שוב הגיע השבוע הזה בשנה בו אנו מדליקים נרות, וממלאים את עצמינו  בפחמימות נוטפות שמן, עם הרבה הרבה סוכר שוב הגיע החג של הפסטיבל, שבוע בו אנו חוגגים את ניצחון המכבים על היוונים.

אבל מה בעצם היה שם בחנוכה?

בשנת 198 לפני הספירה, נלחמו פה בארץ ובכל האזור שלוש אימפריות ענק שהתחרו ביניהן על השליטה בנקודות אסטרטגיות, וישראל היא אחת הנקודות הכי אסטרטגיות שיש. המיקום הייחודי שלה על נקודת החיבור בין שלוש יבשות עושה אותה אטרקטיבית במיוחד למסחר ואסטרטגית במיוחד עבור מי שרוצה לשלוט בעולם כולו. היהודים בארץ ישראל שלטו בעצמם וחיו את חייהם, קיימו את מנהגיהם ללא הפרעה, עד זמנו של אנטיוכוס הרביעי.

כשאנטיוכוס עלה לשלטון (אחרי שבן אחיו, שהיה היורש החוקי של אחיו הגדול שנרצח בבבל הוגלה לרומא שניצחה את יוון) הוא נעזר ברומאים שנתנו לו כספים ליצור בריתות ולשחד את מי שצריך. הוא היה צריך לבסס את מעמדו ולחזק את ה"משילות" שלו באזור. הוא בנה הרבה מצודות וכבישים… אהה אקוודוקטים,  קנה את הממסד המקומי, וגזר את גזירות אנטיוכוס.

מטרתו הייתי להבטיח את נאמנות היהודים דרך שליטה בדת שלהם, בתרבות שלהם, במחשבות שלהם, ושלילה וזלזול במה שהם האמינו קודם.

רוב העם קיבל זאת. הוא התרגל מהר מאוד לשפע, לנוחות, לתרבות הניהיליסטית הנהנתנית. אימץ אותה ולא התלונן. לעבוד אלילים זה מחיר פעוט לשלם עבור שקט ושלווה. זה היה נוח לאליטות של התקופה, זה היה מגניב לפשוטי המוח וההבנה. היהודים, כהרגלם, נחלקו לשניים – מכבים מול מתייוונים. המכבים נלחמו בעוז. על זכותם הבסיסית, לחיות לפי אמונתם.

חבל, כל כך חבל, שמנהיגים לא לומדים מההיסטוריה. גזרות אנטיוכוס הובילו למרד החשמונאים. ללא גזירות ששוללות זכויות אזרח בסיסיות מאזרחי המדינה, הם היו ממשיכים בחייהם. ללא חוק נאמנות בתרבות לא היינו רואים שהשרה רגב מנסה להיות אנטיוכוס של התרבות ולא היינו מפגינים, ללא חוק היועמ"שים לא היינו רואים שמוסדות המדינה כבר לא משרתים את הציבור וללא הקיצוץ הרוחבי לא היינו רואים את מצבה האמיתי של מערכת הבריאות.

ללא חוק הנכים לא היינו יודעים שיש נכים במדינה וש-235 מיליארד שקלים מכספי הציבור נבלעו בקופת המדינה, שהממשלה לקחה לעצמה את עודפי הגבייה של הביטוח הלאומי ולנכים ולקשישים לא נשאר. אם לא הייתם חזירים נהנתנים אולי זה היה עובר בשקט. אולי לא היינו שמים לב אבל לא. אתם חייבים לתקוע לנו אצבע בעין ושם אתם נופלים.

אנטיוכוס אכן היה מדינאי גאון. דמוקרט הוא לא היה, למרות תקופה שעשה חיל באתונה ערש הדמוקרטיה, וטקטיקת ההפרד ומשול שהוא פיתח, מוכיחה את עצמה עד היום. ביהדות ישנם ערכים שבמדיניות הניהיליסטית נשחקים עד דק, כמו אהבת לרעך כמוך, כבד את אביך ואת אמך, דאגה לגר, ליתום ולאלמנה, ועוד הרבה חוקים ומסורות חברתיות, שלא קיימים אצל המתייוונים.

לפני אלפיים ומאתיים שנים קרה למכבים נס, כד השמן הספיק לשמונה ימים, והמנורה בבית המקדש דלקה. אנטיוכוס לחץ והמכבים התמרדו נלחמו וניצחו. היום הלחץ מגיע מהממשלה שלנו, במדינה היהודים. ממשלה שהמשטרה ממליצה להעמיד את ראש הממשלה ורעייתו לדין באשמת שוחד מרמה. והפרת אמונים, בשלושה תיקים שונים! ראש ממשלה שסיגרים ובקבוקי שמפניה הם הדרך אל ליבו. הנהנתנות מנקרת את העיניים, בזמן שהנכים והקשישים מופקרים עם קיצבאות רעב. שהגר מוצא מהכלל ורובינו, בין אם אנחנו מבינים זאת ובין אם לאו, הפכנו עבדים במכונת הכסף, סוגדים לעגל הזהב.

היום הדלקנו נר ראשון של חנוכה. זמן נפלא לבקש נס גדול שיהיה פה! שישחררו את בני ישראל, את כל אזרחי ישראל, הנכים, הקשישים, האתיופים, תושבי הדרום, תושבי הצפון, החקלאים, האימהות החד הוריות, הנשים, הילדים, וכל המוחלשים, ישובו בזכות, להיות אזרחים מן המניין. שזכויותיהם לא יהיו תלויות בדתם, מוצאם, צבעם, אמונתם, עיסוקם, מינם, מגדרם, גילם או מצב בריאותם.

תפקידה של המדינה הוא לדאוג לרווחתם וביטחונם האישי, הפיזי והכלכלי של כל האזרחים. הגיע הזמן שהמדינה תחזור למלא את תפקידה!