בוקר. השעון המעורר בטלפון הנייד מצלצל. בסוף התעוררתם. פותחים את הטלפון כדי לבדוק מה חדש באפליקציית החדשות המועדפת עליכם ובקבוצות הווטסאפ השונות. עוברים ליומן כדי להיזכר מה צריך לעשות היום, ולעוד חיפוש גוגל קצר על מזג האוויר הצפוי. התלבשות, התארגנות, יציאה לדרך. הנוסעים ברכב פותחים ווייז ומזינים את יעד הנסיעה, נוסעי התחבורה הציבורית יעשו את זה באפליקציית מוביט. המראה של כלב או חתול יפה שראיתם בדרך, או סלפי שלכם עם פרצוף עייף, מוצא את דרכו למצלמת הטלפון הנייד ומשם לעוקביכם ברשתות החברתיות.
מאחורי רצף הפעולות ה'רגיל' הזה מסתתרת עסקה שאתם צד בה, אך סביר להניח שאינכם מודעים לכך: יישומים דיגיטליים חינמיים שהופכים את חיי היום-יום לנוחים יותר, בתמורה למידע שנאסף עליכם באותם יישומים. את המידע הזה החברות המפעילות הופכות לכסף, והרבה. רק מביצוע הפעולות הדיגיטליות המוזכרות בסיפור שלמעלה נוצר אוסף מכובד של נתונים – למשל מתי אתם קמים בבוקר, איזה סוג חדשות מעניין אתכם, נושאי השיחה שלכם עם חבריכם, אופן הנהיגה שלכם והמקומות בהם אתם עוברים מדי יום, וגם מיהם החברים הקרובים והרחוקים שלכם.
לקוראת ששואלת את עצמה 'אוקי, אבל מי כבר יתעניין במידע הזה עליי, עד כדי כך שזה יהיה שווה לו כסף?' תתגלה תשובה מורכבת. אם את לא 'סלב' ברמה מקומית או עולמית, כנראה שהנתונים עלייך, כפרט, לא מעניינים אף אחד בפני עצמם. אבל כשהם מצטרפים לנתונים דומים על עשרות, מאות ואלפי בני אדם, שאותם ניתן לפלח לפי קהלי יעד שונים ולהבין מתוכם הרגלי צריכה, עמדות פוליטיות או סגנונות חיים של ציבורים שונים – יש בהחלט מי שיתעניין בהם, ויהיה מוכן לשלם הרבה עבור המידע הזה. למשל – פוליטיקאים שרוצים לדעת מהן הסוגיות הציבוריות שמעסיקות אתכם, פלטפורמות אינטרנטיות שרוצות לדעת איזה פרסומות להציג לכם ועוד.
פרשת 'קיימברידג' אנליטיקה', שהתפוצצה ברעש גדול במרץ השנה, חשפה לעיני כל את הערך הכלכלי העצום שנוצר מצירוף מידע שנאסף ממיליוני משתמשים עבור בעלי אינטרס – במקרה הזה גורמי ממשל רוסיים (הנושא, כידוע, עדיין בחקירה) וקברניטי מסע הבחירות של דונלד טראמפ. דרך מילוי תמים לכאורה של שאלונים ומשחקי רשת יצרה החברה מיפוי של החברה בארה"ב וחילקה אותה לעשרות אלפי תת-קבוצות מאופיינות חברתית ותרבותית. לכל קבוצה כזו הועברו מסרים ייעודיים ומותאמים אליה, במטרה להשפיע על דפוסי ההצבעה בבחירות. כל זה, כמובן, מאחורי הגב של המשתמשים עצמם.
קיימברידג' אנליטיקה עברה על החוק ועל מדיניות הפרטיות (המוצהרת, לפחות) של פייסבוק עצמה. אבל מה לגבי מה שנעשה במסגרת החוק? למשל, המידע העצום שיש לפייסבוק עלינו, ובעזרתו היא מאפשרת למפרסמים אצלה פילוח מדויק של הצרכנים הפוטנציאליים של המוצר שלה? עצם היכולת לאסוף, לאחסן ולהשתמש בכמויות כאלה של מידע לא היתה קיימת עד לפני כשני עשורים. כעת, ל'מוצר' הזה שאנחנו שותפים בייצורו יש שם – 'Big Data' ('מידע גדול'). באיגוד המקצועי הגלובאלי UNI, המאגד את עובדי השירותים בעולם, מעריכים שתעשיית המידע גלגלה בשנת 2014 כ-2.8 טריליון דולר מסחר במידע, ושעד 2030 יתבסס 15-20% מהתמ"ג העולמי על מכירת מידע ונתונים מהסוג הזה. האם גם אנחנו, יצרני המידע הזה, נזכה לשותפות ברווחים האלה? או ליכולת לקבוע מה ייעשה ולא ייעשה במידע? האפשרות שזה יקרה תוכל להפוך לממשית רק אם ניאבק על כך.
"אנחנו משאירים הרבה מידע אחרינו באופן קבוע, והעניין הוא ששכחנו מזה", אומרת כריסטינה קולקלו, מומחית לדיגיטליזציה ולהגנת מידע מהאיגוד המקצועי העולמי של עובדי השירותים UNI, "זה הפך להיות טבעי שגוגל, פייסבוק, טוויטר ואינסטגרם הם בחינם, אבל מלגדול בחברה שלנו, אנחנו יודעים ששום דבר הוא לא באמת חינם. ובכל זאת, אנחנו נותנים להם את המידע שלנו בחינם, וזאת המתנה הכי גדולה שאנחנו יכולים לתת." קולקלו הרצתה בכנס בינלאומי בנושא 'עתיד העבודה' שנערך בקיץ האחרון בברזיל. להערכתה, הזמן להיאבק על זכויות יצרני המידע הוא עכשיו, ובעוד מספר שנים זה כבר יהיה מאוחר מידי.
מידע הוא הזהב החדש
אם האימפריות לאורך ההיסטוריה התחרו ביניהן על שליטה קולוניאלית באזורים שונים בעולם כדי לצבור זהב, אפשר להגדיר את המידע כזהב של ימינו. ובמקום קולוניאליזם של מדינות, תאגידי ענק בינלאומיים עושים את אותו הדבר – משתלטים על נתחי שוק גדולים, ובמקום זהב הסחורה החמה היא מידע. אבל בשונה מהזהב, את החציבה של המוצר לא עושים במכרה חיצוני. המכרה נמצא בתוכנו. אם בקפיטליזם התעשייתי האדם מייצר ערך כלכלי ממכירת כוח עבודתו, בעידן הדיגיטלי הוא מייצר ערך כלכלי נוסף – דרך המידע שנצבר מאורח חייו.
לאורך השנים הגנו האיגודים המקצועיים על זכויותיו של האדם כעובד. כעת מבינים בחלק מהאיגודים העולמיים שעליהם להגן גם על זכויותיו של האדם כיצרן מידע, גם כאשר הפעולה הזו אינה נעשית כחלק מעבודה שכירה. ויקטור פיגוארה, חוקר בכיר של טכנולוגיות חדשות ועתיד העבודה בפדרצית האיגודים הבינלאומית של עובדי התחבורה, אמר בכנס בברזיל כי "בעתיד, מי שיחזיק במידע ובביג דאטה ישלוט בכלכלה. יש לזה השפעה על מקומות העבודה, וזה משנה את מבנה הכוח בתוכם".
פיגוארה טוען כי אם רוצים לשנות את מבנה הבעלות על המידע, צריך להתחיל במידע שמייצרים העובדים במקומות העבודה. "הוויכוח על מידע נוטה להתעלם ממידע של עובדים. למרות שאנשים מבלים את רוב שעות הערות שלהם בעבודה, שם הם מיוצרים מידע שקשו למקום העבודה ומידע חברתי. אז כדי שתהיה בעלות של אזרחים על מידע, צריך שתהיה בעלות של עובדים על מידע. בחקיקה הנוגעת למידע צריך מימד הקשור למקום העבודה."
"השינויים הטכנולוגים בעולם רק מדגישים את הצורך של העובדים בתפיסה אלטרנטיבית למציאות, ובצורך שלהם לצבור כוח כדי לשנות אותה", אומר פיגוארה, "צריך מחשבה רדיקלית של צריכה ויצרנות שמאתגרת את הקפיטליזם של היום."
אל תתנו לרובוטים אחריות
תחום שפרח בעידן הביג דאטה ומשפיע יותר ויותר על חיינו הוא יישומי בינה מלאכותית – תוכנות או רובוטים שמבצעים פעולות אנושיות בעזרת שקלול של נתונים המוזנים לתוכם. מחזות שהתקיימו עד כה בספרות המדע הבדיוני, כמו רכב אוטונומי הנוהג בעצמו, נציג שירות וירטואלי או אלגוריתמים להשקעה בבורסה הם כיום מציאות נוכחת ברמה זו או אחרת של פיתוח.
הדימוי הציבורי של יישומי בינה מלאכותית הוא 'נייטרלי' – קבלת החלטות רציונלית, ללא שיקולים אנושיים שעלולים לפגוע בהגעה להחלטה הנכונה כמו רגשות או דעות קדומות. אבל מאחר והבינה המלאכותית נוצרת בידי אדם, גם היא יכולה להיות נגועה בהטיות של המתכנת, המשקפות את תפישת עולמו. במובן הזה לאופן בו המידע נאסף, נשמר ומתוכנת יש חשיבות קריטית, כמו גם לזכותו של כלל הציבור לשקיפות של התהליך הזה, שבדרך כלל רק מעטים חשופים לו.
"היכולת לשלוט במידע שמזין בינה מלאכותית היא חלקית, אומרת קולקלו, "החוקר סם האריס טוען שכרגע אנחנו מאוד קרובים למצב בו מחשבים חכמים יהיו מסוגלים לעבד 20 אלף שנה של תהליכי מידע אנושי. זה מעלה את השאלה מה נעשה ביום שמחשבים יהיו חכמים יותר מאיתנו. האם הם יתחילו להתייחס אלינו כמו שאנחנו מתייחסים לנמלים? לי אישית לא אכפת מנמלים, עד שהן מתחילות להיכנס לי מהחלון במטבח, ואז אני הורגת אותן. כל עוד זה אפשרי צריך לחור לנקודה שבני האם צריכים תמיד להיות בשליטה." אומרת ונותנת את הבסיס לקוד האתי שפיתחה UNI ליישומי בינה מלאכותית.
"לעולם על תקבלו את זה שלרובוטים תהייה אחריות על ההחלטות", אומרת קולקלו רובוטים ואלגוריתמים הם סחורות, לעולם לא נוכל לתבוע אותם, אנחנו לא יכולים להפוך חפץ למשהו אנושי."
