בצל איום הבחירות תתכנס היום (ראשון) הממשלה לקבל החלטה שאמורה לתקן עוול מתמשך – אי תשלום תוספת שכר שמגיעה לשוטרים בדין. אלא שהשיח הציבורי והתקשורתי, כמו גם האופן בו הממשלה והאוצר הציגו את הדברים, הפך את מילוי הוראות בית הדין לסחטנות פוליטית, את השוטרים לקבוצת לחץ אינטרסנטית ואת תשלום החוב לחגיגה של ערב הבחירות. אפילו המחנה הציוני מספסלי האופוזיציה, שבמשך חודשים ארוכים לא התייחסו לסוגיה, נזכרו פתאום בשוטרים וכתבו שהממשלה לא צריכה "להתקפל תחת כל שביב של לחץ פוליטי".
אלא שהמספרים שנזרקו בכותרות העיתונים, ובראשם הסכום המאיים של 22 מיליארד שקלים, רחוקים מלייצג את המציאות. ה'בור הגדול' הוא בכלל חוב שנוצר כתוצאה של רשלנות האוצר שחוגגת כבר 12 שנה. האיומים בקיצוץ רוחבי אינם מחויבי המציאות, ובכל מקרה מוצגים באופן שעלול להטעות.
- חוב בן 12 שנה
התוספת לשכר השוטרים היא לא גחמה פוליטית של שר כזה או אחר, אלא תיקון עוול בן 12 שנים. לשוטרים, כמו ליתר אנשי כוחות הביטחון, אסור להתאגד ואסור להם לשבות. כדי להגן על שכרם של השוטרים הוחלט כי הוא יוצמד לשכרם של אנשי הקבע בצה"ל. ב-2006 החליטה הממשלה לתת לאנשי הקבע תוספת של 1.5%-7% לשכרם כתוספת בגין אי ביטחון תעסוקתי. האמת היא שמדובר פשוט בתוספת שכר, שסווגה באופן בו ניסו באוצר שיחול רק על משרתי הקבע. אלא שתוספת שכר דיפרנציאלית מרוקנת בעצם את ההצמדה מתוכן.
אנשי כוחות הביטחון האחרים (המשטרה, המוסד, השב"כ ושב"ס) הבינו מהר מאוד שעשו להם תרגיל ועקפו את ההסכם אתם ויצאו למאבק. למעשה הם יצאו לשני מאבקים מקבילים, אחד של השוטרים והסוהרים והשני של אנשי השב"כ והמוסד. במהלך המאבק קיבלו השוטרים, הסוהרים אנשי השב"כ והמוסד הכרה בצדקת טענותיהם, פעמיים מבית הדין האזורי לעבודה ופעם נוספת מבית הדין הארצי.
אם במקום לעשות תרגילים היו הולכים לפי הספר, ההיגיון והצדק לא היה מצטבר למדינה חוב של 12 שנה שנאמד היום בכ 7.2 מיליארד שקלים. אירוני שבאוצר כל כך רוצים להקטין את יחס החוב תוצר הקטינו הוצאות ופשוט העבירו חלק מהחוב הלא רשום לשוטרים. את החוב הזה צריך לשלם. בגישתם האחראית ומתוך רצון להגיע למיצוי של הפרשה הסכימו השוטרים לפרוס את תשלום החוב הזה לתקופה של 17 שנים. כדי להתמודד עם הפריסה הזו יוכלו השוטרים לקחת הלוואות מהבנקים כנגד התחייבות המדינה. עכשיו תחפשו מעסיק אחר שיכול לבצע הלנת שכר של 12 שנים ואח"כ לדרוש פריסה של התשלום למשך 17 שנים נוספות.
- מנפחים את המספרים
בכלי התקשורת השונים פרסמו שעלות ההחלטה נאמדת בכ-22 מיליארד שקלים. אז הנה המספרים כפי שהציג אותם משרד האוצר לממשלה רק לפני מספר חודשים. העלות השוטפת של התוספת נאמדת בכ-620 מיליון שקלים בשנה. סה"כ עבור מדינה שמנהלת תקציב של 380 מיליארד שקלים ונהנתה ב-2017 מעודפי גביה של כעשרים מיליארד שקלים מדובר בסכום לא גדול שהקציב יודע לבלוע. 7.2 מיליארד שקלים הם תשלום החוב בגין השכר שלא שולם ב-12 השנים האחרונות. בפריסה ל-17 שנה מדובר בכ-420 מיליון שקלים בשנה. סה"כ כ-1.04 מיליארד שקלים בשנה. איך הגענו ל-22 מיליארד? תכפילו את העלות השנתית ב-17 שנה, כן גם את החוב וגם את העלות השוטפת, תוסיפו הצמדה למדד וריבית ותגיעו ל-22 מיליארד שקלים. באותה המידה יכלו לכתוב שההסכם יעלה 100 מיליארד שקלים במאה השנים הקרובות. זו כמובן הצגה מסולפת של הנתונים שנועדה לייצר תחושה שהשוטרים גוזלים מהקופה הציבורית ולסכל את ההסכם. מאיפה הגיעה ההחלטה להציג כך את הנתונים? שאלה טובה.
- הקיצוץ הרוחבי
בכל פעם שרוצים לסכל מהלך תקציבי מצמידים לו קיצוץ רוחבי. הפעם מדברים על 1.3% מהתקציב השוטף של 2019 ו-1.5% מהתקציבים של 2020 עד 2035. האמת היא שאין דבר כזה קיצוץ בתקציבי 2020-2035 הם פשוט לא קיימים. אין אדם בישראל שיכול לחזות מה איך תיראה קופת המדינה עוד חמש שנים שלא לומר עוד 17 שנה. גם העובדה שתקציב 2019 עבר כבר במרץ 2018 היא תופעה ייחודית ומעניינת. למעשה, אם תקציב 2019 היה עובר בסמוך לתחילת 2019 כמו שהיה נהוג תמיד עד שנתניהו ושטייניץ המציאו את התקציב הדו שנתי, אף אחד לא היה מדבר היום על קיצוץ. תוספת השכר לשוטרים הייתה נכנסת לטייס האוטומטי של חישוב התקציב והקיצוץ אם היה נדרש היה תוצאה של מכלול התקציב ולא של חלק כזה או אחר ממנו. רק ללמדנו מהו התפקיד האמיתי של תקציב דו שנתי או תקציב מוקדם – לחסום כל אפשרות של הגדלת התקציב.
כמו בכל איום על קיצוץ רוחבי, שרי הממשלה שלא נוגעים לעניין השוטרים במקרה הזה, מיד יצאו להגן על תקציבי משרדיהם ולמחות נגד הקיצוץ וכתוצאה מכך גם נגד ההסכם. סגן שר הבריאות ליצמן ושר החקלאות אוריאל כבר יצאו בהכרזות שלא יסכימו לקיצוץ. גם השר לביטחון פנים ארדן שנלחם עבור ההסכם צייץ שלא יסכים לקיצוץ. אגב, משרדו של ארדן זכה לקיצוץ כפול –דבר שלא ניתן להבין אלא כמעין ענישה על כך שהשוטרים שתחתיו עושים בעיות.
אם נתייחס לקיצוץ ב-2019, שהרי הדיבורים על קיצוץ ב-2020 והלאה הם מופרכים, לממשלה יש אפשרויות נוספות למימון ההסכם מלבד קיצוץ רוחבי. הממשלה יכולה להחליט להגדיל את הכנסותיה ממסים, אחרי שבקדנציה האחרונה ביצעה מספר הפחתות מסים. אפשרות שניה היא להגדיל במעט את הגרעון, סה"כ הגיוני מאחר ומדובר בהוצאה שבחלקה נוצרה באותן השנים שבהן הפחיתה הממשלה את הגרעון באופן דרסטי. הקטינו את החוב על חשבון שכר השוטרים, אז יעלו את החוב כדי להחזיר לשוטרים. קיימים מקורות חוץ תקציביים למימון זמני של התוספת, מקורות שהשימוש בהם דורש חקיקה ומעלה סוגיות בהן אפשר היה לטפל בחודשים האחרונים. בנוסף כדאי לזכור שלפחות חלק מהכסף שתוציא הממשלה חוזר אליה פעם אחת באופן ישיר כמס הכנסה כשהשוטרים יקבלו את הכסף ופעם שנייה במע"מ כשהשוטרים יוציאו את הכסף.
