מחר (שלישי) יפתחו הקלפיות ברחבי ארה"ב, ויתחיל יום הבחירות הסוער ביותר שידעה הדמוקרטיה המערבית המובילה בשנים האחרונות. על פי הסקרים, הדמוקרטים צפויים לזכות ברוב בבית הנבחרים, אבל להמשיך בעמדת מיעוט בסנאט. גם בסקרים גנריים (סקרים בהן השאלה היא במי אתה נוטה לתמוך באופן כללי, ולא ביחס למירוץ ספציפי) מובילים הדמוקרטים על הרפובליקנים בממוצע של 8%. הדמוקרטים מקווים ל"גל כחול" שיביא להשתלטותם על בית הנבחרים, ויכולתם לסנדל את פעילותו של הנשיא טראמפ, ולמנוע מהממשל להעביר חוקים ורפורמות.

הבחירות מוצגות פעמים רבות כמשאל עם לגבי כהונתו של הנשיא טראמפ, שנכון להיום זוכה לכ-42% תמיכה בלבד. עם זאת, חשוב לזכור שאף אזרח אמריקאי לא מצביע לטראמפ בבחירות הקרובות. אזרחי ארה"ב במדינות בהן מתקיימות בחירות יצביעו בעבור נציגם בסנאט (שניים מכל מדינה), ונציגם בבית הנבחרים. נציג בית הנבחרים (house of representatives) שמייצג את אזור הבחירות שבו הם חיים. אמנם חלק מהמצביעים יתמכו בנציג על פי השתייכותו המפלגתית, וזו נקבעת פעמים רבות על ידי יחסם לנשיא.

עם זאת, חלק מהאזורים שהצביעו בעבור טראמפ כמועמד נשיאותי צפויים דווקא להצביע בעבור המועמד הדמוקרטי באזורם. פעמים רבות מירוצים אלו נקבעים על בסיס נושאים פוליטיים מקומיים, וישנה תזוזה משמעותית בשליטת המפלגות בקונגרס בין מערכות בחירות.

לדמוקרטים יש סיבה להיות אופטימיים. כדי לזכות ברוב בבית הנבחרים, הדמוקרטים צריכים להגדיל את מספר המושבים שלהם ב-23. נכון לסקרים האחרונים, חלק גדול מאד מהמירוצים באזורים השונים צמודים למדי, ולשני המועמדים יש סיכוי סביר לזכות. כך, המירוץ הוא למעשה צמוד, ולא ניתן לומר שהעם האמריקאי תומך באופן גורף באחת המפלגות. עם זאת, מרבית האזורים בהם התוצאה איננה מוחלטת נוטות לטובת המועמד הדמוקרטי מה שמגביר את הסיכויים שלה לזכות ברוב.

ישנו עדיין סיכוי קטן שהרפובליקנים יצליחו לשמור על הרוב בבית הנבחרים. אין מדובר ב'כישלון' של הסקרים, שכזכור בשנת 2016 חזו ניצחון לקלינטון במירוץ בינה לבין טראמפ. הסקרים כרגע מראים על קרבות צמודים בחלק גדול מהאזורים, עם מספיק אזורים בהם יש נטייה לטובת הדמוקרטים כדי להניח שהם יוכלו לזכות ב-23 המושבים הנוספים הנדרשים להם בשביל רוב. אך בסופו של דבר כל הסקרים מראים על מירוצים שיוכרעו ממש בקו הגמר ובפערים קטנים.

הסנאט נשאר אדום

בכל הנוגע לסנאט ככל הנראה אין על מה לחשוב שיתקיים "הגל הכחול". על פי הסקרים האחרונים הדמוקרטים צפויים אף לאבד חלק מהמושבים בהם הם מחזיקים היום, וסיכוייהם לזכות בבודדים שנמצאים בשליטת הרפובליקנים קלושים.

התבטאויותיו האחרונות של טראמפ, שהיו נגועות בגזענות שהופנתה בעיקר נגד מהגרים ממרכז אמריקה, עשויות לחזק את מעמדו בקרב מעמד הפועלים הלבן, אבל מביאים להתעוררות פוליטית בקרב האוכלוסייה הלטינית בארה"ב, שצפויה לצאת להצביע בהיקפים גדולים בעד המפלגה הדמוקרטית. "זו הגנה על המדינה שלנו" הוא אמר, בהתייחס להבטחה למנוע את כניסתם של מהגרים ממקסיקו. "אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להגן על הגבולות שלנו. אנחנו נגן על המדינה שלנו". טראמפ גם הדגיש לאחרונה את נתוני התעסוקה המרשימים, לפיהם המשק האמריקאי סובל מ-4% אבטלה בלבד.

ניצחון דמוקרטי בבית הנבחרים עשוי להיות תפנית פוליטית גדולה מאד בארה"ב. למעשה, בלי שליטה על שני בתי הנבחרים יהיה כוחו של ממשל טראמפ מוגבל ביותר. הרפובליקנים הבטיחו כי במידה וימשיכו לשלוט בשני בתי הנבחרים הם ימשיכו ברפורמות במערכת המיסוי שהצליחו להעביר בתחילת שנת 2018. הדמוקרטים הבטיחו לנסות ולהפוך את השינויים, שמיטיבים באופן גורף עם העשירים ביותר בארה"ב, לקבועים ואף להעניק עוד הקלות מס ברוח זו.

עם זאת, גם במצב הנוכחי ממשל טראמפ מתקשה לאשר חלקים מרכזיים במדיניות שלו. כזכור, הממשל הנוכחי ניסה מספר פעמים לבטל את חוק הבריאות שחוקק תחת הנשיא אובמה, אבל לא הצליח לגייס תמיכה רחבה מספיק אפילו מתוך שורותיו. הדמוקרטיים, כמובן, יתנגדו לכל ניסיון כזה בעתיד, וימנעו משינויים בסגנון זה לעבור. במידה והדמוקרטים יזכו ברוב בבית הנבחרים, ספק אם הממשל הנוכחי יוכל להעביר צעדים משמעותיים. למעשה ביטוח הבריאות מהווה נושא מרכזי בתכני מערכת הבחירות, והדמוקרטים מנסים כל העת להזכיר לאזרחים כי הממשל הרפובליקני הקשה עליהם את יכולתם לקבל טיפולים רפואיים בסטנדרטים מערביים מקובלים.

בחירות האמצע וארגוני העובדים

בבחירות האמצע עולים להצבעה גם הרכב הקונגרסים המקומיים במדינות השונות. לעיתים קרובות לשליטה בקונגרסים אלו יש משמעות גדולה כמעט כמו זו הפדרלית. מרבית החוקים נקבעים דווקא ברמת המדינות השונות. כך, למשל, חוקי "הזכות לעבוד" שמגבילים את כוחם של ארגוני העובדים, התקבלו ברמת המדינות, ולא ברמה הפדרלית. כך, תוצאות הבחירות המקומיות יהיו עניין משמעותי בקביעת אופייה של ארה"ב בשנתיים הקרובות.

בחלק ממדינות הדרום, הרפובליקנים עלולים לאבד חלק מהשליטה בקונגרס המקומי, גם אם יחזיקו בכוחם בקונגרס הארצי. בשנים האחרונות החלו להתעורר ארגוני מחאה של עובדים במדינות כמו אריזונה ולואיזיאנה, נגד תנאי העסקתם ונגד החוקים המגבילים את כוחם של העובדים מול ההנהלה. הדוגמא הבולטת ביותר היא מחאת המורים שהתפשטה ברחבי מדינות הדרום והופנתה נגד הממשלות המקומיות, שנשלטות כולן על ידי המפלגה הרפובליקנית. במדינות אלו, עלולים הרפובליקנים לספוג הפסדים בבחירות המקומיות- דבר שעשוי להביא לביטול חלק מחוקי "הזכות לעבוד", ולתרום להצלחת מאבקי העובדים שם.