ברקע הדרמה "הפוליטית", שגררה אותנו מבחירות עכשיו לספק בחירות ו"למה, מה קרה?" בחירות, בין יום רביעי לשני, קרה דבר קטן וכמעט נשכח. ממשלת ישראל החליטה, בישיבתה השבועית אתמול, בתוך שעה, על קיצוץ רוחבי בכלל משרדי הממשלה, של קרוב לאחוז וחצי. השרים קיבלו את נוסח ההחלטה בשבת בלילה, והצביעו עליה למחרת. כמה כותרות והדלפות, והשיירה עברה. בהינף יד קוצצו מאות מליוני שקלים, ואנחנו המשכנו להתעסק באולטימטומים של בנט, ובבריחה המבוהלת שלו מפני נתניהו.

ואולי זה לא העניין. אולי המושג המכובס של "קיצוץ רוחבי" הוא שמשרה עלינו שלווה. קיצוץ רוחבי. קיצוץ שוויוני כזה. וסביר. ממש כמו "שוויון בנטל". ממש כמו בתקציב ביתי. ההורים מקצצים במסעדות יוקרה והתינוקות בטיטולים ובפורמולות…

חייבים לומר באופן הכי ברור: קיצוץ רוחבי הוא קיצוץ חברתי אכזרי. הוא קיצוץ בפריפריות. הוא קיצוץ בעניים. בואו נעשה חשבון. הקיצוץ המרכזי הוא בביטחון. מדובר בתקציב הגדול ביותר. דואגים לביטחון? תחסכו לעצמכם. מערכת הביטחון זוכה ותזכה לתוספות שונות ומשונות ויתרות התקציב השנתיות יזרמו אליה. איך אני יודע? כי זה מה שקורה תמיד במדינת ישראל.

תקציבים לקהלי יעד, הקשורים למפלגות? אל דאגה. לא ייפגעו. סביר שבשנת בחירות הם יתפחו. כל אחד וענייניו. גרעינים תורניים, התנחלויות, אברכים, חטיבות להתיישבות ושאר ירקות.

אז היכן נרגיש את הקיצוץ? בתכניות המיוחדות של המשרדים החברתיים. בסיס התקציב והמשכורות, עיקר ההוצאה, לא ייפגעו. אבל, ניתן כבר לשער היכן יורגשו הקיצוצים. חינוך? תכניות מיוחדות לנוער בסיכון, תגבורים לילדי הפריפריות, סבסוד להשתתפות רשויות מוחלשות בתכניות העשרה. רווחה? פעילות "שטח" ופרויקטים להוצאת נערות ונערים ממעגל הזנות. בתים לטרנסיות וטרנסים. מרכזי סיוע לנשים. בריאות? תכניות להגברת ההתחסנות בישובים עניים, בעיקר ערביים וחרדיים. תוספת מכשור ומיטות בבתי החולים בצפת, נהריה, באר שבע ואילת. תחבורה? תיקון או תוספת תחנות אוטובוס באזורי פריפריה. סבסוד קווי אוטובוס באזורים כפריים. מידע על תחבורה ציבורית. תרבות? תמיכה בפסטיבלים ברשויות חלשות. סיוע לתיאטראות קהילתיים. שוויון חברתי? אירועים במרכזי צעירים מרוחקים. הפקות לקשישים. ועוד ועוד.

כלומר: המשמעות של "קיצוץ רוחבי" הוא קיצוץ עמוק בשירותים החברתיים שלנו. אלו הסובלים, ממילא, מהרעבה שיטתית. לא מדובר בכורח או בטעות. מדובר במדיניות. באפריל האחרון השיק שר האוצר, כחלון, תכנית לקיצוץ במסים. זאת, לאחר שבנובמבר קיצץ במכסים קרוב למליארד שקלים. כשכחלון הוביל צמצום הכנסות מדינה, הוא ידע היטב שהבוררות מול השוטרים והסוהרים מגיעה להכרעה, ומשרד האוצר ייאלץ לשלם את הלנת השכר המתמשכת. אם אפשר, על הדרך, להרעיב ולהקטין את השירותים האזרחיים, אז למה לא?

ישיבת הממשלה אתמול עשתה עוד החלטה כלכלית חשובה: היא אישרה את מועמדות פרופ' אמיר ירון לנגיד בנק ישראל. ירון, שימונה בפועל בחודש הבא, צפוי להשמיע קול שונה לגמרי ביחס לתקצוב חברתי, מאשר קולה של הנגידה היוצאת, קרנית פלוג. פלוג העריכה את החוסר בתקציבים חברתיים בכ- 130 מליארד שקלים בשנה. את ההרעבה הזו שאנחנו מרגישים בחינוך, בבריאות, בתחבורה הציבורית, ברווחה ובתרבות, מרגישים בפריפריות עוד יותר. ה"קיצוץ הרוחבי" אתמול הוא עוד מכה על המוכים והחבולים.

מה ישנה את זה? כח פוליטי. חד וחלק. אין לובי בכנסת לעניים. אין כח לפריפריות החברתיות והגיאוגרפיות. כח אזרחי, נהדר ומלהיב ככל שיהיה, לא מספיק. החודשים הקרובים הם ההזדמנות של כל מי שרעב לשינוי, לקדם אותו. ביחד. עכשיו.