את השבוע פתחנו בהחלטת ממשלה לקיצוץ רוחבי של 1.3 מיליארד שקלים בתקציב 2019. לכאורה הקיצוץ נועד לממן את הסכם השכר של השוטרים, אבל המשוואה הזו שייצרו במשרד האוצר בשנים האחרונות באמצעות הכללים הפיסקאליים הגורסת כי כל החלטה תקציבית צריכה להיות מלווה בקיצוץ לא מחויבת המציאות. הסתכלות על התקציב כמכלול שאינו בגדר 'משחק סכום אפס' יכולה לפתוח אפשרויות חדשות. בניגוד לסיפור הרווח שאותו מספרים לנו שוב ושוב, קופת המדינה לא דומה להתנהלות של משק בית. למדינה יש סל כלים רחב הרבה יותר שלא משתמשים בו במכוון. אז מה יכלו לעשות אחרת?

  1. להגדיל את הגרעון

בשנים האחרונות לימדו אותנו שמדובר בהצעה מגונה. 3% גרעון ולא יותר. אמרו לנו שהגדלת הגרעון היא למעשה העברת נטל החוב לילדינו. אם מודדים את הגרעון כפי שצריך ונהוג, ביחס לתוצר, אז יחס חוב-תוצר נמוך הוא טוב ומאפשר ירידה בהוצאות הממשלה על ריבית. אבל, וכאן טמון המפתח, הוא לא חזות הכל. דווקא לירידה ביחס החוב-תוצר של ישראל יש מחיר שגם אנחנו וגם ילדינו משלמים אותו כבר כיום ונשלם ביתר שאת בעתיד.

תשאלו את עצמכם לאיזו מדינה ילדינו ירצו לגדול? האם למדינה שיש לה אמנם יחס-חוב תוצר נמוך אבל מערכת בריאות קורסת, מערכת חינוך צפופה וכושלת ותשתית תחבורתית המפגרת אחרי העולם או שמא הם יעדיפו לקבל לידיהם מדינה עם מערכת בריאות איכותית, מערכת חינוך מצטיינת ותשתיות תחבורה מתקדמות אבל שבמקום עם יחס חוב-תוצר של 60%, נעמוד עם יחס חוב-תוצר של 70% כמו גרמניה, 89% כמו בריטניה או 97% כמו צרפת.

כשהצמיחה השנתית של התוצר בישראל עומדת על קרוב ל-4% אפשר להעמיד את הגרעון גם על 4% ולשמור על יחס חוב-תוצר יציב למדי. לשם המקרה הספציפי, כדי לכסות את הקיצוץ הרוחבי המיותר מספיק להעלות את יעד הגרעון של 2019 מ-2.9% ל 2.98%.

  1. להעלות מיסים

הישראלים בטוחים שרמת המיסים בישראל גבוהה. האמת היא שההכנסה ממיסים בישראל ב-2016 עמדה על 31.25% מהתוצר כשהממוצע של מדינות ה-OECD באותה השנה היה 34.26%. אלו הנתונים האחרונים המופיעים באתר ה-OECD אבל מאז המשיכה ממשלת ישראל במדיניות הורדת המיסים. מספיק שיעלו את מס החברות בחזרה לרמתו ב-2016, עליה של שני אחוזים ל-25%, ומדובר בהכנסה של 2 מיליארד שקלים בשנה שתייתר את הקיצוץ הרוחבי ועוד תשאיר אותנו עם עודף. יש האומרים שאם יעלו את מס החברות נאבד חברות גדולות שיעדיפו לעבור לארצות אחרות. האמת היא שהחברות שמדינת ישראל חפצה ביקרן משלמות ממילא שיעורי מס נמוכים בהרבה בחסות החוק לעידוד השקעות הון וכבר ראינו, במקרה של "טבע" למשל, שהדבר אינו מהווה בהכרח ערובה למניעת פגיעה בעובד ובמשק הישראלי.

  1. הקרנות הסמויות מן העין

השנים האחרונות בהן נרשמו עודפי גביה מצטברים של עשרות מיליארדי שקלים היו שנים טובות מאוד גם לקרנות השונות הסמוכות לתקציב המדינה. קרנית היא קרן ביטוחית של המדינה שנועדה לשלם פיצויים לנפגעי תאונות דרכים בהן אין את מי לתבוע. על-פי הדוחות הכספיים שלה, לקרנית נכסים בגובה של למעלה מחמישה מיליארד שקלים. קרן הניקיון הוקמה כדי לשמור על הניקיון ולפעול למען הגנה על איכות הסביבה. בקרן הניקיון למעלה ממיליארד שקלים. בקרן הפיצויים של מס רכוש שאמורה לכסות על נזקי מלחמה הצטבר בשנים האחרונות סכום שיא של 15 מיליארד שקלים. לשם הפרופורציות במלחמת לבנון השנייה שילמה הקרן פיצויים בסך חצי מיליארד שקלים וכן פיצוי על נזקים היקפיים בסך 3.2 מיליארד שקלים. הסכום שהצטבר בקרן הפיצויים בפחות מעשור יכול לממן נזקים של שלוש מלחמות ולהישאר עם עודף.

בסך הכול בכל הקרנות הממשלתיות הייעודיות יש כ-22 מיליארד שקלים. יאמרו הזהירים ובצדק – אלו קרנות שנועדו למצבי חירום ולכן אסור לגעת בהן. השאלה היא מדוע ממשיכים להזרים אליהן כספים בהיקפים אדירים? ושאלה נוספת, כשמנכ"ל משרד הבריאות מזהיר מפני קריסת מערכת הבריאות בשל קיצוץ של 100 מיליון שקלים בתקציב המשרד, זה אינו מצב חירום?

בשורה התחתונה אפשר לומר שלמשרד האוצר חלופות שונות למימון הגידול בהוצאה הממשלתית בתקציב 2019. חשוב לציין כי הגידול הספציפי בהוצאה מביא איתו גם גידול בהכנסות המדינה. אותם השוטרים שמקבלים תוספת שכר משלמים מס הכנסה כשהם מקבלים את הכסף ומע"מ כשהם מוציאים אותו.

במאמר מוסגר צריך גם להגיד שהקיצוץ הרוחבי של השבוע הוא אומנם איוולת מרושעת, אבל מדובר בפרקטיקה נהוגה שמבוצעת כל שנה במהלך שנת התקציב כשסדרי העדיפויות משתנים. ביוני האחרון אישרה הכנסת קיצוץ רוחבי גדול פי שלושה מזה שאושר השבוע, קיצוץ שכמעט ולא קיבל תהודה ציבורית. עובדה המחזקת את התחושה שהקיצוץ הרוחבי והשיח שהתפתח סביבו נועדו בעיקר לסכל כל מזימה להגדיל את ההוצאה הממשלתית בישראל.