מזג האוויר עוד לא ממש קייצי, אך הלילה, בשעה 2:00, הזמן בישראל קפץ שעה אחת קדימה ועבר לשעון קיץ.  'האם באמת 7:00 עכשיו, או שאולי 8:00?', שאלו את עצמם מיליוני ישראלים וישראליות. חלקנו איחר או יגיע שעה מוקדם יותר. אלו שסומכים רק על שעונם המכני, כנראה הגיעו לעבודה בזמן.

חוסר הוודאות ביום החלפת השעון מעלה גם שאלות גדולות יותר, כמו איך בעצם קובעים מה השעה בישראל? האם הזמן נקבע לפי הפיפסים בחדשות קול ישראל? לפי הטלפונים החכמים? ואולי דווקא לפי שעון הקוקיה בבית של סבא וסבתא? התשובה האמיתית לשאלה הזו נמצאת בבניין תמים למראה בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. שם, מוקפת בשעונים אטומיים, נמצאת האישה שאחראית על קביעת הזמן בישראל.

ד"ר נדיה גולדובסקי היא המנהלת של מעבדת הזמן הישראלית, הפועלת בתוך המעבדה הלאומית לפיזיקה במשרד הכלכלה. היא דוקטור לאלקטרוניקה קוואנטית, ומתגוררת ברחובות. לתפקיד היא נכנסה לפני 17 שנים, אחרי שעלתה לישראל מאוקראינה. גם שם, באוקראינה, היא ניהלה את מעבדת הזמן הלאומית. "אני אחראית על הזמן הלאומי", היא אומרת, "אי אפשר שכל אחד יהיה אחראי על הזמן".

מעבדת הזמן של ישראל הוקמה בעקבות 'חוק קביעת הזמן' משנת 1992 – החוק הקובע את המעבר בין שעוני הקיץ והחורף. "לפני החוק לא היתה מעבדה כזו", אומרת גולדובסקי. המעבדה כוללת ארבעה שעונים אטומיים – מכשיר למדידת זמן בדיוק מירבי, שמתואמים עם מעבדות זמן אחרות ברחבי העולם.  צוות המעבדה מצומצם ביותר וכולל עובדת אחת בלבד – גולדובסקי עצמה. "אני גם המנהלת וגם מבצעת את כל הפעולות בעצמי", היא אומרת. כדי לקבל את האחריות על הזמן צריך להיות לפחות דוקטור, אז אם אתם לא בעלי תואר דוקטור, כבר הרווחתם תירוץ טוב לאחר.

שעון אטומי במעבדת הזמן של ישראל (צילום: עין הטוב).

"הזמן העולמי מבוסס על מערכת של שעונים אטומיים, שעושה השוואה בין ארבעת השעונים האטומיים בישראל ל-400 שעונים אטומיים ב-50 מדינות ברחבי העולם", מסבירה גולדובסקי. השעונים האטומים הללו מסוגלים להגיע לרמת דיוק של שברירי שניה בלתי נתפסים, והם מה שמאפשר למדינת ישראל להיות חלק ממערכת הזמן העולמית. "המעבדות שמשתתפות בהשוואות הבין לאומיות צריכות לעמוד בדרישות דיוק של החלק מהשנייה שהוא 10 בחזקה של מינוס 14 או 15. זה חלק מאד קטן של השניה, שנקרא סנטוסקונד", ממשיכה גולדובסקי. נתוני ההשוואות האלה נשלחים למכון הבינלאומי למדידות ומשקלות בפריז (BITM). על בסיס ההשוואות הללו מחושב הזמן הבינלאומי שנקרא Universal Coordinated Time) UTC) – אזור הזמן של קו אורך 0 שנמדד בגריניץ' ויליג'.

למה צריך רמת דיוק כל כך גבוהה?
"הצרכן הראשון הוא הצבא: מערכת חץ, כיפת ברזל, שרביט קסמים – כל המערכות האלה מתבססות על שעון אטומי כדי לסנכרן את הפעולות. צריך דיוק גבוה כדי לפגוע באויב. זה לא יכול להיות פלוס מינוס, במהירויות האלה צריך דיוק זמן גבוה מאד. הצרכנים השניים הם גופים אזרחיים – ניווט מטוסים, גי'.פי.אס, לווינים וחלליות, שצריכים שעונים אטומיים כדי להיות מכוונים ומסונכרנים."

אבל הצבא והחברות הגדולות אינם היחידים שזקוקים לשעון אטומי. מסתבר שגם הכלכלה האישית שלנו דורשת דיוק אטומי שכזה: כל קנייה אינטרנטית והעברת כסף בנקאית דורשת חתימת זמן. "לכל חוזה ומסמך יש חותמת זמן והיא צריכה להיות מאד מדוייקת, ברמה של 100 מיקרו שניות (מיקרו שנייה = מיליונית השנייה, א.ב.)", מסבירה גולדובסקי. "רמה כזו יש רק דרך שעון אטומי". זו גם הסיבה שישראל חייבת להיות מסונכרנת עם מערך הזמן העולמי, מאחר שכמעט כל עסקה בין לאומית דורשת חתימת זמן שכזו. "יש סטנדרט בין לאומי. באירופה דורשים דיוק של אלפית השנייה. היה סיפור עם חברה שחתימת הזמן בעסקה שביצעה הייתה ללא דיוק של אלפית השנייה, והיא הפסידה מיליארדים".

כמה מדויקים שעוני היד שלנו?
"שעון יד זה משהו אחר לגמרי, זה לא מדוייק בכלל, אין על מה לדבר", אומרת גולדובסקי בנימה מזלזלת. "זה דיוק של כמה אלפיות השנייה, אולי עשיריות שנייה או שנייה. הדיוק של טלפונים ומחשבים כבר מבוסס על שעון אטומי, והם הרבה יותר מדויקים. אמנם לא 10 בחזקת מינוס 14, אבל עדיין מספיק מדויק כדי להתעורר בבוקר בזמן לעבודה". וכך, במשפט אחד, לקחה גולדובסקי לכולנו את התירוץ לאיחור של הבוקר.

גולדובסקי מספרת בגאווה שעד לפני מספר חודשים היו במעבדה רק שני שעונים אטומיים, וקנייתם של שני שעונים נוספים מאפשרת לשפר את רמת הדיוק. "יש לי תכניות לחידוש ופיתוח שכוללות מערכת עם תוכנה שעושה חישובים על בסיס ארבעה שעונים אטומיים, באופן שמשקלל את הסטיות שלהם, וזה הרבה יותר מדויק."

ד"ר נדיה גולדובסקי, מנהלת מעבדת הזמן של ישראל (צילום: עין הטוב).

מה התכניות לעתיד?
"תחום מדידת הזמן המדויק מתפתח במהירות, וצריך לחדש אותו באופן מתמיד", היא אומרת, "גם השכנים שלנו מצטרפים ומתחילים להפעיל מערכות כאלה, אפילו בסעודיה יש כבר מעבדה כזו. זה תחום שדורש הרבה מומחים כדי להפעיל אותו, כי הוא מפגיש את השיא של כל הטכנולוגיות המתקדמות עכשיו בעולם. זה לא רק אלקטרוניקה, זה גם פיזיקה קוונטית וגם תקשורת בגלל ההשוואה בין השעונים בכל העולם."

כשאנחנו שואלים האם במעבדת הזמן הלאומית של ישראל מפתחים גם מכונה שתאפשר לנסוע קדימה ואחורה בזמן, נדיה מתפקעת מצחוק, ולאחר מכן מסבירה שבעצם מכונת הזמן כבר קיימת: "איינשטיין הראה את זה עוד בתורת היחסות, אבל עם מכשירים ברמות דיוק כמו שלנו אנחנו יכולים לראות את זה במציאות. אנחנו יכולים למדוד איך עובר הזמן בלוויינים שנמצאים בגובה 20 אלף ק"מ מעל כדור הארץ. אם שמים שעון אטומי בלוויין כזה, רואים שהזמן של הלוויין זז בצורה שונה מזה של כדור הארץ, בהפרשים של ננו-שניות (ננו-שנייה = מיליארדית השנייה, א.ב.). יש לנו כבר סטטיסטיקה מזה. אם השעון הזה מסתובב חודש, הזמן שלו יותר איטי ב50-100 ננו-שניות".