רבות דובר על האופן בו התמודדו המדינות השונות עם המשבר הכלכלי של 2008, אך מעט תשומת לב נתנה לבחינת הכלים דרכם הבינו אותן מדינות את המתרחש. מחקר חדש של ארגון ה-OECD, שידוע דווקא כשמרני מבחינה כלכלית, מעלה טענה מרחיקת לכת יחסית לפיה "מדדים כלכליים אפקטיביים יותר היו יכולים לדחוף ממשלות להגיב באופן חריף יותר למשבר הכלכלי ב-2008, ולמנוע את השחיקה באמון הציבור במובילי המדיניות". כותביו של המחקר שפורסם אתמול (שלישי) טוענים כי האופן בו מובילי המדיניות הכלכלית בוחנים את המשק הוביל אותם לתגובה לא מספקת – והעמקת הסבל שהונחת על רוב הציבור.

שאלת המדדים הכלכליים עלולה להתפס כטכנית, אבל לא כך המצב. מדדים כלכליים הם עניין פוליטי מהמדרגה הראשונה שמשפיעים באופן מרחיק לכת על המדיניות הכלכלית. שאלת המדדים הכלכליים קובעת מה יקחו בחשבון מנהלי המדיניות , וממה יתעלמו. כפי שנכתב בדו"ח "אם אנחנו מודדים את הדבר הלא נכון, אנחנו נעשה את הדבר הלא נכון". דוגמא לכך היא השימוש של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במדדי שוק ההון האמריקאי כהוכחה להצלחתו לחזק את הכלכלה האמריקאית. מדדים אלו אכן נמצאים בעלייה, אבל מי שנהנה בפועל מאותם הרווחים אינם בהכרח הציבור הרחב.

כבר כמעט עשור שקבוצה קטנה של כלכלנים, ביניהם זוכה פרס הנובל פרופסור ג'וזף שטיגליץ והפרופסור ז'אן פול פיטוסי טוענים שהמדדים הכלכליים המקובלים- ובעיקר התמ"ג שמודד את שווי התוצר הכלכלי במדינה, מסתירים פנים משמעותיים של הכלכלה מעיני מקבלי ההחלטות. לטענתם, מדדים כמו רמות אי השוויון, רמות הביטחון הכלכלי והגישה לשירותים ציבוריים אפקטיביים הם קריטיים לעיצוב מדיניות כלכלית שמיטיבה עם מרבית הציבור. במילים אחרות, יכול להיות שהתמ"ג נמצא בתהליך גדילה- אבל שאת פירות הגדילה קוטפים דווקא העשירים ביותר, ומרבית הציבור חווה קיפאון ואפילו ירידה בהכנסותיו הריאליות.

"רק על ידי יצירת מדדים טובים יותר נוכל לשקף את חייהם האמיתיים של האנשים ונוכל לעצב וליישם מדיניות שתעזור לשפר את חייהם" אמר ראש ה-OECD אנחל גוריה. "אנחנו חייבים לנסות ולשקף את האמת על חייהם של אנשים במקום את הנושאים שקל לנו לחקור. לכך תהיה משמעות מכרעת בהחזרת האמון של הציבור במוסדות הציבוריים וביצירת צמיחה שמיטיבה עם כולם".

לכן, טוענים אותם הכלכלנים, מדדים כלכליים הם עניין פוליטי משמעותי מאד. לטענתם, ההתמקדות בצמיחה בתמ"ג מסתירה את רמות אי השוויון האדירות בחברות המערביות, ואת חוסר הביטחון אותו חווים מיליונים. כך, יכולים מעצבי המדיניות לקדם מדיניות שמיטיבה דווקא עם העשירים ביותר, ולהציג את הגידול בתמ"ג כהישג שמיטיב עם כלל הציבור. "אנשים לא יכולים לחיות בלי תקווה להתקדם" אמר פרופסור פיטוסי בתגובה לפרסום הדו"ח. "השאלה האמיתית היא לא האם יש צמיחה- אלא צמיחה של מה ואת מי היא משרתת".

למדוד אי שוויון ולא רק "צמיחה"

מה שעולה מהדו"ח הוא שהשפעות הקשות ביותר של המיתון שבא לאחר המשבר הפיננסי של שנת 2008 היו נסתרות מעיני הציבור ומקבלי ההחלטות. בעוד שהמשקים חזרו לצמיחה במונחים של תמ"ג, מבחינת הביטחון הכלכלי של אזרחיהם המצב המשיך ועדיין ממשיך להיות חמור ביותר. כך, מסיקים כותבי הדו"ח, במידה ומדדים נוספים היו מקבלים ביטוי בדו"חות, יתכן וממשלות ברחבי העולם היו בוחרות להגדיל משמעותית את ההוצאה הציבורית כדי למנוע מאזרחיהם ליפול למחסור.

לטענת הכותבים, פירות הצמיחה שבאה אחרי המשבר הלכו באופן לא פרופורציונלי לעשירים ביותר, ומצבם של רבים מאזרחי אירופה וארה"ב נותר גרוע מאד. זאת למרות העובדה שפוליטיקאים ברחבי העולם המערבי כבר הכריזו על סוף המשבר הכלכלי. לטענתם, רבים במדינות אלו סובלים מחוסר ביטחון כלכלי וחוסר גישה לשירותי רווחה בעקבות הקיצוצים הרחבים שנעשו בהם בעשור האחרון.

דוגמא מובהקת לכך היא בריטניה, ששליח האו"ם פיליפ אולסטון הראה בשבוע שעבר שקיים בה עוני רחב היקף על אף העובדה שהתמ"ג בה חזר לצמיחה איטית לפני שנים. בשביל מיליונים מאזרחי ברטיניה, מצבם נשאר גרוע ולעיתים חסר תקווה לחלוטין, למרות החזרה לצמיחה.

התקווה היא שפרסום קבוע ורשמי של מדדים כמו רמות אי שוויון יגרמו לממשלות לקחת אותם בחשבון בעיצוב המדיניות. כך, יוכלו האזרחים לדרוש מדיניות שמצמצמת את רמות אי השיוויון תוך שימוש בסטטיסטיקה נגישה שמאפשרת למדוד בקלות את השפעת המדיניות על מדדים כלכליים חברתיים. עם זאת, חלק המדדים כלל לא נבחנים היום, ויהיה צורך לפתח כלים למדידה שלהם. למעשה, נכון להיום ממשלות ברחבי העולם לא מודעות למידות חוסר הביטחון הכלכלי של אזרחיהם.

"אנו זקוקים למדדים חדשים לבחינת הכלכלות שלנו, אבל בפני עצמו זה לא מספיק" נכתב בדו"ח. "מה שמשנה בנוסף הוא לעגן את ממדים אלו בתהליך עיצוב המדיניות הכלכלית…על מקבלי ההחלטות להשתמש במדדים אלו כדי לבחון מה יש לעשות, וכדי לבחון את השפעות המדיניות המיושמת על הכלכלות שלנו".

שינוי עמדה ב-OECD?

הרעיון להכניס מדדים נוספים לאופן בו מעצבי המדיניות בוחנים את הכלכלה קיים כבר שנים, ומי שמוביל אותו הוא הפרופסר המפורסם ג'וזף שטיגליץ. שטיגליץ מבקר מזה שנים את השימוש בתמ"ג כמדד היחיד ל"בריאות" של כלכלות.

בשנת 2008 ביקשה הממשלה הצרפתית משטיגליץ, פיטוסי וכלכלן בנגלדשי בשם אמרטיה סן להכין דו"ח שיציג את החוסרים במדדים הכלכליים של הממשלה הצרפתית. הדו"ח ידוע בתור "המלצות שטיגליץ-סן-פיטוסי" והוא מכיל רשימה של המלצות למדדים נוספים שיש להכניס לסטטיסטיקה השוטפת של רשויות המדינה. בדו"ח המליצו הכלכלנים לקחת בחשבון לא רק את הצמיחה, אלא שורה נוספת של מדדים: רמות אי שוויון, מידת הביטחון התעסוקתי, מידת הביטחון הכלכלי, גישה לשירותים ציבוריים, יעילות השירותים הציבוריים ועוד.

"אנחנו שמים הרבה יותר מדי דגש על התמ"ג כמדד מוביל לבריאות הכלכלות והחברות שלנו" אמר פרופסור שטיגליץ. "לפני המשבר הכלכלי העיוורון הזה הביא את מובילי המדיניות הכלכלית להתעלם מהסכנות שעורבות לכלכלה שלנו, ולקבל החלטות שגויות לאחריו. אם לא נסתכל על הדברים החשובים לחיים של רוב האנשים- אי שוויון, תחושת ההצלחה והמסוגלות של אנשים, הבריאות שלהם או היכולת לקיים את הסביבה בה אנחנו חיים, לא נוכל לקבל את ההחלטות הנכונות בעבור החברה שלנו".

כמובן שאת דעותיהם של שטיגליץ, סן ופיטוסי לא קיבלו במערכות הפוליטיות והכלכליות העולמיות. ה-OECD אמנם יצר לעצמו רשימת מדדים חלופיים שכוללים רמת הכנסה, נגישות לדיור, ועוד מספר מדדים. עם זאת, הוא לא לוקח בחשבון את רמות אי השוויון, ובכל אופן ה-OECD ממשיך להשתמש דווקא בתמ"ג כמדד מרכזי דרכו הוא בוחן את ההתפתחויות הכלכליות.

עם זאת, בדו"ח האחרון נראה שה-OECD מקבל דווקא את ההצעות של שטיגליץ, וכולל אף התייחסויות ישירות להמלצות: "הדו"ח הזה מעניק 12 הצעות לעבודה שממשיכה את אלו של שטיגליץ, סן ופיטוסי".