בעזה חיים שני מיליון בני אדם תחת מצור. המצור הזה הוא בן עשר שנים. מצור זאת מילה שלא הרבה מבינים. מצור פרושו שבני אדם כמונו, ילדים כמו שלנו, וצעירים כמו שלנו מושבתים. מובטלים. מחוקים. ובעיקר בלתי נספרים. ויותר מכך. הם על הסף להיות בסיטואציה של "לא קדושים". חתול – חייו אינם קדושים. עכבר ביבים – חייו לא קדושים. גם פלשתינאי בן עזה חייו לא קדושים. אחרת קשה להבין מדוע האסטרטגיה של "לפתוח את נמל עזה ולשחרר את בני עזה מהמצור" אינה במרחב האפשרויות שעמדו לעיני הממשלה, שלא לדבר לעיני האופוזיציה, ולצערנו העמוק גם לא לעיניה של התקשורת.
מה שעמד על הפרק במרחב הפוליטי הרדוד בישראל זה או לכבוש את עזה ולפרק את החמאס או הסדר הרגעה. המציאות הינה אחרת. היא אחרת משום שקיימת גם אסטרטגיה נוספת – פתיחת הנמל והסרת המצור. אבל היא בכלל לא על הפרק, לא מדוברת ולא מוזכרת ולא נידונה בשיח הציבורי. כלומר, חייהם של העזתים הם חיים לא קדושים.
כך יוצא, שאסטרטגיית ההסדר של נתניהו נראית כ"אובדן ההרתעה", כחולשה, ועוד הרבה שטויות דומות. ההחלטה של נתניהו אכן לא היתה נכונה. אבל בגלל שלא לקח את ההחלטה האמיצה באמת – להפסיק את המצור. נתניהו רק הרגיע את רמת הלהבות. באופן זמני. וזאת הרי האסטרטגיה הבסיסית של מנהיגות הימין בישראל. ניהול הסכסוך להבדיל מהניסיון לפתור אותו. ההסדר האחרון הוא תוצר של אסטרטגיית ניהול הסכסוך…
לעזתים אין מה להפסיד. כאשר יהיה להם מה להפסיד אפשר יהיה לדבר על הרתעה. לא מרתיעים בן אדם רטוב עד לשד עצמותיו במים. ואם מישהו לא הבין את המשפט שלעיל, שנאמר לי על ידי אחד מבני המיעוטים בישראל, פרושו – תקיפה ישראלית בעזה לא מרתיעה אותו ולא רק זאת, גם נתניהו יודע כמו כל מערכת הבטחון – שתקיפה כזאת של ישראל תביא לאותו מצב בדיוק כמו לפני התקיפה. בהבדל אחד – עשרות או מאות צעירים ישראלים הרוגים ועוד כמה אלפי פלשתינים.
שר הבטחון לשעבר ליברמן יודע זאת. לכן כל ההתפטרות הפומפוזית שלו היתה פייק. כולנו בתוך מערבולת הפייק. כולנו בתוך מערבולת שאינה קשורה למציאות, והרע מכל – שאין באופוזיציה איש שיבוא וישים את הדברים האלה על השולחן. איש לא מעז. שהרי ידבק בו הוירוס הקרוי "שמאלן".
ולמה אסטרטגיית הסרת המצור לא מונחת על השולחן? כי לכאורה הצעד הזה עלול להתפרש ככניעה לטרור. כניעה לחמאס. ואלה הרי שטויות. יחסי הכוחות בין החמאס לישראל אינם יחסים של מורתע ומרתיע. אלה יחסים שבין ליוצר מצור לנצור. הרתעה זה מושג שרק מי שיש לו ברירות אחרות זה רלוונטי לגביו. לבני עזה אין ברירה. הם חייבים לפעול ואנחנו חייבים להבין שהמשחק של הרתעה ומורתעים הוא רלוונטי ביחסים בין ישראל לאיראן ולא בין ישראל לעזה.
הגיע הזמן לשים על השולחן את שתי האסטרטגיות שעומדות זו מול זו: מיטוט החמאס לעומת פתיחת המצור. את הויכוח הזה צריך לעשות בלי פחד, והנה לצורך פתיחתו של הדיון הציבורי הלא קיים – אמירה לחימום הגזרה: "אי אפשר למוטט את החמאס בפעולה צבאית כמו שאי אפשר להעיף את האיראנים מסוריה על ידי תקיפות אוויריות". מי שיכול להעיף את החמאס זה הפלשתינים עצמם.
כל אלה שהם עאלק מנהיגי המרכז-שמאל מתבקשים לצאת מהחורים ולהפסיק לספור מנדטים, כי כבר כמעט לא נשאר מה לספור… תעמידו תפיסה נגדית לימין כי זה התפקיד שלכם. גם אם תגיעו לכנסת (רחמנא ליצלן) לא תהיה לכך משמעות. זה נכון גם לאלה שהמנדטים נשאבים אליהם מבלי שהוציאו מילה מפיהם. הרי יום אחד יהיו חייבים להגיד משהו… ולמנדטים יש תכונה ידועה: הם נעלמים תוך לילה אחד.
