מלצר חשבון בבקשה
אני יושב בית-קפה ועיני תרות אחרי מלצר/ית. הופ ראו אותי. מזמין קפה וקרואסון ומחכה. מלצרות היא עבודה לא קלה, כרוכה בהליכה רבה, מפגש עם סועדים מסוגים שונים, לפעמים נודניקים, חוצפנים ותובעניים. פעם למדו מלצרות כמקצוע אך כיום זהו עיסוק זמני אחרי הצבא לעשות קצת כסף לטיול הגדול. השכר לא משהו וגם אחרי התשר לא מתעשרים מזה. אני מעריך מאד את החבר'ה הצעירים האלה ומשאיר להם, בדרך-כלל, תשר ראוי, גם אם לפעמים הם לא ראויים לכך.
כן, איפה היינו? הקפה מגיע, גם הקרואסון והמלצרית הולכת לדרכה. אני קורא קצת עיתון, מביט בסמארטפון וזה הכל, רוצה לשלם את החשבון ועיני תרות אחרי המלצרית. עכשיו אני כבר לא כל-כך מעניין אותה כי הרי את שביקשתי קיבלתי, אז חכה בסבלנות! סוף-סוף צדתי את מבטה וסימנתי לה בשפת חרשים באצבעות משרבטות באוויר כאילו כותבים… חשבון! החשבון מגיע בקופסה, בכוס או סתם מונח על השולחן והמלצרית רצה לדרכה. אני רוצה לשלם במזומן אך אין בידי הסכום המדויק אז אני מניח שטר של חמישים ש"ח ושוב מחפש את המלצרית שלי. היא באה והולכת לקופה וחוזרת עם העודף ורצה להמשך עבודתה.
נשאלת השאלה האם אפשר אולי לייעל קצת את כל התהליך הזה לטובת האורח וגם לטובת המלצריות. למשל, להביא את החשבון יחד עם הקפה והקרואסון, שיטה שנהוגה במקומות רבים בחו"ל. אפשר גם לצייד את המלצרים בפאוץ' ובו הם יחזיקו את הקופה הקטנה ויוכלו לסיים את החשבון עם האורח במהירות. אך כנראה יהיה זה מוגזם לצפות שייעשה משהו לנוחות האורח ולא כל שכן לנוחות העובד.
עם הפנים או עם העכוז (שאלה בתחום ההליכות ונימוסים)
בתאטרון, בקולנוע או בקונצרט, בדרך כלל השורות צפופות ואם אתה כבר יושב ומישהו עובר על פניך יש כמה אפשרויות להקל על המעבר, לקום ולתת לעבור או להמשיך לשבת, לפשק רגליים, ולהצטמצם כמה שאפשר. כמובן שהמפגש תלוי גם בזה שעובר על פניך – האם הוא עובר פנים אל פנים או עכוז מול פנים. מבחינת ארגונומיה פיזיולוגית נוחה הרבה יותר הצורה הזאת של עכוז מול פנים אך מבחינת "נימוסים והליכות" אין זה נימוסי להפנות את התחת אל היושב, וגם ליושב זה לא כל כך נעים. שאלה קשה, שאלה קשה…
בפעם הבאה כאשר תלכו למופע תחשבו על הבעיה ותבחרו האם אתם בעד הארגונומיה או בעד הנימוסים ותנהגו בהתאם. בילוי נעים!
