תארו לכם את התסריט הבא: חברי דירקטוריון של חברה כלשהי מתכנסים כדי להחליט על רכישה של חברה מתחרה.
לאחר שעות של דיונים ווויכוחים סוערים מתכוננים החברים להצביע, עד שלפתע קם אחד החברים בדירקטוריון, המייצג את העובדים ומחליט להתנגד בתוקף להצעה.
נציג עובדים? בדירקטוריון? מה לו ולזה? הוא בסך הכל אמור לדאוג לנופש חברה ואולי להעלאות שכר.
אז זהו, שלא!
הגיע הזמן לדבר על מודל הקיים בלא מעט חברות ענק אירופאיות (בעיקר בגרמניה, אבל לא רק) בו העובדים הם חלק מהתאגיד ולכן ניתנת להם הזכות להשפיע על דרכי הניהול של הפירמה.
כן להשפיע, קראתם נכון. אנחנו העובדים, רגילים להשמיע את קולנו דרך מגאפון, אסיפות עובדים ובעוד דרכים יצירתיות הנולדות בזמן מאבק, אבל מעבר לכך קיימת אופציה נוספת והיא חדר הישיבות של ההנהלה.
כשם שאנחנו רגילים להילחם על זכויות הפנסיה שלנו, הטבות שכר, סבסוד קייטנות ועוד, כך גם מגיעה לנו הזכות להשפיע על דרכה ועתידה של החברה בה אנחנו מועסקים.
אולי לחלק מהאנשים המודל הזה נראה מפחיד או תלוש מהמציאות, אבל אין חכם כבעל ניסיון. אחרי יותר מחמש שנים כיו"ר ועד בחברה המונה מעל ל-4,000 עובדים ואינספור שיחות ופגישות עם יושבי ראש של ועדים בחברות אחרות, ראיתי מקרוב איך רעיונות וצעדים שנולדו אצל העובדים, שחיים ונושמים את השטח ולפעמים מכירים את הפירמה טוב יותר מכל חבר דירקטוריון, היו יכולים לשפר מאוד את מצבה בטווח הארוך ולפעמים גם בקצר.
ההתאגדויות החדשות שאני גאה להיות חלק מהן שינו את שוק העבודה הישראלי והשפיעו על מאות אלפי אנשים. עכשיו, כשאנחנו חזקים, מאוגדים ומשפיעים, הגיע הזמן לעשות לו אתחול מחדש.
