שאלו פעם את יואליש טייטלבוים, האדמו"ר הגדול של חסידות סאטמר, אם קפה נמס הוא כשר. יואליש, שהיה אדם בעל חוש הומור, השיב: "אין סומכים על הנס".
אבל לי היה יום רצוף נסים (ונפלאות) בירושלים בירת ישראל (למרות שאם היו שואלים את יואליש, בוודאי היה אומר על כך משהו), וככלל, בכל פעם שאני זקוק ליום של השראה, להתחבר קצת אל עצמי, לנקות את הראש ובעיקר לספוג קצת קדושה, אפילו אם היא רק קדושה יום יומית, והרבה מאד סצינות רחוב קסומות ומופלאות, אני נוסע לירושלים, העיר היפה בעולם בעיני, ואני לא אומר את זה רק כי אני משוחד ויליד העיר. טוב אולי קצת.
את תחילת היום עשיתי בכנסייה האתיופית בעיר העתיקה. עברתי דרך כנסיית הקבר, בתחילת הויה דלורוזה (או בסופה, אם תרצו) וראיתי עומס די חריג של צליינים אז המשכתי היישר אל הכנסייה אשר מלכתחילה רציתי להגיע אליה. אני אוהב את הכנסייה הזו, והמנזר הצמוד אליה, בשל הזרות שבמקום, השונות, הריחוק מכל דבר מוכר, הדלתות הירוקות לתוך החדרים הכמוסים בסלע, שאפשר לעמוד מולן ולדמיין את הפלך של טולקין, הניתוק הזה מן ההמולה שבחוץ, החיים הרוחניים והמינימליסטיים, והדמויות הנפלאות, השונות כל כך, המעוררות השראה. פגשתי אחד כזה, עם עיניים מלאות משמעות, והחלפנו כמה מילים, אפילו צילמתי, בהסכמתו. אבל הוא מיהר לתפילה ואני כעסתי על עצמי שלא צילמתי יותר, ולא שאלתי יותר, ולא הייתי אסרטיבי מספיק.
אחרי כמה שעות של שיטוט בעיר העתיקה המפגש הזה הוסיף לנקר בי וחזרתי שוב לאותו המקום, קיוויתי לפגוש אותו שוב, והמקום היה כמובן נטוש. עמדתי שם, כמה דקות, שבסופן עצמתי את עיני וביקשתי לי נס קטן, שהוא יופיע שוב. כך נשארתי עצום עיניים לרגע או שניים, ובסיומם אירע הנס הראשון באותו יום.
-
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזראבא וולד מרים, זהו שמו, עמד שם מולי כשהעיניים היו פקוחות, ואני חייכתי אליו, ואל עצמי פנימה, חיוך גדול. לחצתי את ידו בחום, רציתי לחבק אותו. צילמתי אותו שוב, כפי שרציתי עוד בבוקר, וחשבתי לעצמי – אף פעם אסור להפסיק לקוות ותמיד צריך להאמין שממש תכף יקרה משהו טוב, יסוד בסיסי באמונה השורשית שלי, שמדי פעם מקבלת חיזוק מן המציאות. וגם שמחתי לשמוע מאבא וולד מרים, בחצי עברית, חצי אנגלית וחצי ערבית ש״ישראל ואתיופיה – אחים״. הבטחתי לו שאדפיס ואביא אליו את התמונות, כי אין לו מייל, והמשכתי לדרכי.
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזרבעודי משוטט מאוחר יותר, בירושלים החדשה שמחוץ לחומות, ראיתי לפתע סצינה שתפסה את תשומת לבי. בחור חרדי ניגש אל בחור שחום עור וגדל גוף, וביקש ממנו אש לסיגרה. מצא חן בעיני המפגש הזה ועם סופו וניגשתי אל הבחור השחור. מסתבר שהוא תייר, אמריקאי מאמין ממוצא סודני, שאמר לי באמונה שלמה ש-"I told him that the fire of the Holy Spirit will light his cigar". זה באמת היה נס, כנראה, שהסיגריה ניצתה, חשבתי לעצמי וחייכתי, לחצתי בחום את ידיו של הסודני החביב ובירכתי את מזלנו הטוב על האפשרות לארח כל כך הרבה אנשים טובים בירושלים הקדושה.
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזראבל בזה לא תמו הניסים, שלושה ביום אחד הוא השילוש הקדוש של ירושלים שלי. סמוך לשער יפו ניגשה שוטרת אחת, קטנת גוף ורזה למדי, אל שבעה בחורים צעירים וביקשה מהם תעודות. עמדתי מן הצד להתבונן במחזה. כל השבעה, גבוהים ממנה בעשרות סנטימטרים, עבי בשר לעומתה, הוציאו תעודות כמו ילדים טובים, אחד אחרי השני, והיא לא חששה לרגע, כולל להפנות להם את הגב בחלק מן הזמן, וכל זאת במקום בו אירעו כל כך הרבה אירועים שנסתיימו גם אחרת. חשבתי לעצמי שבלי קשר לזהותם, בלי קשר לשום דבר, היא בטח סומכת על הנס, אחרת קשה להבין את האומץ, או תחושת הביטחון הזו שאפפה אותה, לעמוד שם לבד מול שבעה גדולים ממנה, אם כי מישהי אמרה לי אחר כך שפשוט מצאתי שוטרת עם ביצים, בניגוד להרבה שוטרים שאין להם.
ירושלים שלי, שאני אוהב כל כך, הימים בה ממלאים אותי בכל פעם מחדש. מקום בו אפשר לשבת בבית קפה ולראות זוג חרדי אדוק יושב בשולחן צמוד ליד נשים ערביות רעולות פנים. מקום בו דת וחילוניות חיים ביחד בפועל, הרחק מן העיתונים בהם קיים מתח גדול בין התרבויות ואורחות החיים. מקום בו חרדי יושב בקניון ממילא הפתוח ושר ומנגן את "wish you were here" של פינק פלויד. מקום בו החיים עצמם מנצחים הכל, מסביב לאחד המוקדים הנפיצים ביותר בעולם כולו מבחינה פוליטית, דתית, ערכית ואנושית.
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
ירושלים שלי – עיר הניסים והנפלאות. צילום: דן לזר
