרות יותר

ומי הן עשרת המדינות המאושרות ביותר על פי המדד המשוקלל? איסלנד, הולנד, נורבגיה, פינלנד, ניו-זילנד, דנמרק, שבדיה, טיוואן, אירלנד ושוויץ. המדינה הממוקמת מקום אחד מעל ישראל במדד זה היא בחריין ומקום אחד מתחת לישראל נמצאת ארגנטינה.

ומה הקשר למדיניות כלכלית? ההנהגה הכלכלית בישראל, בראשות נתניהו, מייחסת משקל רבלגידול בתוצר לנפש. צמיחה עבורם היא יעד כלכלי מרכזי, בעוד נושא האי-שוויון זוכה בדרך כלל להתעלמות ולזלזול. מה משנה מצבם של העניים והפערים החברתיים אם כלכלת ישראל  צומחת, הם טוענים. דוגמה בולטת לכך היא אי יישום של ועדת אלאלוף למלחמה בעוני ואי הקצאת המשאבים הדרושים לנושא.

מקובל למדוד את אי-השיוויון בהכנסות באמצעות מדד ג׳יני. ישראל ממוקמת במקום ה-30 ברמת התוצר לנפש, ואחת המדינות עם רמת האי-שוויון הגבוהות ביותר בקרב המדינות המפותחות. מה שמעניין לראות הוא שב-30 המדינות עם רמת התמ״ג לנפש הגבוהה בעולם, יש קשר בין אי-שוויון למדד אושר נמוך. הקשר לגובה התמ״ג חלש יותר. במילים פשוטות: ככל שיש פחות פערים חברתיים במדינה כלשהי, אזרחיה מאושרים יותר ואילו עושרה של המדינה פחות בחשיבותו. בניגוד גמור להצהרותיהם של נתניהו, אנשי האוצר והימין הכלכלי, התפלגות העושר במדינה חשוב יותר מאשר הצמיחה, ככל שהדבר נוגע לאושרם של האנשים.

עוד עולה מנתוני דו"ח האושר: ככל שרמת אי-השוויון גבוהה יותר, כך אזרחי אותה מדינה מדווחים על רגשות שליליים בשיעור גבוה יותר. חשוב להכיר: במדד הרגשות השליליים אנשים נשאלים האם הם הרגישו עצב, חרדה וכעס בצורה משמעותית יום לפני הסקר.

לכן מעתה כאשר אומרים לכם ש"הישראלים הם המאושרים בעולם", וטוענים שזו הוכחה לכך שאזרחי ישראל מרוצים מהמדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה, הפנו אותם לדו"ח שהם מצטטים (נתניהו מסתמך על נתוני או"ם זו אירוניה בפני עצמה) כדי שילמדו את מה שאולי לא נעים להגיד. העובדה שהמדינות המאושרות בעולם, בכלל המדדים, הן גם המדינות השוויוניות בעולם, מדינות סקנדינביה, היא הוכחה לכך שאי-שוויון ופערים קטנים, יחסית, חשובים לאושרם של האנשים. צמיחה? מדד מוגבל מאד שפעמים רבות מכסה על אמת החיים של העניים ותושבי הפריפריה.

ובחזרה למדינות המאושרות בעולם. מדינות סקנדינביה הן המובילות העולמיות במדד האושר, רגשות חיוביים, מיעוט רגשות שליליים, תמיכה חברתית רבה ואמון במוסדות השלטוניים. הן גם המדינות השוויוניות ביותר בעולם, וכנראה גם בהיסטוריה.

קביעה זו נכונה במיוחד לגבי המדד של חוויות שליליות כאשר רמה גבוהה של אי שיויון מקושרת בצורה חזקה (מתאם של 0.61) לרמה גבוהה של חויות שליליות. בקרב 30 מדינות אלו ישנו גם קשר שלילי בינוני (-0.41) בין רמת אי השיויון לבין רמת החויות החיוביות וקשר שלילי  בינוני-חלש (-0.28) בין רמת אי השיויון לבין "סולם האושר". בניגוד  לכך בקרב כלל המדינות הקשר בין התוצר לנפש לאושר ובעיקר ל"סולם האושר" (0.75) חזק בהרבה מאשר הקשר בין רמת אי השיויון לבין מדדי האושר. ממצאים אלו עקביים עם ממצאים רבים אחרים שמעידים על כך שבקרב מדינות מפותחות מ אי השיויון חשובה יותר לבריאות ולחוסן החברתי של המדינה מאשר התוצר לנפש.

מסקנות והמלצות מדיניות:

גם במדד האושר הסובייקטיבי כמו בשורה של מדדים בריאותיים וחברתיים אחרים אי שיויון גבוה ברמה שקיימת בישראל בעשורים האחרונים מהווה פגיעה קשה ומתמשכת באיכות החיים ובתוחלת החיים של הישראלים ומדד האושר שנדון במסמך זה  אינו יוצא דופן מבחינה זו.

אי השיויון הגבוה בישראל אינו גזירת גורל ואינו תוצאה בלתי נמנעת של קיומם של "ערבים וחרדים", אלא הוא תוצאה ישירה של מדיניות חזירית, הדוגלת בצמצום עיקבי ומתמשך בחלקה של הממשלה בתוצר ששחקה את קצבאות הזקנים והנכים וגרמה לגרעון חמור בתשתיות האזרחיות של מדינת ישראל.

הדרך היחידה לתקן את המעוות ולהוביל להפחתה ניכרת באי השיויון בישראל הינה באמצעות הגברה משמעותית של ההוצאה הממשלתית האזרחית והפיכת השחיקה בקצבאות הנכות והזקנה והעלאתם לרמה המאפשרת קיום בכבוד שאינו מצריך בחירה בין: אוכל לתרופות.

יש להגדיר צמצום משמעותי של רמת אי השיויון בישראל כיעד מרכזי של המדיניות הכלכלית. יעד זה צריך להיות יעד מספרי קונקרטי ויש ללוות אותו בתוכנית פעולה של אופן ומשך הזמן להשגתו ובהקצאת המשאבים הכספיים הדרושים לשם השגתו.

צמצום רמת אי השיויון בישראל לרמה דומה לרמה בקרב המדינות הסקנדינביות הנו יעד שאפתני אך אפשרי.  שגתו של יעד זה תועיל לא רק לאנשים החלשים ביותר בחברה אלא תהפוך את החברה כולה לעשירה (תרומה חיובית לחברה), מאושרת (מדד האושר) ובריאה יותר (אי שיויון בבריאות והפחתת מתחים חברתיים).

---