דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שלישי כ"ג באייר תשפ"ב 24.05.22
24°תל אביב
  • 25°ירושלים
  • 24°תל אביב
  • 24°חיפה
  • 25°אשדוד
  • 32°באר שבע
  • 35°אילת
  • 30°טבריה
  • 24°צפת
  • 28°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מלט

תעשייה במשבר / לא רק פרנסת העובדים על הכף: מלחמות המלט הן על עצמאות המשק הישראלי

עובדי מלט הר-טוב מפגינים מול משרד האוצר במחאה על ייבוא מלט במחירי היצף (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

120 העובדים במפעל בבית שמש החוששים לעתידם התעסוקתי, הציפו בשבועות האחרונים דרמה אמיתית הנמצאת בבסיס שוק הדיור - עד כמה מסתמכת ישראל על ייבוא חומרי בנייה וכמה מיוצרים כאן? מסע אל יסודות הבניין

ארז רביב
ארז רביב
כתב
צרו קשר עם המערכת:

מאבק העובדים של מפעל מלט 'הר-טוב' מתרחש על רקע הזינוק במימדי יבוא המלט לישראל, מוצר המתאפיין בקרטלים ברמה העולמית. בעוד העובדים ב'הר-טוב' חוששים לפרנסתם, הלקוחות מספרים על מפעל מיושן ולא יעיל, כאשר המלט המיובא גם איכותי יותר וגם זול יותר בעבור תעשיות ההמשך והוא התרחיש היחיד שגרם למונופול 'נשר' להוריד מחירים. הסכסוך משתקף גם בדו"חות סותרים של 2 רגולטורים. רונן יונה, מנהל הכספים של 'הר טוב' אמר ל'דבר ראשון': "אנחנו נלחמים על החיים של המפעל, מול הפרת חוק שתעלה את המחירים ברגע שתשבור את הייצור המקומי".

את השקט התעשייתי בשוק המלט שברה ועדת טרכטנברג, שהוקמה בעקבות המחאה החברתית בקיץ 2011. השוק נשלט כמעט לחלוטין ע"י המונופול הפרטי "נשר", שאינו מפרסם את נתוניו הכספיים, אך נחשב לחברה בעלת רווחיות גבוהה במיוחד. כחלק ממסקנות והשלכות ועדת טרכטנברג, נאלץ נשר למכור המפעל 'מלט הר-טוב' בבית שמש, כדי שיהווה מתחרה. את המפעל רכשו מידי 'נשר' משפחת וייל וחברת שמשון בסוף שנת 2015, ואלו בתחילת שנת 2016 החלו ביבוא משמעותי של מלט לישראל. בעוד היבוא גורם לפגיעה ברווחים של 'נשר', הוא מאיים על זכות קיומו של מפעל מלט "הר טוב".

עובדי מלט הר-טוב שופכים מלט בתל אביב במחאה על ייבוא מלט במחירי היצף 26 בנובמבר 2018 (צילום: פלאש90)

מונופול חזק או יצרן בקריסה ?

התלונה של מפעל מלט-הר טוב, על יבוא היצף של מלט לישראל, לא נחקרה כל עוד לא הצטרף אליה מונופול נשר. פתיחת חקירה מתאפשרת רק כאשר יצרנים שמהווים לפחות רבע מהשוק טוענים לייבוא בהיצף. ממצאיהשל החקירה המסובכת פורסמו באוגוסט האחרון. השליטה של "נשר" מתוארת שם כ-85%-90% מהייצור המקומי. כיום מעריכים רבים שהזינוק בהיקפי היבוא צמצם את "נשר" לנתח קטן בהרבה של 70% ויש המעריכים גם 55% בלבד. מכיוון שמדובר בחברה פרטית, שבשליטת כלל תעשיות המחוקה גם היא מהבורסה, (בשליטת לן בלווטניק, ולפני כן משפחת לבנת) תוצאותיה אינן מתפרסמות ובעליה הנוכחיים והקודמים לא אוהבים תשומת לב תקשורתית.

אחד הלקוחות מאיזור חיפה שעבר מרכש מ"נשר" לרכש של מלט מיובא סיפר על על יחס אדיש ללקוחות, והתעלמות מצרכיהם: "יש פיקוח לכאורה על מחירי נשר, אבל בפועל יש להם רווחיות מאוד גבוהה. אני לא יכול לקנות מלט ישירות מהם, אלא רק דרך משווקי משנה. הם מקבלים הנחות מקסימליות מהמחירון לפי הכמות שהם קונים, ועל התיווך הזה הם עושים סיבוב על הלקוחות הקטנים. יש מלא תעשיות שזקוקות למלט, כל מי שעובד עם בטון צריך מלט. עד לפני כמה שנים בנשר מכרו רק שקים של 50 ק"ג. אתה יודע מה זה בשביל פועל להרים שק של 50 ק"ג ? להם לא היה אכפת (החוק תוקן ב-2013, וחייב שקים של 25 ק"ג, א.ר.). השקים האלה, אחרי שפתחת אותם לא היו מחזיקים יותר משבוע, ומה שלא השתמשת הפך לפסולת.

"אני אגיד לך יותר מזה", ממשיך הלקוח, "הם מייצרים 5 סוגים של מלט בלבד, ובעולם יש עשרות סוגים. המלט שאני קונה מיבוא הוא גם זול יותר וגם איכותי יותר. הצלחתי לחסוך כמה אחוזים מכמות המלט שאני קונה כי הוא פשוט יותר איכותי. נשר מרוויחים מיליארדים, אז הם ירוויחו פחות, אבל אי אפשר לסגור אותם, הם יישארו על בטוח". לגבי 'הר-טוב' אמר כי "מבחינה לוגיסטית לעלות ההובלה של המלט בישראל יש משמעות כלכלית לא קטנה, והפריסה של "נשר" ברחבי הארץ מאפשרת לה להיות יותר אטרקטיבית בעלות המשלוח".

עובדי מפעל מלט הר-טוב מבית שמש מפגינים בכניסה למשרד האוצר בירושלים, 14 באוקטובר 2018 (צילום: מלט הר-טוב)

הדבק של המלט

חברת סימנט היא המתחרה המשמעותית של "נשר", והיא מייבאת מלט מיוון, אשר לגביו נטען שנמכר במחיר היצף בישראל. נתח השוק שלה הגיע כבר ל7%, והיא נהנית מתנאים נוחים בשרשרת השיווק שלה – רכש מענק המלט העולמי לה-פרג', יבוא בנמל הפרטי מספנות ישראל, שמייבא מלט רק בעבורה, כאשר הנמל עצמו וגם סימנט נמצאים בשליטת אותם אנשי עסקים.

גם 'נשר' מסתמכת על ייבוא ולא רק על מחצבים בישראל- בעיקר את החומר גלם הנקרא 'קלינקר' או צמנט, אותו טוחנים למלט. לפי תחקירו של העיתונאי מתן חודורוב ב'חדשות 10', גם נשר היא חלק מהסדר דמוי קרטל, בו לקוחות גדולים בישראל כמו חברת 'רדימיקס' ו'הנסון', נשלטות על ידי חלק מספקיות הקלינקר של נשר ולכן הן רוכשות את כל המלט שלהן מחברת נשר, ולא מ-5 חברות שמייבאות כיום מלט לישראל או מ'הר טוב'.

רק מפעל מלט 'הר טוב' מייצר קלינקר ממחצבים מקומיים, ולא מחובר כיום לקרטל. רונן יונה, מנהל הכספים של מפעל הר טוב, אמר ל'דבר ראשון' כי "הטענות לגבי חוסר היעילות של הר טוב הן לא נכונות. אם היית מעביר את המפעל כעת ליוון או לטורקיה המפעל היה רווחי". יונה מודה שהציוד במפעל מיושן, אך מדגיש כי הרוכשים ידעו מראש שעליהם להשקיע בין 150 ל-200 מליון דולר כדי לחדשו. "התחלנו להיערך לכך, אבל היבוא פרץ בתחילת 2016. איך נוכל להשקיע השקעה שתימשך בין 5-7 שנים אם היבוא מחסל את הרווחיות שלנו כאן ועכשיו?".

עובדי מפעל מלט הר-טוב מבית שמש מפגינים בכניסה למשרד האוצר בירושלים, 14 באוקטובר 2018 (צילום: מלט הר-טוב)

קרב הרגולטורים ראש בראש

בעוד החקירה במשרד הכלכלה בהובלת הממונה על היטלי הסחר במשרד הכלכלה דני טל קבעה שלא רק שיש מחירי היצף, אלא שהנזק שנגרם מהם מצדיק הטלת היטל על יבוא מלט, בבדיקת הממונה על ההגבלים העסקיים, עו"ד מיכל הלפרין, התקבלו תוצאות הפוכות. ב-24 באוקטובר השנה כתבה אל חברי הוועדה המייעצת לנושא ההיטלים כי: "הגברת התחרות בענף הצמנט, הנובעת מגידול שחל ביבוא, נושאת פירות בדמות הורדת מחירי הצמנט והבטון והגדלה של הכמות המסופקת. הטלת היטל היצף עלולה לגדוע את התחרות ולשלול מהציבור את פירותיה, והכל שעה שבהטלת ההיטל אין כל תועלת אשר בכוחה לשמש משקל נגד לנזק הגדול שייגרם בוודאות לתחרות בענף הצמנט לציבור". עוד נכתב כי "חלק ממצאי בדיקתנו אינם מתיישבים עם חלק ממצאיו של הממונה על היטלי סחר, ובנוסף, בכל הכבוד, אנו חולקים על חלק מההנחות שבחר לאמץ".

לטענת הממונה, שוק הצמנט בישראל מתאפיין בירידת מחירים, כאשר גם "נשר" נגררו אליה בעקבות הזינוק ביבוא, אך גם להגדלת מהירה של הצריכה. לייצור המקומי אין יכולת לענות על כל הביקושים למלט כך שיבוא חייב להתקיים ואילו היטלים על היבוא ייקרו את מוצרי ההמשך – בטון, בלוקים ותשתיות. "העובדה שבשנת 2017 נשר חילקה דיבידנד, על פי טענתה, בין 150 ל215 מליון שח, מעידה, כשהיא לעצמה, עד כמה מצבה של נשר איתן", לשון המכתב. כלפי הר טוב, כתבה הממונה "נראה שרוכשי המפעל הניחו שיוכלו להמשיך להינות לאורך זמן מהמחיר שנקבע על ידי בעלת המונופולין, ובחסותו להנציח את חוסר היעילות של המפעל".

רונן יונה רואה בכך שגיאה גסה: "הרי הממונה קבע שהמלט זול יותר ביוון מאשר בישראל. היא לא קוראת את המפה נכון. אנחנו נלחמים על החיים שלנו, וברגע שהיבוא ישבור את הייצור המקומי, המחירים יעלו, אבל אז לא יהיה מלט מקומי. זה מוצר אסטרטגי". לדבריו, בניגוד לטענה המקובלת שלמפעל בהר-טוב אין ערך אסטרטגי, הרי ש"נשר" לא יכולה להגדיל את כושר הייצור שלה בשל מגבלות המחצבה, ואילו מלט הר-טוב, אם יהיה מוגן מהיצף, ימחזיק בעתודות של מחצבים, שיאפשרו בעוד כמה שנים גם ייצור מוגבר. הסכם המכירה של "הר טוב" מ"נשר" כלל הבטחת תעסוקה לעובדיו במפעל של "נשר" ברמלה אם הוא ייסגר, אך יונה מסביר שמדובר ב"28 עובדים בלבד, כאשר בהר-טוב עובדים 120 עובדים. הטיעון הזה של ההגנה על העובדים תקף רק לגבי מיעוט".

תועלת מול נזק

הכרה רגולטורית במחירי היצף לא מחייבת הטלת היטל על היבוא, שכן יש לשקול את התועלת והנזק של היטל כזה בטווח המיידי והארוך. מטרת המאבק שהחל לאחרונה, היא להשפיע על ההחלטה הסופית, המחייבת גם אישור של הדרג הפולטי. ברור שיבוא מלט יתקיים וככל הנראה גם מפעל 'נשר' יתקיים, אך לא ברור האם 'מלט הר טוב', המעסיק 120 עובדים בבית שמש, יוכל להמשיך לפעול. גם אם ניתוחי הממונה על ההגבלים העסקיים יסתברו כנכונים עובדתית, הרי שמוטמעת בהם טעות אופטית מהותית – יבואני המלט אינם דווקא שחקנים קטנים, אלא שחקנים מקומיים הקשורים לשחקנים ענקיים בשוק המלט העולמי. תחום זה מתאפיין ביתרון לגודל, ואין שום תרחיש ריאלי לפיו יחולק שוק המלט בישראל בין שחקנים קטנים יותר שיתחרו זה בזה, אלא רק תרחיש בו יפגעו היצרנים המקומיים מכניסתם של תאגידים רב-לאומיים. קשה לדעת מראש במשך כמה זמן יציעו אותם ענקים מלט במחיר מוזל.

רמת הביקושים הצומחת בישראל מחייבת יבוא מלט, ככל שיתרונותיו הם גם בתחומי המגוון והאיכות, הרי שאין שום ספק בנחיצותו. כעת נותרה רק שאלה מכריעה אחת – באיזה מחיר יימכר בישראל המלט המיובא?

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!