בימים אלה מלאו 100 שנים לסיום מלחמת העולם הראשונה 1918-1914. בימים ההם כינו אותה "המלחמה הגדולה" בה מצאו את מותם כעשרים מיליון חיילים ואזרחים. אחריה קיוו שלא תהיינה עוד מלחמות. כמובן שהייתה זו תקוות-שוא.

אבי ז"ל, רוט מיקלוש, נולד בשנת 1896 ב-Kosino (Mezokaszony), כפר שהיה אז בתחום הקיסרות האוסטרו-הונגרית (פודקרפטסקה-רוס – חבל ארץ שעבר "בעלויות" שונות: אוסטרו-הונגריה, צ'כוסלובקיה, הונגריה, ברית המועצות ולאחרונה שייך לאוקראינה). עם פרוץ המלחמה אבא, שהיה אז בן 18, גוייס לצבא הקיסר ונשלח לחזית להילחם נגד הרוסים. על השתתפותו בקרבות לא סיפר לנו הרבה. בהמשך הזמן נפל אבי בשבי הרוסים והעבירו אותו יחד עם שבויים רבים הרחק מזרחה לסיביר שם התגורר ועבד אצל איכר. כך עשו בימים ההם – לא במחנה שבויים אלא בעבודה כמחליפים של עובדים שהיו מגויסים בצבא. קרוב לשלוש שנים היה אבי בשבי. עם סיום המלחמה שב ל-Kosino כפר הולדתו, רזה, מקריח ורעב. האגדה המשפחתית מספרת כי אמו הכינה לו ארוחה טעימה ובין היתר "פרפלך" שהוא מאד אהב ואבא טרף את כל ה"פרפלך" שהיו בקערה.

כעבור שנים רבות בארץ והוא כבר קרוב לגיל 80, כאשר נכדו נלחם במלחמת יום הכיפורים אמר אבא: "לחמתי במלחמת העולם הראשונה ולא ידעתי בשביל מה לחמתי. כאן זה משהו אחר, כאן אתה נלחם למען המולדת שלך."

גם אביה של רעייתי, דוד אטיאס ז"ל מסרייבו, היה חייל בצבא הקיסרות ההבסבורגית ששלטה גם על בוסניה, נלחם נגד הרוסים נפל בשבי הרוסים ובילה קרוב לארבע שנים בשבי.

זהו אם-כן חלקנו המשפחתי במלחמת העולם הראשונה שנסתיימה ב-11 לנובמבר 1918.