מכתב אהבה לגברים

אני אוהבת אתכם
אוהבת במיוחד כשאתם אוהבים אותי חופשיה
אני יפה כשאני חופשיה, אני יודעת
אל נא תפגעו בי בשל כך

אני חיה
כי הגעתי לעולם הזה
לא אני בחרתי שכך יהיה
וגם לא אתם

טוב לחיות
איני רוצה למות
רוצה לחיות במלוא כוח
גם מחר
אם אפשר.
התסכימו?

פגעתם
רצחתם
השפלתם
אותי ואת אחיותיי

אני כועסת
זועמת
עצובה
לא סומכת

ואוהבת. עדיין אוהבת
רוצה בכם קרובים
רוצה יחסי אהבה איתך, אתכם
על אף ובתוך השבר

כשאתה קורא לי אהובתי
חשוב שנית ואמור אַהֲבָתִי
אהבה זו שממלאת אותך – שלך היא
ואני – מושא אהבתך
איני אהובתך- רכושך

לכן, אינני חייבת לך דבר
הלהט המאכל הוא כולו שלך
ואם שורפת בך אש להבה
נשום את חומה והפוך אותה בחזרה לאהבה
ואהוב את החיים
ואת עצמך ואת חייך
ואף את הכאב אותו אתה פוגש עכשיו
אולי אם תיתן לו מקום
יישאר עוד מקום בליבך לחוס על חיי

איך צורך לקחת את שלי כדי לחיות את שלך
אתה מבין?
אפשר שגם אני אחיה
וגם אתה
הרי זה כל כך פשוט

בכל פעם שאתה חושב שאני מכאיבה לך
זכור
זו לא אני "מכאיבה לך"
זה אתה פוגש כאב

בכל פעם שאתה חושב שאני "לא בסדר"
זכור שאת ה"סדר" הזה המציאו אתה וחבריך
וכי ה"סדר" הזה שותה ומקיז לי את הדם לאורך דורות על דורות

ב"סדר" שלי אני חיה את חיי בפשטות
בלי פחד שיאנסו או ירצחו אותי

אני יכולה לעשות
(או לא לעשות)
מה שאני רוצה
עם מי שאני רוצה
כמה שאני רוצה
איפה שאני רוצה
באהבה
וזה נראה לי כמו יופי של סדר

כשאתה שומע לחישות בתוכך
"בא לי להרוג את הזונה הזאת"
הקשב ליללה שרוצה לפגוע בי
כשהיא מתגברת לצעקה
הקשב לה היטב
ככה נשמעת המצוקה שלך
וכשאתה לא מקשיב לה
אתה מתחיל להרוג אותי

הקול שאומר שאני "יותר מידי" חופשיה, חשופה, עצמאית
או "לא מספיק" שלך, בשבילך, צנועה
הקול הזה צועק מתוך בדידות
מנסה לתפוס מקום בכוח
מתוך כאב וחוסר
פחד שאלך ממך
פחד מ"מה זה אומר עליך"
פחד שאהיה של אחר
פחד שלא אהיה שלך
כל הפחדים אלה – ולא אני – הם שלך
לא משנה כמה תהרוג אותי
הילד המפחד עוד יחיה בתוכך
גבר

בכל פעם שאתם חושבים שאנחנו חייבות לכם משהו
זכרו
אנחנו לא שלכם
אנחנו של אלוהים

וזה מה שכל כך יפה בי
אני מכירה בזכות של שנינו לחיים
מתוך חופש
ומתוך אהבת החיים המפעמת בי
אני אוהבת גם אותך
ויותר מכל אני אוהבת
את זה שאתה אוהב אותי חופשיה

בשבועות האחרונים המדינה מתעוררת למחאה על מקרי רצח הולכים ומתרבים של נשים.
נסעתי באוטו עם אבא שלי. ברדיו חדשות.
"חדשות נחמדות", אומר אבא. דיברו שם על איזה מסיבת טבע שתפסו בה מכירה לא חוקית של אלכוהול.
"לפחות לא מודיעים על רצח של עוד אשה, באמת חדשות נחמדות" אמרתי
"חכי, זה בסוף. אחרי התחזית יגידו אהה. וגם נרצחה עוד אשה".

אני רוצה להשמיע זעקה בשם כל הנשים באשר הן: גופנו אינו הפקר, נפשנו אינן הפקר, חיינו אינם הפקר. אנא מכם. תנו לנו לחיות.
נכון, שונות אנו מכם. אבל לא שייכות לכם. האם תביעת בעלות זו שלנו על חיינו גופנו כל כך משונה היא?
העורכת שלי אמרה לי כך: אלימות כלפי נשים היא ציר. בצד אחד של הרצף רצח, ובצד השני חיים ביטוי מיני חופשי ובטחון לכולם, בחברה בה חיים נשים וגברים יחד, בשלום. אולי תכתבי על זה?
כיצד חיים גברים ונשים יחד בשלום? מדובר בקונפליקט אמיתי. אני כל כך אוהבת גברים, וכל כך כועסת ומפחדת מהם. אני נמשכת אליכם! זקוקה לכם, לאהבתכם. ואוהבת. באמת אוהבת. אוהבת בולבולים, אוהבת גוף חזק של גבר, אפילו אוהבת לראות גברים מפגינים כוח. זה עושה לי את זה, מודה. אבל באיזה רגע קיבלתם את המחשבה שחיינו שייכים לכם?
ב19.11, "יום הגבר הבינלאומי", התעוררה יוזמה של קיום 100 מעגלי גברים בכל הארץ. כמה מחברי החליטו לכנס מעגל שכזה, ואני צחקתי עליהם ואמרתי: "חבר'ה, מה זה יום הגבר הבינלאומי? שטויות. כל יום הוא יום הגבר הבינלאומי. אתם מנהלים את העולם. למה לציין יום עבורכם? זה כמו לציין יום בינלאומי לאדם הלבן".
ובכן, אם מה שעושים במעגל גברים יצמצם את מידת האלימות שלכם ושל אחיכם כלפינו, תתכנסו כמה שאתם רוצים וצריכים. אני אהיה הראשונה לתמוך. גברים – תעשו כל מה שאתם יכולים כדי לעודד את החופש של כולנו ולהתמודד עם הכאב שלכם בלי להתאכזר אלינו.
אני מנסה לחיות את חיי כאשה חופשיה. ברשומה של יום שישי האחרון (כאן) כתבתי על חוויה שחוויתי בחברת גברים, בה הרגשתי בטוחה וחופשיה. ועכשיו אני קולטת שזה כל כך לא מובן מאליו. לצערי, במציאות בה אנו חיים, אפילו לא מובן מאליו שאני חיה.
ואולי הצד השני של להיות נרצחת הוא לא רק להיות חיה ונושמת, אלא להיות חופשיה.
ואולי ההפך ממוות הוא אהבה.
מלאת הודיה לעצמי שאני מעזה להיות חופשיה, מלאת הודיה לכל הגברים בחיי שאוהבים אותי חופשיה.
ובחרנו בחיים.