אצל הצרפתים הצעירים מתנועת 'התקוממות בלילה' (Nuit Debout) – חודש מרץ לא הפסיק. מאז ההפגנה הגדולה בכיכר הרפובליקה בפריז ב-31 במרץ בה הוקמה התנועה, הם סופרים יום נוסף למרץ בכל יום כדי לסמל את השינוי, כך שמבחינתם התאריך ביום רביעי השבוע אינו ה-4 למאי, אלא ה-65 למרץ. מידי ערב מתכנסים אלפי צעירים בכיכרות הערים לדיונים בעתיד החברה הצרפתית ולהפגנות. השימוש בלוח שנה אלטרנטיבי מזכיר ומהדהד את רעיונותיה של המהפכה הצרפתית מלפני כ-230 שנה.

מזה חודשיים שצרפת סוערת ממחאות, משביתות ומהפגנות כנגד חקיקה שתסייע למעסיקים לפטר עובדים בקלות ותאריך את שבוע העבודה. כמיליון איש לקחו חלק במאבק שמובילים ארגוני העובדים והסטודנטים כנגד המחאה החלה כנגד ה"רפורמה בחוקת העבודה" המונהגת על ידי שרת העבודה מרים אל חומרי והנשיא פרנסואה הולנד. בערוץ 24 הצרפתי טוענים שלא ברור מי הם מנהיגיה או מה הם בדיוק רוצים: הם נגד אי-השוויון והאבטלה הגואה, סביבת העבודה הלא הוגנת ובעיית הדיור, וגם נגד המצב הבטחוני המחמיר מאז עליית גל הטרור באירופה. לצעירים פשוט נמאס, וערב ערב הם ממלאים מאות כיכרות ועורכים סדנאות חינמיות, אירועי תרבות, ריקודים אל תוך הלילה ושיחות על פוליטיקה.

דרישות המפגינים התרחבו לנסיגה מרפורמות קודמות בדבר העלאת גיל הפנסיה והגבלת זכות השביתה. סטודנטים, בני נוער ואיגודי עובדים הפגינו ביחד כנגד הגזרות בהפגנות המונים, שהתרחבו לכדי תנועה חברתית. בחודש האחרון ערכו האיגודים המקצועיים ארבע שביתות כלליות, שלוו בהפגנות ענק. בשל חוק המגביל את זכות השביתה, עובדי הרכבות ופינוי האשפה שבתו רק באופן חלקי, ותנועת הרכבות צומצמה ל-15%.

חברי תנועת Nuit Debout משדרים את עצמם ברשת. צילום מתוך ויקימדיה

חברי תנועת Nuit Debout משדרים את עצמם ברשת. צילום מתוך ויקימדיה

אבל הצעירים שיצאו לרחובות למאבק על זכויות עובדים אינם מסתפקים עוד בשינוי שוק העבודה. בערים שונות בצרפת הוקמו עשרות ועדות, רובן נפגשות בחסות מזג האוויר שהולך ונעשה נוח בכיכרות הרחוב, וכשמה של התנועה – הן עושות זאת בלילות. בין הוועדות שהוקמו ישנן גם ועדות תפעוליות העוסקות בארגון ואיגום משאבים לטובת המחאה, והן כוללות גם ועדה משפטית, ועדת דוברות ותקשורת, ועדה לתיאום וכן ועדות לוגיסטיקה, אנימציה, גיוס משאבים ואף ועדה האמונה על נושא יצירת מרחב בטוח מהטרדות מיניות במהלך המחאות.

מלבד הוועדות התפעוליות הוקמו גם שורה של ועדות-דיון, מעין שולחנות עגולים בפריסה ארצית בתחומים שונים – דמוקרטיה, כלכלה, חינוך, מזון פמיניזם, זכויות הקהילה הגאה, אקולוגיה ועוד. המחאה שהחלה בפריז מקיפה כעת את כל צרפת וחצתה את הגבולות גם למדינות השכנות. לריכוז הפעילויות השונות של הנואי דבו הוקם אתר ייעודי במתכונת דומה לאתר ויקיפדיה, וכל ועדה מקומית מעדכנת באתר על שיחותיה והחלטותיה. הדיונים בוועדות ארוכים, כל אחד שרוצה לדבר צריך להמתין לתורו, תוך שימוש בתרבות של שפת סימנים להסכמה ואי הסכמה.

הפעילים מתארים את התנועה כחסרת מנהיגות – "דמוקרטיה שטוחה", אולם ישנן כמה דמויות המהוות לצעירים השראה. אחת מהן היא שר האוצר היווני לשעבר יאניס וארופאקיס, כוכב עולה בשמי השמאל האירופי. "אני מביא לכם סולידריות מאתונה, מלונדון, מהנובר שבגרמניה, משם אני בא", אמר וארופאקיס למפגינים במפגש עמם, "בקשה אחת לי: אל תתנו לאנרגיה הזו להתבזבז, אל תתנו לאנרגיה הזו לקדם קריירות, תעשו שינוי יחד, בכל אירופה. הם קוראים לנו אוטופיסטים, אך אין לך אוטופיה גדולה יותר מאשר שהאיחוד הלא דמוקרטי האירופי ימשיך ללא החיפוש אחר הדמוקרטיה".

גם הכלכלן הצרפתי פרנסיס לונדון, המתבלט כדמות מרכזית במחאה, מדבר על קריסת הדמוקרטיות המערביות והפיכתן לנשלטות בידי ההון. הוא מחיה רעיון ישן, המעוגן במסורת הצרפתית של "רפובליקה חברתית", מושג אותו טבע הסוציאליסט הצרפתי ז'אן ז'ורס במהפכה הצרפתית – הכוונה היא לא לכלכלה המנוהלת על ידי המדינה, כי אם לכלכלה הנשענת על רעיונות קואופרטיביים, בה אמצעי הייצור שייכים לפועלים העושים בהם שימוש. לונדון מותח ביקורת קשה כנגד הממשלה הסוציאל-דמוקרטית בצרפת, וטוען כי היא מקדמת דווקא מדיניות ניאו-ליבראלית. הוא אינו מקבל את האבחנה כי המאבק נסוב על חלוקה מחדש של העושר בין העשירים ביותר לבין הכלל. לשיטתו "יחסי השכר הם פחות עניין של אי שיוויון כספי, ויותר עניין של יחסי שליטה" – השכירים בקפיטליזם נידונו לחיות בצייתנות תחת יחסי מרות.

את התנועה הזו משווים להפגנות הסטודנטים בצרפת של 1968, ולתנועות כמו הפדמוס בספרד. לנו בארץ זה מזכיר כמובן את מחאת 2011. המפגינים מעידים על עצמם כמי שאינם מנסחים דרישות בכוונה – הם אינם מעוניינים לנהל משא ומתן אלא לשנות מן היסוד. על אף שהאווירה ברובה היא אווירה של דיונים דמוקרטיים ומחאה בלתי אלימה, ברבות מן ההפגנות מתנהלים עימותים עם המשטרה שמסתיימים בפציעתם של מפגינים ושוטרים ובמעצרים. האיגודים המקצועיים נמנעים מעימות אלים ומהפרת מגבלות השביתה המוטלות עליהם, מעיד עמית מנדלזון, כתב האתר מגאפון הנמצא כרגע במרסיי. בקריקטורה שפורסמה בדף הפייסבוק של המחאה, נמתחה ביקורת על עיסוק התקשורת במיעוט המפגינים האלים, על חשבון תנועת המחאה כולה.

https://www.facebook.com/NuitDebout/photos/a.1707228729555023.1073741828.1707017119576184/1721329694811593/?type=3&theater