וושינגטון, יום חמישי האחרון, שעות הבוקר. אל אולם התדרוכים של מחלקת המדינה האמריקאית, נכנס עוזרו המיוחד של מזכיר המדינה פומפאו, בריאן הוק, "מחזיק תיק אירן", במחלקת המדינה. הוק תקף את האירנים על כך שהם משנעים משלוחי נשק לכוחות ה"פרוקסי" שלהם, השליחים, כגון חיזבאללה בלבנון ובסוריה. עד כאן – שום דבר חריג. אך הוק הוסיף מספר משפטים שיתכן שיש להם משמעות נוספת וחריגה: "הנשיא טראמפ הבהיר," אמר הוק והוסיף, "כי ארה"ב לא תקבל עוד את הסטטוס קוו שנוצר בנושא זה".

האם המשפט הזה מעיד על שינוי מגמה במדיניות האמריקאית במזרח התיכון? האם ארה"ב, שנסוגה, לפחות במובנים מסוימים, מהאזור ובכך הותירה את הדומיננטיות לרוסים ולמעצמות האזוריות בשנים האחרונות, משנה כיוון?

האמירה הזו של הוק לא הייתה הדבר יוצא הדופן היחיד בחדר התדרוכים של מחלקת המדינה בבוקר יום חמישי. גם הנוכחות המשותפת של שגריר ישראל לארה"ב רון דרמר, יחד עם השגרירים של איחוד האמירויות ובחריין אינה דבר של מה בכך, ויתכן שמעידה על מחויבות מחודשת של האמריקאים להתמודד מול הרוסים על עיצוב פניה של סוריה והמזרח התיכון.

מספר שעות אחרי מסיבת העיתונאים בוושינגטון, בסביבות השעה 21:30 במזרח התיכון, החלו לזרום מדמשק הדיווחים על התקפה ישראלית שמנוטרלת על ידי מערך ההגנה האווירי הסורי. היה זה האירוע הפומבי הראשון של תקיפה ישראלית, לכאורה, מאז נפילת המטוס הצבאי הרוסי אל מימי הים התיכון, בעקבות פגיעת אש נ"מ סורי, בחודש ספטמבר האחרון. לא ניתן למתוח קו ישיר בין הדברים, אך יחד עם סימנים נוספים, יתכן שארה"ב החליטה למתוח קו בחול מול הרוסים והאירנים ושתקיפה ישראלית בחתימה גבוהה יחסית – אם אכן התרחשה – היא ביטוי לשינוי המדיניות האמריקאית.

ילדים ליד חורבות בעיר רקה שבסוריה (צילום: AP Photo/Hussein Malla).

מהי המדיניות האמריקאית? לפני כשבוע הבהיר הנשיא טראמפ כיצד הוא רואה את פני המזרח התיכון בראיון ל'וושינגטון פוסט'. כתבי העיתון תקפו אותו על המשך שיתוף הפעולה עם בית המלוכה הסעודי על רקע רצח העיתונאי חאשוקג'י, אך טראמפ ביטל את דבריהם והסביר מדוע הוא תומך בסעודים. "בלעדיהם, ישראל תהיה בצרות גדולות יותר". בהמשך דבריו אמר טראמפ "האם אנחנו נשאר בחלק הזה של העולם? סיבה אחת לכך היא ישראל. הנפט נעשה פחות ופחות סיבה לכך".

יש לזכור שבקמפיין הבחירות לנשיאות, תחת הסיסמה "אמריקה תחילה", אמר טראמפ כי יסיג את כוחות ארה"ב מהאזור. בתחילת כהונתו התנה טראמפ את הסגת כוחות ארה"ב בניצחון על ארגון הטרור הג'יהדיסטי דעא"ש, דבר שלפחות במובנים מסוימים הושג – אם כי לא לחלוטין באמצעות האמריקאים. לפני מספר חודשים טראמפ שינה את עמדתו, לאחר שקיבל את עמדת בכירי מערכת הביטחון האמריקאית ואת העמדה הישראלית ואמר כי ההתניה לנסיגה תלויה בנסיגת כוחותיה של איראן מהמרחב.

ביסוס האינטרס האמריקאי במעורבותה במזרח התיכון על הגנתה של ישראל הוא שינוי במדיניות, ו-ודאי ברטוריקה, של מדיניות החוץ האמריקאית. ארה"ב נוהגת להצדיק את מעורבותה מעבר לים בהגנה על האינטרסים של ארה"ב. על רקע עובדה זו ניתן להבין מדוע אמירתו של טראמפ, אשר תולה את נוכחותה של ארה"ב באזור בישראל, העלתה חשש מסוים אצל גורמים שונים בירושלים. ישראל לא רוצה להיות הסיבה שבגינה חיילים אמריקאים נהרגים בפעילות הרחק מביתם.

היבט נוסף שמעיד על המדיניות האמריקאית, אולי, הוא הגעתה של נושאת המטוסים האמריקאית "הארי ס. טרומן" אל מימי האזור. נושאת מטוסים אמריקאית במימי הים התיכון והמפרץ הפרסי אמנם איננה מחזה נדיר, אבל זהו שריר שהאמריקאים עושים ואף מדינה באזור, וגם לא מעצמת העל הרוסית, לא יכולים להתעלם ממנו.

טיל קרקע-קרקע ששיגרו משמרות המהפכה האיראניים מאיראן לשטח דעא"ש בסוריה. 1 באוקטובר (Sepahnews via AP)

אל מול הנוכחות האמריקאית והמחויבות המחודשת להתמודד על פני המזרח התיכון צריך לקחת בחשבון שהרוסים השלימו את הערכותם מבחינת הגנה אווירית. דו"ח של המכון לחקר המלחמה (ISW) בוושינגטון טוען שהיכולות המשודרגות של מערכות ההגנה האווירית הרוסית בסוריה יקשו על פעילות ארצות הברית וישראל בשמי סוריה. "מחיר ההרתעה מפני פעולה זדונית עתידית של איראן ושל נשיא סוריה בשאר אסד עלה", נכתב בדו"ח.

במהלך השנתיים האחרונות נראו יותר ויותר סימנים לכך שהאמריקאים נסוגו מניסיון להשפיע על דמותה של סוריה העתידית, והשאירו את הבכורה לרוסים, שהובילו דיונים עם הטורקים והאירנים, תוך כדי קביעת עובדות בשטח. כך נאלצו ישראל ונתניהו לשאת ולתת עם הרוסים, ככל הנראה ללא המטריה האמריקאית בניסיון להגן על האינטרסים הישראליים. השיא של תהליך זה היה, ככל הנראה, כאשר נתניהו שמע מפוטין שההסדר החדש ברמת הגולן בין ישראל לסוריה יתבסס על הסכם הפסקת האש מ-1974 ועדכן בכך את טראמפ, בפגישתם ביולי האחרון. שבוע אחרי פגישת נתניהו-פוטין נפגש טראמפ עם פוטין בפסגה בהלסינקי, ועל פי הדיווחים "עודכן" אף הוא על ידי פוטין לגבי ההסדר. האם ארה"ב וטראמפ החליטו כעת לנסות ולשנות את הדומיננטיות הרוסית באזור? ימים יגידו.

האם בכלל בוצעה תקיפה ביום חמישי האחרון?

יש לציין שאין כל ודאות לגבי מה אירע בכלל ביום חמישי האחרון בשמי סוריה. האם ישראל תקפה? ישראל אינה מגיבה בנושא, כמובן. סוכנות הידיעות הרשמית של הצבא הסורי, אשר אמינותה מוטלת בספק, דיווחה כי מערכות ההגנה האווירית שלה ירטו והשמידו את כל מטרות "האויב" האוויריות. דיווח נוסף שהופץ היה שהושמדו ארבעה טילים וכלי טיס ישראלי.

דובר צה"ל דיווח כי נמצאו שיירים של טיל נ"מ שנפל ברמת הגולן אך הדגיש לצד זאת כי "הדיווחים אודות פגיעה בכלי טיס ישראלי או במטרה ישראלית אווירית שקריים".

ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, ראש אמ"ן לשעבר, אלוף במיל' עמוס ידלין, הטיל ספק אם אכן בוצעה תקיפה אווירית וכתב בחשבון הטוויטר שלו ערב שבת כי "ממחקר רשתות חברתיות לא ניתן לאשר שהייתה תקיפה. כל הצילומים הם של ירי טילי נ״מ, אין צילומי פגיעה בשמים (על מטוסינו/חימוש שלנו) ואין צילומי פגיעה על הקרקע!" ביחס להודעות הרשמיות הסוריות אמר ידלין כי אמינות הודעותיהם נמוכה מאד והוסיף ביחס להפעלת מערכות ההגנה האוויריות שלהם כי " הסורים שוב משתוללים בירי טילי קרקע אוויר – נברך על כך שהפעם לא נפל מטוס רוסי או מטוס אזרחי".

לעומת זאת ברשתות החברתיות היו מי שטענו לפרטים מקיפים על התקיפה הישראלית כביכול. הבלוגר הידוע בכינויו אבו עלי, העוסק בניתוח אירועים במזה"ת, כתב בפוסט בפייסבוק כי יעדי התקיפה היו מטה חטיבה 121 בכנאכר, מטה חטיבה 75 בתל קואצ, מוצבים איראנים בדימאס, באלכסווה ובזריקה, בסיסי הגנה אווירית בזבדאני, מוצבים של חיזבאללה בקוניטרה ובדרעא, מטה איראני בגדוד 156 וכי לכל המטרות מכנה משותף אחד: הנוכחות של איראן וחיזבאללה בדרום סוריה. לדברי אבו עלי המסר הישראלי הוא חד משמעי כי ישראל רואה ומגיבה בכוח נגד פעולות ההסוואה של חיזבאללה ואיראן בדרום סוריה, רוסיה מאפשרת פעילות זאת ונותנת הסכמה שבשתיקה למרות הפלת המטוס הרוסי, מערכות ההגנה האווירית הסוריות לא אפקטיביות וכי ארה"ב מגבה את המהלך באופן מלא ומוצהר.