אני האח היהודי.

כן, האח היהודי ההוא, אותו אחד שאנשים מדברים עליו בהקשר לאירוע הירי בפיטסבורג בו נרצחו 11 בני-אדם. האח בחדר המיון שטיפל ברוצח רוברט באוורס שצעק "מוות לכל היהודים", שעה שהובל לתוך בית החולים. האח היהודי שרץ אל תוך החדר כדי להציל את חייו.

אם לדבר בכנות, אני נסער מלשתף בזה. אני רק יודע שאני חש בדידות כעת והאירוניה שהעולם מדבר עליי מבלי שיש לי את הזכות לדבר בעד עצמי לא נראית לי הוגנת.

כשהייתי ילד, התיוג הקבוע בתור "ה____ (כל דבר) היהודי", הכיל בוודאות קונוטציות שליליות. לכן זה נראה לי מוזר שכעת התואר הזה נישא בפי האנשים ככינוי חיבה או הערכה. כמבוגר, להתכחש לזהותי הדתית בכך שאני אומר "אני לא עד כדי כך דתי", עושה את זה קל יותר עבור אנשים לקבל את היותי יהודי – במיוחד כשאני מספר שאבא שלי רב – "אני לא עד כדי כך דתי" זה כמו לומר "אל תדאג, אני לא כזה יהודי, ולפיכך לא כזה שונה ממך", וזה עובד. אנשים לא מסתכלים עליי מוזר כפי שהסתכלו עליי רק לפני רגע.

חוויתי הרבה מקרים וגילויים של אנטישמיות בתור ילד. קשה לי לומר שזה תמיד היה תוצר של שנאה אמיתית או שמא ילדים עם בעיות משל עצמם פשוט מצאו סיבה לבודד אותי מהיתר. מובן שהיו עוד ילדים יהודים בבית הספר בו למדתי, אבל לאף אחד מהם לא היה אבא שהוא רב. לכן מצאתי ציורים על השולחן שלי בהם נראתה משפחתי מובלת אל תאי הגזים, צלבי קרס צוירו על הארונית שלי ופתקים עליהם נכתב "תמות יהודי, באהבה מהיטלר" נדחפו פנימה. הזמנים היו אחרים וביריונות לא הייתה דבר שטופל כמו היום. גם הייתי חלש ולכן במקום לספר למישהו, התחבאתי מאחורי הפחד בידיעה ש"הלשנה" על מי שעשו לי את הדברים האלה רק תוביל להשלכות חמורות בהרבה.

ובכל זאת, העובדה שאירוע הירי הזה התקיים לא זיעזעה אותי. אם להיות כן, זה רק עניין של זמן עד לאירוע הירי הבא. ההיסטוריה מפריכה את התקווה שהדברים ישתנו. ליבי משתוקק לשינוי אך האקלים השורר כיום לא עודד חמלה, סובלנות או התנהגות תרבותית. אפילו לפני אירוע הירי הזה, לא היו ראיות שהצביעו על מסקנה אחרת. ה-FBI וארגון הסיוע 'המרכז המשפטי לדרום העני' מצהירים כי על אף שיהודים מהווים רק 2% מאוכלוסיית ארה"ב, הם מטרה ל-60% מהפשעים על רקע שנאה דתית. אני לא יודע מדוע אנשים שונאים אותנו כל-כך אבל נראה כי הבטן הרכה של האנטישמיות משגשגת.

אז כעת, הנה אני, האח היהודי שטיפל ברוברט באוורס. ראיתי אותם מדברים עליי ב-CNN, בחדשות FOX, בתכנית של אנדרסון קופר, ב-PBS ובתחנות החדשות המקומיות. קראתי מאמרים שציינו אותי ב'ניו-יורק טיימס' וב'וושינגטון פוסט'. העובדה שעשיתי את עבודתי, עבודה שמצריכה חמלה ואמפתיה מעל הכל, היא "ידיעה חדשותית" בעיניי כולם משום שאני יהודי ואפילו יותר מכך, משום שאני בן של רב.

אם להיות כן, לא ראיתי רוע כשהסתכלתי לתוך עיניו של רוברט באוורס. כל מה שראיתי היה מחסור ניכר בעומק ובאינטיליגנציה וכמויות עצומות של בלבול. קרוב לוודאי שלא היו לרוברט באוורס חברים, הוא הושפע בקלות מתעמולה ורצה בתשומת לב ברמה סוציופטית. הוא סוג האדם שניתן לתמרון בקלות על-ידי אנשים עם מיקרופון ובמה שעושים שימוש בפחד ככוח מניע. מסיבות חוקיות, אני לא יכול להיכנס לפרטים אודות חילופי הדברים בינינו אך רוברט באוורס הודה לי על שהצלתי אותו, על שהפגנתי כלפיו טוּב לב ועל שטיפלתי בו באותו האופן בו אני מטפל בכל מטופל אחר שלי. זה אותו רוברט באוורס שביצע הרגע אירוע רצח המוני. רוברט באוורס שהכניס פחד בליבי שמא הוריי הם בין האנשים שנהרגו פחות משעה לפני שהגיע לבית החולים.

אני בטוח שלא היה לו מושג שאני יהודי. למה להודות לאח יהודי כשלפני 15 דקות היית יורה בראשו ללא חרטה? לא אמרתי לו דבר על הדת שלי. בחרתי שלא לומר לו דבר כל הזמן שטיפלתי בו. רציתי שהוא יחוש את החמלה. בחרתי להפגין כלפיו אמפתיה. חשתי שהדרך הטובה ביותר לכבד את קורבנותיו הייתה שיהודי יוכיח לו שהוא טועה. חוץ מזה, אם יגלה שאני יהודי, האם זה משנה? השאלה הנכונה היא: מה זה משנה עבורך?

אהבה. זאת הסיבה שעשיתי את זה. אהבה היא פעולה יותר חזקה ממילים, ואהבה לנוכח הרוע נותנת לאחרים תקווה. היא מפגינה אנושיות. היא מאשרת מחדש את הסיבה שבגינה כולנו כאן. המשמעות של החיים היא בהענקת משמעות לחיים ואהבה היא הכוח העליון שמחבר את כל היצורים החיים. לא יכול להיות לי אכפת פחות מה חושב רוברט באוורס. אבל את/ה, את/ה שקורא/ת את זה. אהבה היא המסר שאני מעוניין להטמיע בך. אם הפעולות שלי משנות במשהו, האהבה משנה הכל.

בכבוד,

ארי מאהלר,

אח מוסמך

הדברים פורסמו בחשבון הפייסבוק של ארי מאהלר ונכון לכתיבת שורות אלה שותפו על-ידי יותר מ-100,000 בני אדם