כמו רוב התיירים בסין נסעתי גם אני לראות את החומה הגדולה. החומה הגנה על סין מפני אויבים רבים, חיצוניים ולא פחות מכך פנימיים (שבטי מיעוט שמעת לעת התחזקו ותקפו את השלטון המרכזי). גם הסינים עמדו לאורך מאות, ואלפי שנים, בפני מצב ביטחוני מסוכן. לא רק ישראל מתמודדת עם גבולות מתוחים…
פעמיים בתור (הענק, כיאה לכל דבר בבייג׳ין) אל החומה הגדולה ניסו לעקוף אותנו גברים מלוכסני עיניים שאצה להם הדרך. ויקי שאלה את שניהם מה הסיפור ולמה הם חושבים שזכותם לעקוף את התור ופעמיים קיבלה תשובות משונות, או מקוממות. הראשון טען שמותר לו לעקוף ״כי יש לו כסף״, ו-ויקי לא ידעה מאיפה להתחיל בכלל להתמודד עם הטיעון הזה… היא ממש נעלבה. חייכתי לעצמי, סין או לא סין, את ההתמודדויות האנושיות הקטנות האלו אני מכיר ולא משם…
השני טען שמותר לו לעקוף כי ״הוא ירד מן השמים״… כאן ויקי פשוט החלה לצחוק ואני הגעתי למסקנה שבכל מקום יש אנשים משונים, אנוכיים, פחות טובים אל האחר וגם במובן הזה ״רב הדומה״. רב הדומה בטוב, וברע, כולנו רקמה אנושית אחת.
בדרך חזרה מן החומה עברנו על יד הכפר האולימפי והמתקנים הגדולים אשר נבנו בבייג'ין לקראת אולימפיאדת 2008. מסתבר שהמשחקים האולימפיים היו נקודת ציון דרמטית למדי עבור בייג'ין, ומחירי הנדל"ן בעיר עלו מאז בלמעלה מפי 20. מצד אחד זה לא רע לכלכלה, מצד שני, אם אתם זוג צעיר שלא הספיק לקנות דירה לפני הבום… המצב הרבה פחות טוב… וכבר הזכרתי שהשאלה "האם יש נכס בבייג'ין" הפכה להיות שאלת מפתח בשידוך בין שני בני זוג פוטנציאליים? מזכיר קצת את ישראל לא?… אגב, קצת בדומה לישראל ובשונה מהקורה בארה"ב, בסין מחפשים לקנות נכס כמעט בכל מחיר ושוכרים דירה רק אם ממש אין ברירה. דירה היא יציבות, כך בנויה החברה הסינית, וחשבתי לעצמי שהרבה ישראלים יסכימו עם הגישה הזו.
שוב דיברנו קצת על בני זוג, זיווג, אהבה, ו-ויקי סיפרה את הסיפור האישי שלה. ויקי עצמה היא דוגמה נהדרת למה קרה לעם הסיני בדור האחרון, ולמאבק המתמיד בין שלטון ובין אזרחים, וגם לתובנה שאי אפשר, קשוח ככל שתהיה, לשלוט בכל האוכלוסיה כל הזמן ולדכא את הרוח האנושית. הרי מותר להביא לעולם רק ילד אחד, ולמשפחתה של ויקי כבר נולדה בת. אבל ההורים רצו בן, שימשיך את שם המשפחה, ולכן נכנסו להריון פעם שניה. מצד שני… אסור. אז מה עושים? מסתתרים. האם נשארה בבית בתואנות שווא תשעה חודשים, ואפילו לא יצאה מהבית כדי שלא יראו את הבטן. בסין שוטרים לקחו נשים בהריון מהרחוב לתחנת המשטרה כדי לבדוק אם זה ילד ראשון או שני, עד כדי כך השלטון רצה לאכוף את מדיניות הילד האחד.
המשפחה החליטה על שם סיני המסמל ״ניצחון״, עבור הבן החדש שיוולד, וגם אחרי שנולדה עוד בת… שמרו על השם, כי כל כך רצו. שלוש, אולי ארבע שנים, ויקי הוחבאה והועברה ממקום למקום, ממסתור למסתור, אסור היה להודיע עליה לעולם, ורק כאשר הייתה הזדמנות והאווירה השלטונית אפשרה חריגות פה ושם ויקי יצאה לאור וההורים שילמו קנס עתק אבל ויקי הפכה לילדה רגילה, מוכרת ומקובלת. ויקי יכלה להירשם סוף סוף כאזרחית ומאז גדלה כסינית מן המניין, והייתה אפילו למדריכת תיירים המציגה בגאווה, ואהבה רבה, את סין. הבעיה היחידה שנותרה לה – שמה הסיני מתאים לבן… הרי כל כך קיוו לבן… לכן היא לא כל כך אוהבת להשתמש בו ונקראת היום ברבים: ״ויקי״. אתם יודעים… ויקטורי, ניצחון!
אגב לידות, למדתי שהנוהג המקובל בסין הוא לאפשר לאישה מנוחה של חודש אחרי הלידה. הייתי גאה בשלושת החודשים הנהוגים אצלנו, אבל ויקי אמרה שזה לא רק לא ללכת לעבודה, זה הרבה יותר עמוק מזה. זה שההורים יבואו ויעזרו בכל מה שצריך בחודש הראשון, וזה לא לתת לאישה לעשות כל פעולה שהיא בחודש הראשון. והכוונה היא ממש לכל פעולה שהיא, למשל – לא להתקלח! היולדת, בסין, וזה נוהג שלפי ויקי נשמר גם היום אצל נשים רבות מאד בסין, אולי הרוב, לא מתקלחת חודש ימים… כי המים לפי היין והיאנג לא טובים לגוף, ועלולים להוציא ממנו אנרגיה בזמן שהיולדת צריכה להחזיר אנרגיות לגוף. וכך יוצא שבסין מתפללים ללדת בחורף, כי מי רוצה לעבור חודש של קיץ, ב-35 מעלות ו-70% לחות בלי להתקלח.
