היום, ה-2 בדצמבר, הוא היום הבינלאומי לציון ביטול העבדות. החל מהמאה החמש-עשרה החלו מדינות כמו פורטוגל וספרד בסחר בבני אדם, אשר טלטל את החברות שחיו במערב אפריקה והותיר צלקות עמוקות באותן חברות. כאשר הגיע הסחר בבני אדם לשיא בסוף המאה השמונה-עשרה, החלו מדינות אירופה להוציא אותו אל מחוץ לחוק, החל בדנמרק, בריטניה וכלה בארה״ב שאיבדה כחצי מיליון בני אדם במלחמת האזרחים סביב ביטול העבדות, במאה התשע-עשרה.

היום לציון ביטול העבדות מסמל את השינוי העמוק שחל במוסר האנושי והמעבר מעולם בו היה מקובל להשתמש בבני אדם כחפצים בשירות של בני אדם אחרים אל עולם נאור שמכיר בערכו של האדם כתכלית בפני עצמה, אך יש עוד עבודה בעולם – וגם כאן בישראל למיגור "העבדות המודרנית" שעוד רווחת, ובמספרים גדולים.

מארק טווין אמר פעם שההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אך היא אכן מתחרזת. לצערנו הדבר נכון גם במקרה זה. לפי ארגון העבודה העולמי (ILO) ישנם כיום ארבעים מיליון בוגרים ומאה חמישים מיליון ילדים שנאלצים לחיות כקורבנות "עבדות מודרנית" ברחבי העולם, תחת ניצול מרות, אלימות, כפייה, איומים ורמייה. כמעט ואין מדינה בה התופעה אינה קיימת – מבריטניה וארה״ב, דרך מאוריטניה ואלג'יריה ועד לקטאר וסין.

בשנת 2000 נכתב פרוטוקול פלרמו, נוהל תקני למניעת סחר בבני אדם, להענשת הסוחרים ולשיקום הקורבנות, בעיקר נשים וילדים. ב-2008 הצטרפה ממשלת ישראל לפרוטוקול, המשלים את אמנת האו"ם נגד פשע מאורגן חוצה גבולות. הממשלה יכולה כיום להפעיל את מנופי הלחץ המדיניים שברשותה ולקרוא למדינות נוספות להצטרף אל הפרוטוקול. בדומה לאתגרים רבים הניצבים בפנינו כיום, ללא שיתוף פעולה הדוק כדי לאפשר את שיתוף הפעולה ההדוק הנדרש כדי להתמודד עם תעשיית אכזרית זו של ניצול ודיכוי, תעשייה שגם מגלגלת רווחי עתק לא מדווחים.

הדים קשים לתופעת "העבדות המודרנית" נשמעו בעדויות שנמסרו במהלך הסיורים והדיונים של ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים וזנות, בהם השתתפתי בשנה האחרונה.

בכל העולם, זנות אינה מוכרת כבחירה חופשית. מחלקת המדינה של ארה״ב מציינת את הזנות כסיבה המרכזית לסחר מודרני בבני אדם. כאשר נשים ונערות מקיימות יחסי מין עם אדם שאינן חושקות בו ואינן חשות כל חום כלפיו הן עוברות טראומה קשה. נשים שמקיימות יחסי מין בתשלום עושות זאת לרוב ממקום של מצוקה נפשית, חוויות ילדות קשות או התמכרות לסמים, תוך שידול, מניפולציות פסיכולוגיות ואיומים באלימות מצד רשתות של פשע מאורגן. בשנים האחרונות, פועל יוצא של מאמצי הממשלה למרר את חייהם של מבקשי המקלט בישראל אנו רואים גם תופעה מדאיגה של זנות מתוך מצוקה כלכלית קיצונית. השנה העריך המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות כי אלפי נשים מחבר המדינות ומזרח אירופה נכנסות מדי שנה לישראל כתיירות במטרה לעסוק בזנות. ביטול הצורך באשרת כניסה למדינות מזרח אירופה, טיסות מוזלות מאירופה (עקב הסכמי ״השמיים הפתוחים״) ועלייה בבקשות למקלט על ידי אזרחי אוקראינה וגיאורגיה – יוצרים דפוס חדש ומדאיג של סחר בנשים לצרכי זנות בישראל.

עבודות בכפייה הן צורה נוספת של "עבדות מודרנית". תופעות שכאלה קיימות עדיין בימינו, גם בישראל, היכן שבעשור האחרון נמצאו עובדים כלואים בחוות חקלאיות מבודדות או באתרי בנייה מרוחקים והועסקו בפרך ללא שכר ו/או תוך מניעת זכויות בסיסיות. גם עובדות סיעוד נמצאו כשהן כלואות בבתי המטופלים שלהן, כשהדרכון שלהן מוחרם והן נידונות לחיים נטולי חירות בסיסית.

תופעות אלו לא יעלמו מעצמן. נדרש תקצוב של הרבה יותר פקחים שירדו לשטח ויעקבו אחרי הפרות זכויות עובדים בכלל ובפרט של אותן תופעות מחרידות. נדרשת תמיכה איתנה במאמצי המשטרה ויתר הרשויות, מאמצים שהוכיחו את עצמם בעבר: לקיים הבחנה בין קבוצות המהגרים השונות לשיפור תהליך ההכרה בקורבנות בסחר בבני אדם ולתקצב את המוסדות שמאפשרים את השיקום החיוני להן ולהם. בנוסף, יש להחמיר את ביקורת הגבולות, לזרז את תהליכי החקירה ולהפעיל יד קשה יותר כלפי עבריינים מורשעים בסחר בבני אדם. לבסוף, יש להשלים את תהליך החקיקה להפללת צרכני הזנות: כל עוד יש ביקוש לזנות, יימצאו אלה שידאגו גם להיצע.

העסקה קבלנית על ידי חברות כוח אדם גם היא צורה של "עבדות מודרנית" שעדיין רווחת בישראל. אלו עובדים שמבצעים את אותה העבודה של אלה המועסקים ישירות – אך משתכרים פחות, ותנאי העסקתם פוגעניים ואינם מאפשרים להם להתפרנס בכבוד.

משימת מיגור העבדות בישראל תסתיים בהצלחה כשנשיב את תפקידן של חברות כוח האדם לייעודן המקורי: גיוס והכשרת עובדים. אך גם זה לא יקרה מעצמו – דרושה ממשלה המחויבת לנושא, שתדרוש בראש ובראשונה לעבור להעסקה ישירה במשרדי הממשלה ובחברות הממשלתיות – לרבות מורי הקבלן, ולאחר מכן תוביל חקיקה שתפסיק את ההעסקה הקבלנית גם בשוק הפרטי.

בעולם וגם בישראל חלה התקדמות רבה בשנים האחרונות בכל הקשור בזכויות אדם. אך לא די בהתקדמות הזאת. הנורות האדומות ממשיכות לדלוק ולהזכיר לנו כי גזענות עדיין רווחת במקומות רבים ברחבי העולם.

גזענות מולידה אפליה ולגיטימציה ליחס שאינו שווה לבני אדם ולפגיעה בזכויות. אותה הגזענות היא הבסיס לעבדות העתיקה שהיא הסימפטום – שאנו רוצים להאמין שעבר מן העולם במאה ה-19 – אך הבסיס למרבה הצער עדיין קיים. כל אלה יפסקו כשהכל יבינו שבני האדם נולדו בצלם שווים, ולכן צריך להאבק על שוויון לכולם בלי הבדל של דת, גזע או מין.


עמיר פרץ הוא חבר כנסת מטעם המחנה הציוני, לשעבר – יו"ר מפלגת העבודה, שר הביטחון ויו"ר הסתדרות העובדים הכללית