אני מודה, הכותרת שרציתי למאמר הזה הייתה שונה. "לפני שמחלקים לשוטרים צריך לתת לעובדים הסוציאליים", רציתי לכתוב. אבל למה לעצבן את המשטרה וכוחות הביטחון? מי יודע לאן זה יוביל?

אבל ברצינות. לפני שרצים לחלק לשוטרים בערך מליארד שקלים לשנה עבור "אי-ביטחון תעסוקתי", צריך לחשוב על העובדים הסוציאליים של היום. אגב, התשלום הזה לקצינים ונגדים בצה"ל, הוא איך נגיד, גם לא מוצדק לדעתי והסיבה היחידה שהוא קיים היא בשל העובדה שאנחנו תמיד רואים בצבא את קודש הקודשים שלנו ובשל כך הענקנו להם במשך השנים הטבות כספיות מרחיקות לכת.

נחזור לעובדים הסוציאליים, אגב לא לכולם, בעיקר ובמיוחד לאלו שנמצאים בלשכות לשרותים חברתיים (מה שהיה פעם קרוי לשכות רווחה ולפני זה לשכות הסעד). האם מישהו בממשלת ישראל חשב פעם שאם העובדים הסוציאליים יקבלו שכר יותר גבוה, הגנה מפני אלימות והקטנת מספר המטופלים לעובד, ייתכן וחלק מהעבודה המשטרתית הייתה נחסכת?

העובדים הסוציאליים הללו הם אלו העומדים בחזית האמיתית של המצוקות בחברה הישראלית. הם חיילי הסיירת המובחרת של ההתמודדות עם מצוקות של עוני והדרה חברתית וכלכלית. הם אלו שבמקרים רבים יכולים לחסוך למדינה מאות מליונים של שקלים, רק בעבודה נכונה וצמודה עם משפחות ויחידים שהחיים התאכזרו להם.

כדי שזה יקרה צריכים שלושה דברים: בטחון אישי בעבודה, מספר סביר של מטופלים לכל עובד סוציאלי והגדלת השכר כך שלעובדים תהייה יכולת קיום ראויה.

בימים האחרונים הופצו טבלאות שכר של הדרגות השונות במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, כמו גם אלו של הקצינים והנגדים בצה"ל. תנסו לרגע לשים לידם את טבלאות השכר של העובדים הסוציאליים. אפשר רק להתבייש ביחס שהמדינה שלנו נותנת להם.

עבודות בחלקיות משרה המחייבות את העובדת הסוציאלית לזגזג בין מספר מעסיקים כדי שתוכל לגמור את החודש. מערכת לא מתגמלת של העלאות שכר קבועות ולפעמים גם חוסר באופק שכר ועבודה מובטחת, יחד עם חוסר כלים מספיק להתמודד עם הצרכים ומצוקות הלקוחות, הם חלק מהתמריצים השליליים לקליטת עובדים סוציאליים חדשים ומניעת בריחת העובדים הוותיקים והטובים למקומות בהם התגמול הכספי והשקט הנפשי טובים יותר.

לא סתם מדברים על ביטחון חברתי ואישי כאחד המרכיבים החשובים ביותר האמורים להתקיים כאן. הזכות לחזור הביתה בריאים ושלמים אחרי יום עבודה היא זכות יסוד. הזכות לתנאי עבודה נאותים אף היא זכות חשובה.

הייתי אתמול באגף החדש לשירותים חברתיים בעיריית בני ברק, מבנה מרשים, פעם הוא היה מבנה למכירת מכוניות ומוסך גדול. עכשיו יש בו עשרות רבות של חדרים, אולמות להרצאות, והמון מתקני מים, חדרי שירותים מרווחים ומסודרים, מטבחונים ומה לא. זה כנראה קורה בעיר שרווחת תושביה חשובה לעומדים בראש העירייה ושיש לה מנהלת רווחה מדהימה ומחויבת.

אין לי כלל צל של ספק ששירותי הרווחה במקומות רבים בארץ סובלים מחוסר תקינה, מעודף מטופלים לעובד סוציאלי ומשכר נמוך. ברשותכם את המשפטים על הבאת נייר טואלט מהבית אבטל כי במקום בו עובד, כל שהוא, צריך להביא נייר טואלט מהבית, המנהל שלו צריך להתפטר, מנכ"ל העירייה צריך ללכת הביתה וראש או ראשת העירייה צריכים להתבייש בעצמם כבני אדם.

העיצומים האחרונים של העובדים הסוציאליים החלו בגלל אלימות ודרישה לשמירה/אבטחה והצבת שוטרים בלשכות לשירותים חברתיים, מהר מאד המאבק זלג לנושאים הידועים של הפחתת מספר התיקים והעלאת השכר. שניהם חשובים אך לא עומדים בהכרח בכפיפה זה לזה.

את שכרם של העובדים הסוציאליים חייבים להעלות, בד בבד עם שינויים בצורת העבודה שלהם כך שתכלול למשל את החובה לבצע מיצוי זכויות בסיסי לכל לקוח שמגיע ללשכה. בשנים האחרונות יוצאים מבתי הספר לעבודה סוציאלית מאות עובדים חדשים ומחויבים, שחלקם לא רוצה לעבוד בלשכות לשרותים חברתיים – לא רק בגלל השכר או עומס התיקים אלא גם בגלל תפישות מיושנות של הפעלת הלשכות, תפישות שלא השתנו מזה שנים רבות.

בראשות איגוד העובדים הסוציאליים עומדת, סוף סוף, דמות מנהיגותית שמסוגלת לעשות שינוי. עכשיו צריך שיו"ר ההסתדרות יחליט במהירות שכמו שהוא עמד לטובת עובדי הבניין כך הוא יציב את מלוא כוחה של ההסתדרות וכל העובדים החברים בה כדי להשיג הישגים משמעותיים לעובדות הסוציאליות שהן חיילות קרביות ואמיצות בשדה קרב מורכב ומסוכן.

גילוי נאות: בעבודתי בעמותת "ידיד" אני נתקל בלא מעט עובדים סוציאליים שלא מבצעים את עבודתם ופוגעים בלקוחותיהם. אני מאמין שאלו המיעוט ולא הרוב.


רן מלמד, משנה למנכ"ל עמותת "ידיד", מנהל מקצועי של הקליניקה לקידום מדיניות ומרצה לפרקטיקה של מיצוי זכויות, בבי"ס לעבודה סוציאלית ע"ש שאפל באוניברסיטת ת"א