כולם יודעים שענקי ההשקעות בוול סטריט לוקחים חלק משמעותי בקבלת ההחלטות הפוליטיות בארה"ב, אבל בדרך כלל הממסד הפוליטי האמריקאי מכחיש את הקשר הישיר בין ההון לשלטון. עם זאת, בכנס של מכון המחקר CSIS, ביקר היועץ הראשי לענייני מסחר פיטר נבארו בחריפות את בנקי ההשקעות, והאשים אותם בשימוש בכוחם בניסיון לסכל את מדיניות המכסים של טראמפ. ממשל טראמפ מודה כי לבנקי ההשקעות יש כוח פוליטי ברמת היכולת להשפיע על החלטות הקשורות ביחסים בין שתים מהמדינות החזקות בעולם- רק שלטענתו הם משתמשים בו לטובת הצד הלא נכון.
היועץ הראשי לענייני מסחר, פיטר נבראו, יצא אתמול בחריפות נגד ניסיונות הלובי של בנקי ההשקעות הגדולים בוול סטריט נגד מדיניות המכסים. נבארו האשים את "הגלובליסטים המיליארדרים" בניסיון ללחוץ על טראמפ לסיים את סכסוך המסחר עם סין. נבארו אמר ש"הפוליטיקה המלוכלכת שלהם" עם סין גרום לכך שכל החלטה אמריקאית להפסיק את מדיניות המכסים "תהיה מסריחה ביותר".
נבארו קרא לבנקי ההשקעות "להוציא את ידם מהמשא ומתן". בסוף החודש יפגשו מנהיגי ארה"ב וסין במפגש ה-G20. נבארו אמר כי במידה ויושג הסכם שיביא להקלת המכסים, הדבר "יסריח לחלוטין מגולדמן זאקס". לטענת נבארו "קבוצה של בנקאים מוול סטריט ומנהלי קרנות גידור" הם חלק מ"ניסיון סיני להשפיע על קבלת ההחלטות המדיניות" בארה"ב. "אם וול סטריט תמשיך לערב את עצמה במשא ומתן הזה, כל הסכם שיושג יסריח מהריח של גולדמן זאקס".
השימוש של נבארו בדימויים בסגנון "גלובליסטים מיליארדרים" לקוחים הישר מהתעמולה באמצעותה זכה טראמפ בנשיאות בשנת 2016, אבל יש בה מידה של אמת. נבארו התייחס בדבריו לכנס שנערך בסין בחודש ספטמבר, בין נציגי הממשלה הסינית ונציגי בנקי ההשקעות מוול סטריט, במטרה למנוע את התדרדרות מדיניות המכסים של הנשיא טראמפ.
בספטמבר הזמינה הממשלה הסינית בכירים בבנקי ההשקעות הגדולים בוול סטריט ל"שולחן עגול סיני-אמריקאי בנושא פיננסים". יחד עם שותף סיני, הנחה את הכנס ג'ון ת'ורנטון, מנכ"ל לשעבר בבנק ההשקעות הגדול גולדמן זאקס. המשתתפים היו האנשים הבכירים ביותר במגזר הפיננסי האמריקאי, ובין האנשים החזקים ביותר בעולם. ביניהם היו המנכ"לים של גולדמן זאקס, ג'יי פי מורגן, סיטיגרופ, ושר האוצר לשעבר האנק פולסון- גם הוא בוגר גולדמן זאקס.
בשנה האחרונה החלה סין, תחת לחץ של הממשל האמריקאי ובנקאי ההשקעות הגדולים בוול סטריט, לפתוח את שוק הפיננסים להשקעות זרות. כיום, ממשלת סין מקיימת פיקוח אדוק על המגזר הפיננסי, והשקעות של חברות זרות אסורות למעט תחת תנאים מחמירים ביותר. פתיחת שוק ההון הסיני להשקעות זרות הוא מטרה שבנקאי ההשקעות האמריקאים מחפשים לקדם כבר שנים, והם צפויים לבצע השקעות נרחבות בסין. המשא ומתן בין ממשלת ארה"ב לסין בנושא זה החל בשנת 2006, תחת שר האוצר האנק פולסון – שהיה איש גולדמן זאקס בעצמו. המשך סכסוך המסחר עלול לפגוע במוכנות הממשלה הסינית להמשיך בתהליך פתיחת השווקים. למעשה, מדובר בקלף ששי ג'ינפינג מחזיק בו מול הממשל האמריקאי. על ידי איום בהספקת תהליך פתיחת השוקים להשקעה זרה הוא מסוגל לגרום לבנקי ההשקעות מוול סטריט, שמחזיקים בכוח עצום על ממשל ארה"ב, ללחוץ בעצמם נגד המכסים.
כך, נציגי בנקי ההשקעות מעבירים ביקורת בלתי פוסקת על מדיניות המכסים של ממשל טראמפ, וסביר שהם לוחצים על הממשל למתן את יחסה לסין. לפני מספר חודשים התפטר גארי כהן, שהיה היועץ הכלכלי הבכיר של טראמפ, בעקבות התעקשותו של טראמפ להמשיך ולהטיל מכסים על סין. כהן, שהיה לפני כן פקיד בכיר בבנק ההשקעות גולדמן זאקס, התנגד באופן חריף למכסים.
המגזר הבנקאי היה מאז ומעולם מוקד כוח משמעותי מאד במדינות הדמוקרטיות המערביות, אך לבנקים האמריקאים יש כיום כוח עצום על קבלת ההחלטות הפוליטיות. מאז שנות ה-80 הולכים וצוברים הבנקים האמריקאים, ובעיקר בנקי השקעות בוול סטריט, הון בהיקף חסר תקדים. עמדה זו מאפשרת לה להיות שותפה בקבלת החלטות בדרג הגבוה ביותר. חלק מבנקי ההשקעות אף מקיימים מדיניות פעילה של שליחת נציגים לפוליטיקה האמריקאית, במטרה "להתברג" במוקדי קבלת ההחלטה בוושינגטון.
הבולט מבין בנקי ההשקעות ה"פעילים" הוא גולדמן זאקס. שר האוצר סטיבן מנוחין, למשל, גם הוא בוגר גולדמן זאקס. מספר גדול מאד של שרי אוצר אמריקאים מאז שנות ה-90 היו פקידים בכירים לשעבר בבנק. העובדה שפקידים בכירים כל כך בממשל האמריקאי קשורים באופן זה לבנק מאפשרת לגולדמן להשפיע באופן ישיר על הפוליטיקה. "הדלת המסתובבת"- התופעה בה פקידים בכירים עוברים לעבוד בבנקי ההשעות הגודלים בוול סטריט אחרי כהונתם, מאפשרת לבנקים לשמור על קשר אדוק עם שרי האוצר והפקידים שעבדו אצלם בעבר.
בנוסף, לבנקי ההשקעות יש מנופי לחץ עקיפים על ממשלת ארה"ב, דרך השוק החופשי. ההחלטות אותן יבצעו באמצעות ההון האדיר שברשותם יכולים להיות מתועלים גם ללחץ אפילו על הממשלה במדינה הדמוקרטית החזקה ביותר בעולם. כך, יכולים בנקי ההשקעות "להקפיץ" את מחיר האג"ח האמריקאי, על ידי העברת הון לאפיק השקעה חלופי, או להשפיע על ערך הדולר באמצעות החלטות השקעה.
