אי אפשר להתעלם ממה שקורה עכשיו בדרום. ילדים רבים אשר חיים בחרדה מתמדת, לעיתים מיום הולדתם, חזרו לישון בממ"ד, חזרו לחלומות הרעים בלילות, אולי להרטבת המיטות.

ילדים הם צופים מעולים ופרשנים גרועים. ואם אנחנו מבינים את זה – מוטלת עלינו האחריות "לפרשן" עבורם בעיקר במצבים מפחידים, מסוכנים, מדאיגים, מערערים וכו'. ובואו ניקח בחשבון שגם ילד בחיפה, בתל אביב ובאריאל מושפע מהמידע ומחצאי המידע שאליהם הוא נחשף באם נרצה ובאם לאו. אולי המורה אמרה הבוקר "בואו נכין ציורים לילדי הדרום הנמצאים תחת התקפה", אולי הוא שמע את אמא אומרת לאבא "דיברת עם אחותך באשדוד? כולם בסדר שם?" ואולי הוא שמע את הקריין ברדיו מדווח על נפילת טיל נוסף. כל משפט כזה מפעיל עולם שלם של מחשבות אצל ילד, לפי גילו, דמיונו ורגישותו. לכן כל כך חשוב ל ד ב ר. אל תשאירו אותם לבד עם פרשנויותיהם.

שאלו אותם האם הם יודעים מה קורה עכשיו בדרום, עודדו אותם לשאול שאלות – דברו איתם בכנות ובמונחים המתאימים לגילם ואישיותם באופן ברור ומרגיע, העבירו מסר שאתם פה בשבילם והם יכולים לפנות אליכם בכל שאלה, ושתעשו כמיטב יכולתכם לענות.

תנו מקום ולגיטימציה לפחד ולרגשות שעולים בהם – מותר לפחד, מותר לכעוס, להיות מבולבלים. הכול לגיטימי והכל בסדר. שאלו אותם למה הם זקוקים – אולי להיות יותר קרובים אליכם, אולי להישאר יותר בבית ואולי דווקא לשמור על השגרה הרגילה.

חבקו גם את עצמכם. אין דבר המפחיד אותנו יותר מלהיות במצב בו אנו ואהובינו נמצאים בסכנה. הכירו בכך שהמצב משפיע גם עליכם, בדקו למה אתם זקוקים כדי להירגע מעט ונסו להשתמש בתרגילי נשימה (עצמו עיניים ונשמו 10 נשמות איטיות מעשר ומטה מספר פעמים).

נקווה לימים שקטים…