קבוצת הפייסבוק החביבה עלי נקראת – אמהות שוקעות. אינני יודעת האם השם מכוון לקבוצה המקבילה "אמהות משקיעות" או שמדובר במשחק לשון מקרי. כך או כך אמהות שוקעות מורכבת מעשרות אלפי נשים בישראל שמוכנות להודות קבל עם ומקלדת שהן אינן מושלמות. התמונה המככבת בקבוצה היא של אשה המחזיקה כוס קפה כאשר הרגליים שלה משוכלות זו על זה ומונחות על הספה, תמונת נפוצה אחרת היא ערימות הכביסה המכסות את הריהוט בסלון, את הכלב ולעיתים גם את הרצפה.
העברתי כקוראת ב"אמהות שוקעות" אין ספור דקות של תחושה שאינני לבד בעולם. שאי שם קיימות נשים שלא מספיקות לקפל את הכביסה/ לשטוף את הכלים / להכין תחפושת לפורים בתפירה ביד ועוד. משהו בהודאה המשותפת – כמעט חברתית הזו תורם לתחושה נוספת – אני אמא פחות דפוקה ממה שנדמה לי.
אימהות משולה במאה ה-21 למירוץ. כולי תקווה שיש חברות על כדור הארץ בהן התפיסה הזו היא לא נחלת הנשים, אבל לדאבוני תחושת הבטן שלי יודעת שכך פני הדברים. לנו הנשים יש מעט שליטה על העולם מסביבנו. מותר לפגוע בנו בשלל דרכים לרבות הריגה אם נחטא ונפעל בניגוד לזכר השולט בנו. אז אחרי אלפי שנים בהתנהלות כזו הממלכה שלנו היא הבית וגידול הילדים. בבית הזכרים הסירו את השליטה שלהם בנו. אין להם עניין בכלים ובכביסה ועוד, תחום גידול הילדים נפרץ יותר ויותר אך עדיין הממלכה היא של האישה. הגבר, במקרה הטוב, עוזר בבית.
אז אם מדובר בממלכה שלנו אז אנחנו מתכוונת לשלוט בה ללא עוררין. והסטנדרט שאנחנו אמורות לעמוד עליו הוא מושלם לא פחות. להלן כמה מהמטלות שרשומות ברשימת המטלות.
מציאת קופסת אוכל לגדולה – יש לה כבר שתי קופסאות. אחת אני לא באמת מצליחה לסגור והשנייה סוכמה שלא רלוונטית. מצאתי קבוצה שלמה שנקראת "קופסת אוכל" יש בה 12K חברים, רובן ככולן אמהות, יש שם תצוגת תכלית על קופסאות אוכל שלא היו מביישות את יכולת הפיסול של דה וינצ'י במלפפונים. שם המלפפונים בבוקר נחתכים בשלל חותכנים – מצמידים אליהם עינים מפלסטיק ולמעלה מונחת פתקה עם מסר מעודד מאמא. אצלי ביום טוב אני חותכת עם סכין את קצות המלפפון ושמה בקופסה של הילדה, שלא לומר על הימים ששמתי את האוכל בשקיות סנדביץ' ויוצאת אל העולם בתחושה שהזיהום האקולוגי הוא באשמתי בשל השימוש בשקיות.
למצוא סדנה ולטפל במיניות שלי – הדרישה היום מאמא היא להיות "מולטי אורגזמטית" תהרגו אותי אם אני יודעת איך בנוי הרחם שלי שלא לומר חלקים אחרים. אבל זו הציפייה, הרשתות החברתיות מוצפות בסדנאות ומטפלים שמבטיחים להחזיר את האש למערכות היחסים ואת הלהט לחדר המיטות. אני בסך הכל צריכה שהכיור יהיה ריק מכלים ולישון 7 שעות רצוף בלילה. מבחינתי לישון בשלישיה קטן עלי. אני הולכת לישון בזוג וקמה בין 3-4 אנשים במיטה. רובם אוהבים לדחוף לי מרפק בצלעות ולבקש שאדליק את הנטפליקס.
למקם חסם למניעת פתיחת החלון – במסגרת היותי אמא אני גם משמשת יועצת בטיחות לעת מצוא. האתר של ארגון בטרם למניעת תאונות של ילדים הוא חומר קריאה חביב עליי ואני כל יום מוצאת עוד משהו בבית שעלול למעוך את הגוזלים הרכים שלי. לכן עוד נדבך נהדר הוא המירוץ הבלתי פוסק לאבטח את הבית.
להחליף לשרקן את הנסורת – אני אוהבת מאוד את בינימין השרקן שלנו. פשוט במסגרת זה שיש לי שני ילדים, בן זוג, ובית לטפל בהם אז גם השרקן הופך מכיף לעול. מאוד חשוב שתהיה חיה בבית, זה מסייע לגדל ילדים אחראיים ושמחים בחלקם. אני כותבת את זה אחרי בירור ארוך האם להכניס הביתה כלב (צריך להוריד אותם ו-3000 ש"ח לשנה) חתול שאמא שלי מפחדת מהם וזה אומר לחשוש האם היא תחשוב שאני בתת מודע מנסה להרחיק אותה (ו-2500 ש"ח לשנה) או שרקן שתכלס אמנם הוא עושה פיפי כמו כלב גדול אבל לפחות לא צריך להוריד אותו.
אלבום תמונות – עיסוק יפה לשעות הפנאי הוא עריכת אלבום התמונות. אם אין לך לפחות אלבום לשנה לכל ילד בנפרד את מוגדרת אמא רעה ומזניחה. הרי מה בדיוק את אמורה לעשות עם אלפי התמונות של הילדים שמצולמות על ידי כל העולם ואחותו מדי שלוש דקות? אז בשעות הפנאי כלומר ב-22 בלילה אני יושבת מדי חודש, כן יש לי תזכורת, וממיינת את התמונות, חשוב שיהיה ייצוג של כל הצדדים במשפחה. ואח"כ לערוך את האלבום באפליקציה כזו או אחרת. יש לי ילדה בת 6 ופעוט בן 2 ורק שני אלבומים בבית. ואת הראשון בכלל אבא שלי הכין. כלומר אני בפיגור של 6 אלבומים. האשמה חוגגת…
לפגוש חברות – זו המטלה שעוברת מיום ליום ולצערי לא מצליחה להתממש כמו שהייתי רוצה. יש אמהות גאונות (בלי טיפה ציניות שחיברו משימות) כך סביר להניח הומצאה ליגת מאמאנט של אמהות שמשחקות ביחד כדור מעבר לרשת או משהו בסגנון כי הרי אני אמורה להיות גם ספורטאית על. אז הן פוגשות את החברות באימון. אני מעדיפה לפגוש את החברות שלי כשיש מלאי פחמימות נעימות באזור. הגדילה ועשתה אחת מהחברות הטובות שלי והפגישה אותי עם עולם הקוקטיילים ומאז הבנתי מה באמת הדבר הכי טוב בחיים. וזה לא הילדים שלי – זו אספקה של אלכוהול בשילוב של שיחה עם חברה טובה. הבעיה שצריך תקציב, חברה טובה, ילדים ישנים ובן זוג שמוכן להישאר איתם בבית. חברה טובה כבר יש. על השאר אני עוד עובדת…
להתקשר לשושנה מאגודת ישראל – אני לא עובדת עליכם. זו באמת מטלה שלי. כי אמא טובה היא בוועד הורים. וכשאין ועד הורים לילדי הגנים ברחובות אז מי תקים אותו? סבתא שלי? בזמנן הם עשו יפה הן הודיעו שהמורה תמיד צודקת ואין שום וועד הורים. אני לעומת זאת כבר הייתי בשיחה בחיים שלי על גובה האסלות בגני הילדים, בשיחה על מתי מפרסמים את תשלומי ההורים לשנה הבאה ואיך קונים מאות סופגניות בזמן למסיבות בגנים. אני מחפשת את שושנה כדי לחבר את הגנים של אגודת ישראל לוועד הגנים ברחובות. בתקווה שנוכל להצליח לטובת ילדינו. בטח לשושנה יש יותר ילדים ממני אז אולי היא תוכל ללמד אותי משהו בנושא.
לבטל את הכרטיס להרצאה של מיכל דליות – קניתי כרטיס כי היא, מיכל, אייקון לגידול ילדים ואני באמת אשמח ללמוד בנושא. כי אני בבסיסי אמא גרועה, זו התחושה של כולנו רוב הזמן שאנחנו לא אמהות משהו. שאי שם יש אמהות שמשתתפות בסדנאות, שקראו את הספרים של היועצים הכי חמים, שהילדים שלהן רגועים, עשו את שיעורי הבית בסינית והאף שלהם נקי מנזלת. בסוף לא הצלחתי למכור את הכרטיס, הלכתי להרצאה כי חבל על הכסף וגיליתי שמיכל דליות באמת גרמה לי להרגיש יותר טוב עם עצמי. היא אמרה שהיום להיות אמא קשה יותר מהדור הקודם. שהאמהות שלנו היו בדור שבו עדיין היה לגיטימי לענות או לנהוג בתוקפנות כלפי הילדים ואנחנו על כל צעד ושעל מנסות רק להיות טובות עבורן.
משפט השיא של הערב היה כאשר מיכל אמרה "תפסיקו להשתמש במילה אמא, אמא עייפה, אמא חולה ועוד. מעתה אימרו "אני עייפה" זה ממש חשוב.
לסיכום – שתמיד תשתו את הקפה שלכן חם, ובואו נזכור שאין כזה דבר אמא מושלמת ואנחנו כולנו – אמהות טובות, אני מוכנה להוציא פתק לכל מי שצריכה לתלות על המקרר ולמען השם תזרקו כבר את הציור של הילדה מלפני חודש.
