אחרי ערב של מעל 200 שיגורים מכיוון רצועת עזה לטווח גדול יחסית של ישובים, רצינו לשמוע ולהשמיע את כאבם של האזרחים החיים תחת המציאות הקשה הזו כבר שנים, ושוב בחודשים האחרונים.
דני סוויסה, שאחיו נפצע קל במהלך הערב, גר בשדרות, מספר: "נפל טיל בשדרות ליד העסק שלי לפני שעה. הגעתי לא מזמן הביתה. סגרתי את העסק ובאתי. נישן הלילה בממ"ד. הכנסנו מיטה לממ"ד וזהו. יש לנו שם כל מיני פריטים נחוצים". הוא סיפר שאתמול הוא ומשפחתו לא ישנו בממ"ד, "אבל הלילה לא תהיה ברירה". כשנשאל לגבי תוכניותיו למחר, אמר: "אני מקווה מחר לפתוח את העסק. אין ברירה. נראה מה יהיה בלילה".
נופר זוהר, מאופקים, סיפרה: "יש לי שלושה ילדים. הקטנה בת 7. היא חרדתית מאז צוק איתן. אספתי אותה בשעה 17 כשהתחילה האזעקה. הייתה הרבה בהלה בקרב הילדים במגרש המשחקים. אנחנו כרגע במקלט בהנחיה לא לצאת מהמקלטים. יש פה ילדים שמפיגים את הלחץ אחד של השני".
דן נבו (17) ממושב יד נתן, הוא ממארגני צעדת נוער העוטף שהגיעה בשבוע שעבר לירושלים במחאה על עשרים שנה כמעט של אי שקט בעוטף. ל'דבר ראשון' נבו מספר: "אני נמצא בממ"ד. אני הולך לישון פה בלילה עם אח שלי הקטן. כל המשפחה תצטופף ולא יקרה כלום. גם אתמול בלילה ישנתי בממ"ד. הלילה בטח יהיה קשוח יותר. למדתי שגם כשהדברים נעשים בערכיות באופן היפה ביותר, אף אחד לא מקשיב לך וזה מה שקורה. אנחנו מאוד מתוסכלים. הגענו לכנסת אלפים, ואח"כ לשמוע על סגן אלוף שנהרג וטיל על אוטובוס, חזרנו לשגרה. בדיוק בגלל זה צעדנו ודרשנו פתרון."
לגבי הלילה, מספרת זוהר: "הבנות רוצות שנוריד מזרנים למקלט. הן לא רוצות לישון בבית. אני אעשה את זה כי גם יש הנחיה. אני אוריד את המזרנים של המיטות אין ברירה. אנחנו גרים בבניין משותף. יש שש משפחות חלק ירדו וחלק לא ירדו.
אנחנו בקשר השכנים אחד עם השני. המקלט קטן. אם כל מי שבבניין ישן כאן הלילה אז זה יהיה בעמידה".
אבי וורצמן מנכ"ל עלה נגב, כפר שיקומי במועצה האזורית מרחבים, מספר: "זה כפר שיקומי לאנשים עם מוגבלויות ונכויות. אני נערכים לקראת חירום. אצלנו יש רק 45 שניות התראה, אז אנחנו משתדלים שיהיו במרחבים מוגנים. הכפר בנוי מבתים עם 145 דיירים ועוד כ-30 במחלקות שיקומיות. בכל בית יש 24 דיירים מתינוקות ועד מבוגרים. בכל בית יש מרחב מוגן. בכל בית יש בין שמונה לעשרה עובדים ומתנדבים".
"מדובר בחסרי ישע שלא כולם מבינים את הסיטואציה. האחריות כלפיהם גדולה. אנחנו מתרגלים כל השנה ולמודי ניסיון מהעבר. כל אחד יודע מה עושים בחירום. צריך לשמור על קור רוח. אנחנו גם דואגים לחוסן ולחזק את העובדים בשעות האלה".
"בלילה אנחנו משתדלים שכמה שיותר ישנו במרחבים המוגנים. אם חלילה תהיה אזעקה שלא נתחיל לשנע. חלק מהאנשים הם סיעודיים. אנחנו בעיקר מרגיעים יש כאלה שלא מבינים אז ההסבר מוגבל. נותנים הרבה חיבוקים עכשיו, הרבה תשומת לב. שנעבור את זה בשלום בעזרת השם."
"שנה הבאה אני וחברי נתגייס לקרבי וזה יהיה אנחנו" אומר נבו. "כמו שהמדינה מבקשת שנגן עליה אנחנו מבקשים שתגן עלינו. אנחנו לא רוצים שתהיה מלחמה ולא רוצים להיות החיילים הבאים שנהרגים במלחמה."
